מ"ג ויקרא א יד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַיהוָה וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֧ם מִן־הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קׇרְבָּנ֖וֹ לַֽיהֹוָ֑ה וְהִקְרִ֣יב מִן־הַתֹּרִ֗ים א֛וֹ מִן־בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת־קׇרְבָּנֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם מִן עוֹפָא עֲלָתָא קוּרְבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ וִיקָרֵיב מִן שַׁפְנִינַיָּא אוֹ מִן בְּנֵי יוֹנָה יָת קוּרְבָּנֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִם מִן עוֹפָא עֲלָתָא קוּרְבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ וִיקָרֵב מִן שַׁפְנִינַיָא אוֹ מִן בְּנֵי יוֹנַיָא יַת קוּרְבָּנֵיהּ בְּרַם שַׁפְנִינַיָא יַקְרִיב מִן רַבְרְבִין וּבְנֵי יוֹנַיָא מִן גוֹזְלִין: |
רש"י
"תורים" - גדולים ולא קטנים
"בני יונה" - קטנים ולא גדולים (חולין כב)
"מן התורים או מן בני היונה" - פרט לתחלת הציהוב שבזה ושבזה שהוא פסול שגדול הוא אצל בני יונה וקטן אצל תורים
ויראה דמהא לאו קשיא כלל, דמדאיצטריך "מן העוף" למעט מחוסר אבר, שמע מינה דוי"ו אינו מוסיף על ענין ראשון, דאם הוי"ו מוסיף על ענין ראשון, וצריך "תמים" לגמרי, אם כן מאי בא למעט "מן העוף" דמשמע מחוסר אבר, הא אפילו תמות לגמרי צריך, ומד"תמים" לא בעינן גבי עופות - "זכר תמים" נמי לא בעינן, דהא לא נכתב רק ללמוד על "זכר" כמו שפירשנו למעלה (אות כח), שיהא זכר כמו תמים, מה תמים בעל מום פסול, אף זכר אם הביא נקיבה פסולה, והוא הדין נמי מה תמים לא פסול בעוף רק בבהמה, אף זכר לא פסול בעוף. והא דקאמר 'לפי שנאמר זכר תמים וכו, לא שיש כאן יתור, רק שהאמת הוא כך שאין זכרות ותמות בעוף, והיינו מדאיצטריך "מן העוף":
אבל בתוספות בחולין (סוף כג.) הביאו שם ת"כ דילפינן מדכתיב "זכר תמים" בבקר ובכבשים, אבל בעופות אין צריך "זכר תמים". והקשו שם, דלא לכתוב קרא בבקר ובכבשים, וידעינן שאין מום בעופות, מדכתיב "מן העוף" ולא כל העוף, לאפוקי מחוסר אבר, ומדמחוסר אבר פסול שמע מינה שאין שאר מום פסול בו, ומתרצין בתוספות ד"מן העוף" לא הוה ילפינן מחוסר אבר, אלא הוי אתי לשאר מום שאינו שייך בבהמה, שכמה מומין יש בעוף שאינם בבהמה, ואפילו הכי פסולין. וקשיא לי, הא "תמים זכר" בבקר ובכבשים כבר ילפינן מיניה כמו שפרשנו, ויראה דאפילו הכי לא קשיא, דשפיר יש ללמוד מדכתיב "זכר תמים" בבקר ובצאן, דהוי למכתב (בפסוק ג) 'אם קרבנו מן הבקר לעולה זכר תמים יקריבנו', כדכתיב (פסוק י) "אם מן הצאן קרבנו לעולה זכר תמים יקריבנו", דהא "אם" על כרחך קאי על בקר, רוצה לומר אם בקר קרבנו, ולכך הוי למכתב 'אם בקר קרבנו', דהא כתיב בפרשה שאחריה "אם מן הצאן קרבנו", הוי ליה למכתב גם כן 'אם מן הבקר קרבנו', אלא על כרחך דלכך כתב בהך לישנא כדי שיהיה קאי "זכר תמים" על הבקר, ללמוד זכר תמים בבקר ולא בעוף. ולא מצי למכתב 'אם מן הבקר זכר תמים לעולה', דצריך לכתוב "קרבנו" גם כן, ולפיכך אי אפשר לכתוב רק כך, ונכון הוא זה:
אמנם נראה דמעיקרא לאו קושיא, דרש"י פירש דילפינן זה מדכתיב בפרשת אמור (להלן כב, יט) "זכר תמים" בבקר ובכשבים ובעזים, דלא הוי צריך למכתב האי קרא כלל, דכבר ידעתי שצריך "זכר תמים" בבקר (פסוק ג) בכשבים ובעזים (פסוק י), ומזה ילפינן דוקא בבקר ובכשבים ובעזים צריך תמים, ולא בעוף. וכן מוכח דמהאי קרא יליף, דנקט קרא דפרשת אמור, ופשוט הוא ואין להאריך:
הקשו התוספות (קידושין סוף כד ע"ב) דהאיך סלקא דעתך לומר שיהא מחוסר אבר שרי להקריב, והלא אפילו לבן נח אסר, כדדרשינן "מכל החי מכל הבהמה" (ר' בראשית ו, יט) הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה, כדאיתא בפרק קמא דע"ז (דף ה:) ובפרק בתרא דזבחים (דף קטז.), ותרצו שם התוספות דהווה אמינא דהאי קרא איירי בבהמה, דהווה אמינא גבי ישראל פוסל מום בבהמה (רש"י פסוק ג), וגבי בן נח פוסל מחוסר אבר, אבל גבי עוף הווה אמינא דכשר אפילו מחוסר אבר אפילו לישראל, ומכל שכן לבן נח. ובעניותי לא הבנתי זה, דאם כן לפי המסקנא לא יהא אסור לבן נח קרבן מחוסר אבר רק בהמה ולא עוף, דאיצטריך קרא גבי עוף אצל ישראל, שמע מינה דלבן נח שרי, והתם (זבחים דף קטז.) אמרינן שכל מחוסר אבר אסר להקרבה לבן נח, ויראה דאי הוי ילפינן מבני נח, לא נוכל למילף רק שהקרבן פסול, אבל לא הוי ילפינן דכל האזהרות שהם על מי שמקדיש בהמה שיש בה מום, או ששחט אותה, או שזורק - הכתובים בפרשה אמור (להלן כב - כ, כב, כד) - קאי על עוף שהוא מחוסר אבר, ובשביל כך הוצרך למכתב כאן דנקרא בעל מום, וכל האזהרות הם עליו, כך יראה נכון:
[נד] תורים גדולים ולא קטנים. דמדאקיש קרא לבני יונה, דכתיב "או מן בני היונה", דרשינן בהיקשא מה בני יונים קטנים ולא גדולים, אף תורים - גדולים ולא קטנים (חולין דף כב:). דלאקשינהו לגמרי ולומר מה בני יונה קטנים אף תורים קטנים - ליכא למימר, דמדשני בלישנא לכתוב "בני יונה" דמשמע קטנים, ולא כן גבי תורים, שמע מינה דתורים אפילו גדולים, ועל כרחך היקישא אתא לומר דמה בני יונה קטנים ולא גדולים, אף תורים גדולים ולא קטנים. וקאמר בגמרא בפרק קמא דחולין (שם) דאין לומר הא דכתיב "בני יונה" הוא למצוה, אבל לא לעכובא, ובדיעבד כשר אף אם הם גדולים, דאם כן לא לישתמוט בכל מקום שהזכיר תורים ובני יונה, כגון בזב (להלן טו, יד), ובזבה (שם שם כט), יולדת (שם יב, ו), ומצורע (שם יד, כב) לכתוב 'מן היונה', רק תמיד "בני יונה" כתיב, שמע מינה קטנים אין - גדולים לא:
[נה] פרט לתחלת הציהוב. ואין להקשות וי"ו של "ומן" למה לי, דהא אצל העולה דרשינן "ומן" (פסוק ב) להוציא הנוגח (רש"י שם), דהכא בא למעוטי רובע ונרבע (חולין דף כג.). ולא יליף מן וי"ו "ואם מן העוף" המוסיף על ענין ראשון, ללמוד מן עולת צאן, משום דכתיב (להלן כב, כה) "משחתם בהם מום בם", "ומשחתם" הוא ערוה, שכל מקום שנאמר השחתה הוא ערוה, כדפירש בפרשת נח (רש"י בראשית ו, יא), ומכיון דמום אינו פוסל - ערוה נמי אינו פוסל, קא משמע לן "ומן העוף" למעוטי רובע ונרבע (חולין ריש כג.):
[נו] אפילו פרידה אחת. ולא תאמר כיון דכתיב (ר' פסוק יד) "והקריב מן בני היונה" משמע דוקא שנים, כמו קיני חובה שצריך שנים:
[נז] שלא תהא מליקה וכו'. דהווה אמינא דמליקה דומיא דשחיטה, ושחיטה דוקא בכלי, לכך כתב "הכהן ומלק", דלא צריך, דאי ללמד שזר פסול במליקה, דזה פשיטא, דהא "והקריבו אל המזבח" כתיב, וישראל לא קרב, אלא ללמד שיהא המליקה דווקא בגופו של כהן, ולא בכלי (זבחים דף סה.):
