מ"ג ויקרא ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ויקרא


מ"ג ויקרא ג · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם זָכָר אִם נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים קׇרְבָּנ֑וֹ אִ֤ם מִן־הַבָּקָר֙ ה֣וּא מַקְרִ֔יב אִם־זָכָר֙ אִם־נְקֵבָ֔ה תָּמִ֥ים יַקְרִיבֶ֖נּוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִם נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא קוּרְבָּנֵיהּ אִם מִן תּוֹרֵי הוּא מְקָרֵיב אִם דְּכַר אִם נוּקְבָּא שְׁלִים יְקָרְבִנֵּיהּ קֳדָם יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִין נִכְסַת קוּדְשַׁיָא קוּרְבָּנֵיהּ אִין מִן תּוֹרֵי הוּא מַקְרִיב אִין דְכַר אִין נוּקְבָא שְׁלִים יְקַרְבִינֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שלמים" - שמטילים שלום בעולם ד"א שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים (ויקרא נדבה פרק טז )

"ואת כל החלב וגו'" - להביא חלב שעל הקבה דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל הדקין (חולין מט)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם זבח שלמים קרבנו וגו' אם זכר אם נקבה" - הטעם בעולה שיהיה זכר, ובשלמים שיהיו אם זכר אם נקבה, ובחטאת שתהיה נקבה - דבר ברור הוא. כי העולה כשמה והשלמים מלשון וכל חפצי ישלים (ישעיהו מד כח) אבנים שלימות (דברים כז ו) והחטאת לכפר פניו במנחה ההולכת לפניו וכבר כתבתי זה (בראשית מו א). והאשם זכר בעבור כי החטאת בחייבי כריתות שתשוב הנפש אל האלהים אשר נתנה והאשם לא יבא על חיוב כרת, וכאלו הוא לריח ניחוח כעולה. ושעיר הנשיא בעבור כי הוא המולך אשר לו המשפט והלוחם מלחמות השם ועל חרבו יחיה כדרך שעירי עבודה זרה.

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "ואם זבח שלמים קרבנו"-- ר' יהודה אומר כל המביא שלמים מביא שלום לעולם.

  • אין לי אלא שלמים; ומנין לרבות את העולה?    ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה.
  • ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח?    ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא.
  • ומנין לרבות חטאת ואשם?   תלמוד לומר "זבח".
  • ומנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים?   תלמוד לומר "שלמים קרבנו".
  • הא כל קרבן שהוא מביא - מביא שלום לעולם.


[ב] דבר אחר: "שלמים"-- שהכל שלום בהן; הדם והאימורין למזבח, החזה ושוק לכהנים, העור והבשר לבעלים.


[ג] ר' שמעון אומר מי שהוא שלם מביא שלמים ואין האונן מביא שלמים.

  • אין לי אלא שלמים שהן שמחה; ומנין לרבות את התודה?   ארבה אני את התודה שהיא באה שלמים.
  • ומנין לרבות את העולה?   ארבה אני את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה.
  • ומנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח?   ארבה אני את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינם באים על חטא.
  • ומנין לרבות חטאת ואשם?   תלמוד לומר "זבח".
  • ומנין לרבות העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים?   תלמוד לומר "שלמים קרבנו".
  • הא כל קרבן שהוא מביא, היה שלם-- מביא, היה אונן-- אינו מביא.


[ד] "מן הבקר"-- לרבות את אחד עשר.   "מן הבקר"-- להוציא את התשיעי.

  • מה ראית לרבות את אחד עשר ולהוציא את התשיעי?
  • אחר שריבה הכתוב, מיעט! שתמצא אומר אימתי הקדש עושה תמורה, לפניו או לאחריו? הוי אומר לאחריו. מרבה אני את אחד עשר שהוא לאחר הקדושה ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה.


[ה] "הוא"-- היחיד מביא שלמים ואין הציבור מביא שלמים נדבה.

  • הלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ובנדבה ושלמים באים בנדר ובנדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ובנדבה הרי היא באה נדבת ציבור, אף שלמים שהן באים בנדר ובנדבה יבואו נדבת ציבור!
  • [ו] מנחה תוכיח! שהיא באה בנדר ובנדבה ואינה באה נדבת ציבור!
  • לא! אם אמרת במנחה -- שאין באה נדבת שנים! תאמר בשלמים שהן באים נדבת שנים?!
  • עולה העוף תוכיח! שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת ציבור!
  • [ז] לא! אם אמרת בעולת העוף -- שאין באה חובת ציבור, תאמר בשלמים שהן באים חובת ציבור?! הואיל והן באים חובת ציבור יבואו נדבת ציבור!...
  • תלמוד לומר "הוא"-- היחיד מביא שלמים נדבה ואין הציבור מביא שלמים נדבה.


[ח] 'זכר'-- לרבות את הולד; 'ונקבה'-- לרבות את התמורה.

  • 'זכר'-- לרבות את הולד הלא דין הוא! מה אם תמורה --שאינה גידולי הקדש-- כשרה לקרב, הולד --שהוא גידול הקדש-- אינו דין שיכשר לקרב?!
  • לא! אם אמרת בתמורה שהיא נוהגת בכל הקדשים! תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים!? הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים - לא יכשר לקרב!
  • תלמוד לומר 'זכר'-- לרבות את הולד.


  • [ט] 'נקבה'-- לרבות את התמורה הלא דין הוא! מה אם הולד --שאינו נוהג בכל הקדשים-- כשר לקרב, תמורה --שהיא נוהגת בכל הקדשים-- אינו דין שתכשר לקרב?!
  • לא! אם אמרת בולד -- שהוא גידול הקדש! תאמר בתמורה שאינה גדולי הקדש?! הואיל ואינה גידול הקדש - לא תכשר לקרב!
  • תלמוד לומר 'נקבה'-- לרבות את התמורה.


אין לי אלא ולדות ותמורות של תמימים; ולדות ותמורות של בעלי מום מנין?    תלמוד לומר "אם זכר"-- לרבות ולד בעל מום; "אם נקבה"-- לרבות תמורת בעל מום.
אלו הן בעלי מום: כל שקדם הקדשן את מומן. הא אם קדם מום קבוע להקדשן (ונפדו) הרי אלו כהקדש נכסים.

ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר (שמואל א יז, לו) 'ארי ודוב הכה עבדך'. אין לי אלא ארי ודוב; ומנין לרבות את הארי עם הדוב ואת הדוב עם הארי?   תלמוד לומר "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ".