מ"ג דברים לב כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג דברים · לב · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף
וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י  וְשֶׁן־בְּהֵמֹת֙ אֲשַׁלַּח־בָּ֔ם
עִם־חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
נְפִיחֵי כְפַן וַאֲכִילֵי עוּף וּכְתִישֵׁי רוּחִין בִּישִׁין וְשֶׁן חַיַּת בָּרָא אֲגָרֵי בְּהוֹן עִם חֲמַת תַּנִּינַיָּא דְּזָחֲלִין בְּעַפְרָא׃
ירושלמי (יונתן):
אַגְלֵי יַתְהוֹן בְּמָדַי וּבְעֵלָם מִגוֹ שִׁבְיַת בָּבֶל אָעִיקוּ לְהוֹן דְבֵית אֲגַג דִי מְתִילִין לְשֵׁידִין מְנַפְחֵי כְפָן וּלְמַזִיקֵי אֲכִילֵי עוֹף וְלִבְנֵי טִהֲרִירֵי כְּתִישֵׁי רוּחִין בִּישִׁין וְלִילִין וּמְרַוְוחֵי רְוָוחִין בִּישִׁין וְעַכּוּ"ם דִנְכִיתִין בְשִׁינֵיהוֹן הֵיךְ חֵיוַות בְּרָא אִיגְרֵי בְּהוֹן וַאֲטַלְטְלִינוּן בְּיַד אֲרַמָאֵי דְמַלְיָין אֲרִיסַן כְּחֵיוִין חוֹרְמָנַיָא זוֹחֲלוֹי דְעַפְרָא:
ירושלמי (קטעים):
מַנְפַח כְּפָן וַאֲכִילֵי עוֹף מְסָאָב מְרַוְוחֵי רוּחִין בִּישִׁין וְשֵׁן אַרְבַּעְתֵּי מַלְכְּוָותָא דְעַכּוּ"ם דִמְתִילִין לְחֵיוַת בְּרָא אַגְרֵי בְּהוֹן עִם חֲמַתְהוֹן דְתַנִינַיָא זַחֲלַל עַפְרָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מזי רעב" - א"ת נפיחי כפן ואין לי עד מוכיח עליו ומשמו של רבי משה הדרשן מטילוש"א שמעתי שעירי רעב אדם כחוש מגדל שער על בשרו

"מזי" - ל' ארמי שער מזיא דהוה מהפך במזיא

"ולחומי רשף" - השדים נלחמו בהם שנאמר ובני רשף יגביהו עוף והם שדים

"וקטב מרירי" - וכריתות שד ששמו מרירי

"קטב" - כריתה כמו אהי קטבך שאול

"ושן בהמות" - מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין

"חמת זוחלי עפר" - ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר כמים הזוחלים על הארץ זחילה לשון מרוצת המים על העפר וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מְזֵי רָעָב – אוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "נְפִיחֵי כָפָן" [נְפוּחֵי רָעָב], וְאֵין לִי עֵד מוֹכִיחַ עָלָיו. וּמִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן מִטּוּלוּשָׂא שָׁמַעְתִּי: שְׂעִירֵי רָעָב; אָדָם כָּחוּשׁ מְגַדֵּל שֵׂעָר עַל בְּשָׂרוֹ. מְזֵי לְשׁוֹן אֲרַמִּי – שֵׂעָר, 'מַזְיָא', "דַּהֲוָה מְהַפֵּךְ בְּמַזְיָא" מגילה י"ח ע"א).
וּלְחוּמֵי רֶשֶׁף – הַשֵּׁדִים נִלְחֲמוּ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (איוב ה,ז), וְהֵם שֵׁדִים.
וְקֶטֶב מְרִירִי – וּכְרִיתוּת שֵׁד שֶׁשְּׁמוֹ מְרִירִי.
קֶטֶב – כְּרִיתָה, כְּמוֹ: "אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל" (הושע יג,יד).
וְשֶׁן בְּהֵמוֹת – מַעֲשֶׂה הָיָה, וְהָיוּ הָרְחֵלִים נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין (ספרי שכא).
חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר – אֶרֶס נְחָשִׁים, הַמְּהַלְּכִים עַל גְּחוֹנָם עַל הֶעָפָר כַּמַּיִם הַזּוֹחֲלִים עַל הָאָרֶץ. 'זְחִילָה' – לְשׁוֹן מְרוּצַת הַמַּיִם עַל הֶעָפָר; וְכֵן כָּל מְרוּצַת דָּבָר הַמְּשַׁפְשֵׁף עַל הָאָרֶץ וְהוֹלֵךְ.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מזי רעב: פתרונו לפי עניינו כתרגומו, ואם לשון תלמוד הוא הרי הוא כמו נתמזמז מוחיה דדין:

ולחומי רשף: ברד ואש מן השמים כמו רשפי אש ועיקר פירושו לשון פריחה בעוף כדכתיב בני רשף יגיביהו עוף, שמה שבר רשפי קשת, כלשון מחץ יעוף יומם:
וקטב מרירי: מחותכים ומדוקרים על ידי ליסטים הממררים והורגים בני אדם, מרירי כמו עון פלילי עון של דיין שעושין בו דין ונתן בפלילים, הדיינין קרויין כן שדנין את אחרים אף מרירי ממרר את אחרים וזהו מקטב ישוד צהרים שהם לסטים כדכתיב בחור שודד בצהרים שכן דרך ליסטים להלחם בצהרים וכה"א אשדוד בצהרים יגרשוה:


רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מזי רעב. שרופי רעב, מן (דניאל ב) למזא לאתונא. כי מצד הרעב החום הטבעי שבקרבם ישרפם כיון שהם בריאים ואין להם מה לאכול והם אכולי חולי השחפת. וקטב מרירי. הוא כריתת מרירות האויר, כלשון (איוב ג) יבעתוהו כמרירי יום, וזהו (תהלים צא) ומקטב ישוד צהרים, וזהו הדבר. והזכיר בכאן ארבעה שפטים, רעב ודבר וחיה וחרב.

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מזי רעב ולחומי רשף - שיהיו מאווים ברעב ומושלכים בחוצות, וכן הוא אומר ירמיה יד והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם:

וקטב מרירי - לפי דרכנו אתה למד, שכל מי שהשד בו - מורד:

ושן בהמות - אל תקרי ושן בהמות, אלא ושן בהם:

אשלח בם - שיהו מתחממים ומתחזרים על כל עבירות.

ד"א שיהא אחד מהם מתחמם, ומושך עצמו ומעלה נמי ומת, והולך בה. וכבר אמרו מעשה היה, שהרחלים נושכים וממיתים:

עם חמת זוחלי עפר - שיהיו מוזחלין בעפר. ד"א אלו הכינים, שאין שלטונן אלא בעפר:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מזי רעב. מזכיר ה' דברים. מזי רעב. ולחומי רשף. וקטב מרירי. ושן בהמות. עם חמת זוחלי עפר. כנגד מה שעברו על ה' חומשי תורה. וה' ניאופים, בהושע. וה' תועבות שראה יחזקאל. וכנגד ה' המקטירי'. לבעל. לשמש. ולירח. ולמזלות. ולכל צבא השמים:,

<< · מ"ג דברים · לב · כד · >>