[נח] ממול ערפו. פירוש, "עורף" נקרא מה שאחורי הראש, ו'מול ערפו' רוצה לומר הרואה את העורף, והוא כל מה שכנגד הצואר מאחריו, כך פירש רש"י לקמן (ה, ח):
[נט] וחותך המפרקת וכו'. מפרש בפרק קמא דחולין (ריש כא.) שחותך המפרקת ולא רוב בשר עמה, שאם היה רוב בשר עמה הוי לה כבר נבילה, ומה מועיל קציצת סימניה שאחר כך. בשלמא אי לא הוי רוב בשר עמה, אף על גב דהוי טריפה אפילו בלא רוב בשר, המליקה כשרה, מידי דהוי כל שחיטה, שנקב בוושט כל שהוא טריפה (חולין דף מב.), ואפילו הכי לא אמרינן כי שחט נעשית (נבילה) [טריפה] מיד בנקיבת הוושט כל שהוא, אלא כיון שהוא הכשר שחיטה לא נעשית בזה (נבילה) [טריפה], הכי נמי כיון שהוא הכשר מליקה לא נעשית בזה טריפה, אבל אם רוב בשר עמה, כבר נעשית נבילה, ומאי מועיל מליקה בנבילה:
[ס] ההקטרה הראש בעצמו. דקרא כתיב (ר' פסוק יז) "והקטיר אותו המזבח", והוא הקטרת הגוף, אם כן מה שכתב "ומלק את ראשו והקטיר" הוא הקטרת הראש, שהקטרת הגוף כבר כתיב, ואם כן הקטרת הראש בעצמו והקטרת הגוף בעצמו (תו"כ כאן):
[סא] אף מליקה וכו'. פירוש, מפני שכתב במליקת חטאת העוף (להלן ה, ח) שלא יבדיל, והווה אמינא דנילף מליקה מליקה מחטאת העוף. ופירוש הכתוב לפי דרש רז"ל (תו"כ כאן) - "ומלק את ראשו" עד שיהא ראוי להקטרה, וההקטרה אינה אלא הראש בעצמו, וזהו ההיקש שלמדו 'מה הקטרה וכו:בד"ה מן התורים כו' כבר כתבו התו' כו' אינו שם בתו' אלא בגמ' גופ' ע"ש כנ"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תֹּרִים – גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים (ספרא שם פרק ח,ג; חולין כ"ב ע"א-ב).
בְּנֵי יוֹנָה – קְטַנִּים וְלֹא גְדוֹלִים (ספרא שם ד; חולין שם).
מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה – פְּרָט לִתְחִלַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, שֶׁהוּא פָּסוּל (ספרא שם ה; חולין שם ע"ב); שֶׁגָּדוֹל הוּא אֵצֶל בְּנֵי יוֹנָה, וְקָטָן אֵצֶל תּוֹרִים.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] 'עוף עולה'-- ואין העוף זבחי שלמים.
- והלא דין הוא! ומה עולה --שלא כשרה לבא נקבות כזכרים-- כשרה לבא מן העוף, שלמים --שכשרו לבא נקבות כזכרים-- אינו דין שיכשרו לבא מן העוף?!
- תלמוד לומר 'עוף עולה', ואין העוף זבחי שלמים, דברי ר' שמעון.
[ב] אמר ר' יהודה ומה אם נקבות שבבהמות --שלא כשרו לבא עולה-- כשרו לבא שלמים, נקבות שבעוף --שכשרו לבא עולות-- אינו דין שיכשרו לבא שלמים?! תלמוד לומר "העוף עולה"-- ואין העוף שלמים.
[ג] "מן העוף"-- ולא כל העוף.
- לפי שנאמר (ויקרא כב, יט) "תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים" -- תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף. יכול שיבש גפו ושנסמא עינו ושנקטעה רגלו? תלמוד לומר "מן העוף"-- ולא כל העוף.
[ד] אמר ר' שמעון, מה אם המקודשין --שהמום פוסל בהם-- אין אתנן ומחיר חל עליהם, העוף --שאין המום פוסל בו-- אינו דין שלא יהיה אתנן ומחיר חל עליו?! תלמוד לומר (דברים כג, יט) "לכל נדר"-- להביא את העוף.
[ה] ר' אליעזר אומר, כל מקום שנאמר 'זכר ונקבה'-- טומטום ואנדרוגינוס פוסלים בו, העוף שלא נאמר בו 'זכר ונקבה'-- אין טומטום ואנדרוגינוס פוסלים בו.
