מ"ג דברים יח טו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | נְבִיָּא מִבֵּינָךְ מֵאֲחָךְ דִּכְוָתִי יְקִים לָךְ יְיָ אֱלָהָךְ מִנֵּיהּ תְּקַבְּלוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | נְבִיָא מִבֵּינֵיכוֹן מִן אֲחוּכוֹן דְּדָמֵי לִי בְּרוּחַ קוּדְשָׁא יְקִים לְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן מִנֵּיהּ תְקַבְּלוּן: |
רש"י
זה המדרש יש בו ענין נפלא, אפרשהו לך למען תבין. כי הכתוב אמר "כי נביא אקים", לא כמו האומות שהם דורשים אל מעוננים ואל קוסמים, שכל המעשים האלו הם מעשים מן רוחות הטומאה, ואינם מן האלקים, אבל הנביא יהיה דברו מן האלקים. וזה נראה כי ענין אלקי עמו, דכאשר לא ירא הנביא, ענין זה הוא מפני כי דבר רוח אלקים עליו, שהם דברי קדוש, ומכח דברי קדוש - שהוא נורא על כל בשר ודם - לא היה הנביא מתיירא מבשר ודם, כי זהו הוראה על שנבואתו נבדלת אלקית, שהרי אינו מתיירא מבשר ודם, וזהו שנבואתו למעלה מבשר ודם:
ומפני שמשה היה מגנה ענין האומות, אמר "נביא אקים לך וגו'", דאף על גב דמדריגות הנביאים האחרונים לא היו כמו משה, אל תאמר כלל מפני זה שלא יהיו דברי אלקים חיים בקרבו, אלא הוא כמוני בענין זה שדברי אלקים חיים בקרבו, ולכך אינו ירא כמוני. הרי הנביא הבא אחרי שוה הוא לי בענין זה, כי דברי אלקים חיים בו. אף על גב דהיה מדריגת משה חשוב לענין זה שהיה יודע יותר, מכל מקום בעיקר הדבר - שהיה דברי משה דברי אלקים חיים - הרי כל הנביאים שוים, כי דברי קדוש היו שומעים. ומזה היה והוא אינו יראה שהיו יראים מפניו. והבן זה היטב:
[יד] וכן מנביא לנביא. פירוש, שאין "נביא מקרבך" מורה על נביא פרטי, כמשמעות "נביא מקרבך", שאין זה כן, אלא פירושו בודאי "נביא מקרבך" על דור אחר דור, שיהיה כן מנביא לנביא אחר. דאם לא כן, הרי הכתוב בא לומר (פסוק יד) "לא כן נתן לך ה' אלקיך" לשמוע אל מעוננים, ומשמע מזה שמדבר בכל הזמנים, שתקן הקדוש ברוך הוא לישראל אשר לא יצטרכו אל מעוננים ואל קוסמים, ואם כן איך מדבר מנביא פרטי שיאמר "נביא אקים מקרבך", אלא פירושו 'וכן מנביא לנביא':
והמתנגדים מפרשים על נביא פרטי, ומפרשים "כמוני" שהוא ישווה לו כמשמעו. וטוב להם השתיקה, שהרי יש לפרש להוציא מדעתם, כי אמר "נביא כמוני", כמו שאני מלמד אתכם התורה, ומצוה אתכם על התורה, ומזהיר לשמור התורה לעולם, נביא כזה כמוני יקים לך, שכולם יהיו מתנבאים לקיים תורת משה. ולא היה אחד שפיחת והוסיף עליה, כדאמרינן במגילה (דף יד.) מ"ח נביאים נתנבאו לישראל, וכולם לא הוסיפו ולא פחתו על תורת משה רבינו עליו השלום. ובא להוציא כוונתם, שמי שלא יהיה כמו משה שיהיה מצוה על התורה - אל תאבה לו ואל תשמע לו, כי בא לעקור יסוד הכל. שאותו שבחרו, ותלמידיו, הפכים הם ומעשיהם לתורת משה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' א-להיך . " מקרבך ", ולא בחוצה לארץ. " מאחיך ", ולא מאחרים. " יקים לך ", ולא לעובדי גלולים. ומה אני מקיים (ירמיה ח) נביא לגוים נתתיך ? (בנוהג) [לנוהגים] מנהג גוים.
אליו תשמעון . (סנהדרין פט וש"נ) אפילו אומר לך, "עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה", כאליהו בהר הכרמל; לפי שעה - שמע לו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סח.
נביא מקרבך מאחיך . הנה מ"ש כי הגוים אל מעוננים ישמעו , בודאי לא הזהיר שלא ישמעו אל מעוננים מבני ישראל, דהא גם הם מוזהרים מלעונן! רק כונתו, פן תרצה לדרוש העתידות ממעוננים בני נכר. ע"ז השיב, שהנה הענין של ידיעת העתידות יצויר בשני ענינים,
- א] בשתרצה לדעת דבר לעניניך הפרטים. שגם זה היו משיגים ע"י הנביא, כמו שהיה בשמואל בדבר האתונות. עז"א, שזה תדע מעצמך בכח התורה, וטוב יותר ש תמים תהיה , ותסמוך על ה'.
- זאת שנית, לדעת דבר בענינים הכלליים. ע"ז השיב, אתה לא תצטרך על זה למעוננים וקוסמים מבני נכר, כי " לך , נביא אקים ". לא מעונן ומנחש, ולא בני נכר וגוים, רק " מקרבך , ו מאחיך ".
ולא שיהיה ענינו, להגיד לכל שואל, אף לאומות העולם. כי " נביא יקום", שיהיה מיוחד " לך " לבדך, להזהירך בעניני התורה והמוסר ויראת ה'.
ולא יצטרך לעשות מעשים זרים, כמו המעוננים והמנחשים, שהם קוסמים קסמים, ועושים מעשים להגביר כח הדמיון; רק " יקים לך ה' ", הוא יקימו. ועז"א " כמוני ", שגם משה באה אליו הנבואה במראה הסנה פתאום, מבלי שעשה איזה מעשים לזה. ואני מצוך "ש אליו תשמעון ".
ומלת " אליו " משמע רק אליו. והלא ישראל מוזהרים לשמוע גם לחכמיהם ובפרט לסנהדרין! רק שיש בשמיעה לדברי הנביא ענין פרטי - אם מצוה, לעבור על אחת מכל מצות התורה (חוץ מעכו"ם) לפי שעה. שבזה לא ישמעו לסנהדרין, דכתיב רק עפ"י התורה אשר יורוך . אבל להנביא תשמעו בהחלט, אפי' לעבור על דת.
והרלב"ג באר זה, שמ"ש אליו תשמעון , כולל אפי' בעניני מצות התורה. ואא"ל (=ואי אפשר לומר) אם יצוה לעשות מצות התורה - והנה זה לא יהיה שמיעה אליו, רק שמיעה אל התורה! ואם שיצוה לסור ממצות התורה, הנה אם יצוה לעבוד עכו"ם, כבר נתבאר שלא ישמע לו, אפי' לפי שעה! ואם יצוה לסור ממצוה אחרת תמיד, הנה יהיה זה גרעון מהתורה; והתורה אמרה, לא תגרעו ממנו , וכן בהוספה אמרה לא תוסיפו ! ועל כרחך מדבר, אם ישנה מצוה אחת לפי שעה, כמו אליהו בהר הכרמל.