מ"ג דברים כ ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִימַלְּלוּן סָרְכַיָּא עִם עַמָּא לְמֵימַר מַן גּוּבְרָא דִּבְנָא בֵיתָא חֲדַתָּא וְלָא חַנְכֵיהּ יְהָךְ וִיתוּב לְבֵיתֵיהּ דִּלְמָא יִתְקְטִיל בִּקְרָבָא וּגְבַר אָחֳרָן יַחְנְכִנֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִימַלְלוּן סַרְכַיָא עִם עַמָּא לְמֵימָר מַאן גַּבְרָא דִי בְנָא בֵיתָא חַדְתָּא וְלָא קָבַע בֵּיהּ מְזוּזְתָּא לְשַׁכְלָלוּתֵהּ יְהַךְ וִיתוּב לְבֵיתֵיהּ דִּלְמָא יִגְרוֹם לֵיהּ חוֹבָא וְיִתְקְטֵיל בִּקְרָבָא וּגְבַר חוֹרַן יְשַׁכְלְלִינֵיהּ: |
רש"י
"ואיש אחר יחנכנו" - ודבר של עגמת נפש הוא זה
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ – וְדָבָר שֶׁל עַגְמַת נֶפֶשׁ הוּא זֶה.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
(סוטה מג) עד כאן משוח מלחמה מדבר, מכאן ואילך ודברו השוטרים .
(אפילו אלמנה אפילו שומרת יבם, או אפילו שמע שמת לו אחיו במלחמה, חוזר).
הכל שומעים דברי כהן מערכי המלחמה, והם חוזרים ומספקים מים ומזון לאחיהם, ומתקנים את הדרכים.
ודברו שוטרים . יכול דברים (אחרים) [של עצמם]? כשהוא אומר ויספו שוטרים לדבר אל העם , מלמד שהם הדברים [של עצמם]. ומה תלמוד לומר ודברו השוטרים ? כיון שהתחיל (שוטר) [כהן] לדבר, (כהן) [שוטר] משמיע להם כתנאים האלו.
קה.
מי האיש אשר בנה . (סוטה מג) אין לי אלא בונה, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר מי האיש .
קו.
( אשר בנה ) בית . אין לי אלא בית, מנין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר? תלמוד לומר אשר בנה . יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר " בית ". מה בית מיוחד שהוא בית דירה, יצאו אולו שאינם בית דירה.
ולא חנכו . פרט לגזלן.
קז.
ילך וישוב לביתו . (ילך וישמע) [שומע] דברי כהן מערכי המלחמה, וחוזר.
פן ימות במלחמה . אם אינו שומע לדברי כהן, סוף שהוא מת במלחמה.
קח.
ואיש אחר יחנכו . יכול (דודו ובן דודו) [בנו או בן אחיו]? נאמר כאן " אחר " ונאמר להלן (דברים כח) " אחר ", מה " אחר " האמור להלן נכרי, אף " אחר " האמור כאן נכרי.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קד.
ודברו השוטרים . פי' בגמ' (סוטה מג) שעד כאן כהן מדבר וכהן משמיע, ומכאן ואילך כהן מדבר ושוטר משמיע.
ומ"ש "הכל שומעים", פי' הרמב"ם שאין שבים, עד ששומעים שנית בעת התחלת המלחמה; וז"ש "מערכי המלחמה". ועי' בלחם משנה שם.
ופה ודברו השוטרים ואח"כ ויספו השוטרים לדבר . ולא אמר "ודברו השוטרים עוד", כי התוספת יבא לרוב על דבר הקצוב, שאח"כ מוסיפים על דברי הכהן את דברי עצמם. כי מ"ש תחלה ודברו השוטרים - השמיעו דברי הכהן, וכ”ה בגמ' שם.
קה.
מי האיש אשר בנה . היה יכול לאמר "אשר בנה בית"! והוסיף " מי האיש ", שהוא שם הכללות, כל איש ואיש! ללמד שלא נאמר דוקא אם בנה בעצמו, לא אם נעשה הבנין ע"י אחרים. לכן אמר " מי האיש ", ר”ל כל איש ואיש. ולא כל איש יכול לבנות בעצמו. וע"כ מש"ש " אשר בנה ", הוא לדוגמא, וה"ה אם לקח וירש.
וכן דייק לקמן ( שפטים קט ), במ"ש מי האיש אשר נטע כרם . שגם בזה לא כל איש ואיש יודע לנטוע בעצמו. וכיוצא בו כתבתי בפ' אחרי קיא, על איש איש אשר יצוד ציד חיה , עיי"ש.
קו.
אשר בנה בית . "בית" במובן המדויק, הוא העשוי לדירה. ובמובן הרחב, כולל גם העשוי להניח בו חפציו, שנמצא הביאו את כל המעשר אל בית אוצר , בתים לבריחים .
ובאשר היה לו לומר "אשר לו בית", כי גם לקח וירש בכלל. ולמה אמר " אשר בנה "? לרבות כל בנין.
אבל בית שער אכסדרה ומרפסת, עשוי רק להלוך דרך שם, ונקרא בשם מיוחד, "אולם" או "יציע" וכדומה. וכן הוא לענין מזוזה ומעקה ולענין נגעים, בספרא מצורע צב , וע"ע (=ועיין עוד) בהר נו .
ומ"ש ולא חנכו , בכנוי ממעט גזלן, כן פי' בגמ'.
קז.
ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה . כבר בארתי בהתו"ה שמיני לא , שההאזהרה התולדיית, יציין הכתוב לפעמים במלת "פן". אל יהרסו לעלות פן יפרץ בם , אל ידבר עמנו א-להים פן נמות . ולפעמים במלת "לא", אל יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות . ובארתי שאם התולדה מחויבת מעצמה, למשל שמוכן למות; ונתן תקון שאם יעשה כן לא ימות, כתוב מלת "לא". ואם המיתה אינה מחויבת מעצמה, רק שמודיע שאם לא יעשה כפי שצוה ימות, בא מלת "פן".
וא"כ במ"ש פה מלת "פן" ולא תפס מלת "לא", מבואר שאין המיתה מחויבת למי שלא חנך את הבית. רק אמר שע"י שלא ישמע לדברי כהן בחטא זה, סוף שהוא מת במלחמה. וז"ש ילך וישוב לביתו , שומע לדברי כהן, שהוא צווי מאת הכהן. וצריך לשמוע מצותיו, ואם לא ישמע - ימות בעון זה.
קח.
ואיש אחר . היינו נכרי. כמו שמ"ש ואיש אחר יקחנה , שאא"ל (=שאי אפשר לומר) בנו או בן דודו, שלא יקח אשת אביו או אשת אחי אביו (מפני הקרבה ביניהם) ! בן איש אחר הנאמר פה, מדבר בנכרי.
והגהתי כגי' הגר"א.