[ו] "קרבנו"-- היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף.
- והלא דין הוא! עולת בהמה באה בנדר ונדבה ועולת העוף באה בנדר ונדבה: מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה-- הרי היא באה נדבת צבור, אף עולת העוף שהיא באה בנדר ונדבה-- תבוא נדבת צבור!
- [ז] מנחה תוכיח! שהוא באה בנדבר ונדבה ואינה באה נדבת צבור!
- לא! אם אמרת במנחה -- שאינה באה נדבת שנים, תאמר בעולת העוף שהיא באה נדבת שנים!?
- שלמים יוכיחו! שהן באים נדבת שנים ואינם באים נדבת צבור!
- [ח] מה לשלמים שאינם באים נדבת צבור -- שהרי נתמעט בתמות ובזכרות (נראה למחוק "זכרות" - מלבי"ם), תאמר בעוף שהרי נתרבה בתמות ובזכרות!? הואיל ונתרבה בתמות וזכרות, יבוא נדבת צבור!
- תלמוד לומר "קרבנו"-- היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאים עוף.
[ט] דין אחר: מה אם עולת בהמה --שמעט הכתוב בהבאתה ואינה באה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימים-- הרי היא באה נדבת צבור, עולת העוף-- שריבה הכתוב בהבאתה ובאה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימים-- אינו דין שתבוא נדבת צבור?! תלמוד לומר "קרבנו"-- היחיד מביא עוף ואין הציבור מביאים עוף.
[א] יכול כשם שאינה באה נדבת צבור כך לא תבוא נדבת שנים? תלמוד לומר "והקריב"-- מלמד שהיא באה נדבת שנים.
[ב] רבי אומר הרי הוא אומר (ויקרא כב, יח) "אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לְעֹלָה"-- כל הקדשים באים בשותפות אלא שסלק הכתוב את המנחה.
[ג] יכול כל עוף כולו יהא כשר? תלמוד לומר "והקריב מן התֹרים או מן בני היונה את קרבנו"-- אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה.
'תורים'-- גדולים ולא קטנים.
- שיכול, הלא דין הוא! ומה אם בני יונה --שלא כשרו לבא גדולים-- כשרו לבא קטנים, תורים --שכשרו לבא גדולים-- אינו דין שיכשרו לבא קטנים?!
- תלמוד לומר 'תורים'-- גדולים ולא קטנים.
[ד] 'בני יונה'-- קטנים ולא גדולים.
- הלא דין הוא! ומה אם התורים --שלא כשרו לבא קטנים-- כשרו לבא גדולים, בני יונה --שכשרו לבא קטנים-- אינו דין שיכשרו לבא גדולים?!
- תלמוד לומר 'בני יונה'-- קטנים ולא גדולים.
[ה] יכול כל התורים יהיו כשרים וכל בני היונה יהיו כשרים? תלמוד לומר "מן התֹרים"-- לא כל התורים, "מן בני היונה"-- לא כל בני היונה; פרט לתחלת הציהוב שבזה ובזה. מאימתי תורים כשרים? משיזהיבו. ומאימתי בני יונה פסולים? משיצהיבו.
[ו] 'קרבנו תורים ובני יונה'-- ואין הכשרו תורים ובני יונה.
- הלא דין הוא! ומה אם הצפרים --שלא כשרו לכפר בפנים-- כשרו לכפר בחוץ, תורים ובני יונה --שכשרו לכפר בפנים-- אינו דין שיכשרו לכפר בחוץ?!
- תלמוד לומר 'קרבנו תורים ובני יונה'-- ואין הכשרו תורים ובני יונה.
[ז] קל וחומר לצפרים שיכשרו לכפר בפנים! מה אם תורים ובני יונה --שלא כשרו לכפר בחוץ-- כשרו לכפר בפנים, צפרים --שכשרו לכפר בחוץ-- אינו דין שיכשרו לכפר בפנים?! תלמוד לומר "והקריב מן התֹרים או מן בני היונה את קרבנו"-- אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה.
- [ח] אמר ר' יהודה, מה אם במקום ששוה המכשיר שבפנים למכפר שבפנים -- חלק המכשיר שבחוץ מהם, מקום שלא שוה המכשיר שבפנים למכפר שבפנים -- אינו דין שנחלק המכשיר שבחוץ מהם?!
- הא דין לעני! לעשיר מנין?
- תלמוד לומר 'קרבנו תורים ובני יונה'-- אין הכשרו תורים ובני יונה.