מ"ג דברים טו ז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי יְהֵי בָךְ מִסְכֵּינָא חַד מֵאֲחָךְ בַּחֲדָא מִקִּרְוָךְ בְּאַרְעָךְ דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ לָא תְתַקֵּיף יָת לִבָּךְ וְלָא תִּקְפּוֹץ יָת יְדָךְ מֵאֲחוּךְ מִסְכֵּינָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין לֵיתֵיכוֹן עֲסִיקִין בְּמִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא וְיֶהֱוֵי בְּכוֹן מַסְכְּנָא מֵחַד אָחוּךְ בַּחֲדָא מִן קִרְוָוךְ בְּאַרְעָךְ דַיְיָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ לָא תִתְקַף יַת לְבָבָךְ וְלָא תִמְנַע יַת אִידָךְ מֵאָחוּךְ מַסְכְּנָא: |
רש"י
"מאחד אחיך" - אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך
"שעריך" - עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת
"לא תאמץ" - יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן לכך נאמר לא תאמץ יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה לכך נא' ולא תקפוץ
"מאחיך האביון" - אם לא תתן לו סופך להיות אחיו של אביון
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מֵאַחַד אַחֶיךָ – אָחִיךָ מֵאָבִיךָ קוֹדֵם לְאָחִיךָ מֵאִמְּךָ (שם).
שְׁעָרֶיךָ – עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת (שם).
לֹא תְאַמֵּץ – יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמִּצְטַעֵר אִם יִתֵּן אִם לֹא יִתֵּן, לְכָךְ נֶאֱמַר: לֹא תְאַמֵּץ. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ וְקוֹפְצָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְלֹא תִקְפֹּץ (שם).
מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן – אִם לֹא תִתֵּן לוֹ, סוֹפְךָ לִהְיוֹת אָחִיו שֶׁל אֶבְיוֹן (שם).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד אפשר לומר גם כן הדרגות הגזירות אשר יגזור ה' באביונים, הנה כבר פירשתי בפסוק (שמות כ"ב, כ"ד) אם כסף תלוה וגו' שחלק העני מפקידו ה' ביד העשיר וזה הוא עשרו שמופקדים בידו מעות העניים, והנה לפעמים יפקיד ה' מנת עני זה לאדם קרוב לאיש ולא יצטער בלקיחת פרנסתו ממנו להיותו קרובו גם לא יצטרך לסובב נתיבות, וכשישפוט ה' בצדק לצער העני ירחיק לו פרנסתו באיש זר גם בריחוק מקום ויצטער האביון לסובב מעיר לעיר למצוא מקום אשר הכין ה' לו שם טרף נפשו, והוא אומרו מאחד אחיך, או הגם שאינו אחיך אלא הוא באחד שעריך, או הגם שאינו מעירך בארצך:
או ירצה אומרו בארצך פירוש אפילו בארצך שהוא מקום העושר לכל ישראל אף על פי כן ימצא בה אביון:
ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על א' המיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבא והוא מלך ישראל משיחנו אשר הוא אביון, וכבר נמשל לעני כאומרו (זכרי', ט) עני ורוכב על חמור, ורמז הדבר אשר יסובבנו להיות אביון ואמר בך פירוש בסיבתך כי עונותינו האריכו קיצנו, גם רמז בתיבת בך כי הוא אביון בנו שמתאוה מתי יבא לגאלנו, וצא ולמד ממה שאמרו רבותינו ז"ל במעשה רבי יהושע בן לוי שכשראהו מלך המשיח שאלו על ישראל שבעולם ואמר לו ריב"ל כי הם יושבים ומצפים ביאתו וכששמע כן געה החסיד בבכיה רבה מתשוקתו לבא לגאלם, ולזה רמז באומרו מאחד אחיך שהוא המיוחד שבאחיך, על דרך שפירשו רבותינו ז"ל (תרגום יונתן בראשית כ"ו י') באומרו כמעט שכב אחד העם שרצונו לומר אחד המיוחד שהוא מלך העם, ואומרו באחד שעריך להעיר אליו שהוא מיוחד שבסנהדרין שאין כמוהו מורה כאומרו (ישעי', יא) ושפט בצדק וגו' ולא למראה עיניו ישפוט וגו' אלא והריחו ביראת ה', ופירוש שעריך על דרך אומרו (דברים כ"ה, ז') ועלתה יבמתו השערה ואומרו בארצך להעיר כי הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה:
או ירצה על זה הדרך אביון באחד שעריך על פי דבריהם ז"ל שאמרו בס' הזוהר (זוהר חדש פ' נח) וז"ל אי חדא קהילא או חדא כנישתא יתערון בתיובתא מיד אתי בן דוד ע"כ, ומעתה אביון הוא תאב בדבר זה שהוא אחד שעריך שזה יספיק למלאות תאותו לבא ברינה, ואומרו בארצך העיר מקום תאותו היא ארץ הקדושה אשר ה' אלהיך נותן לך שהוא תאב מתי תפקד העיר היונה (צפני', ג) חמדת הלבבות, ויצו ה' לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו וגו' אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאות חשק האחד המיוחד, כי באמצעות מעשה בני אדם ובפרט במצות הצדקה דכתיב (ישעי', נד) בצדקה תכונני, וגמר אומר מאחיך האביון פירוש מסיבת אחיך האביון הידוע שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה' שמו חיים:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אחיך. זה אחיך (מאביך) [מאמך]. כשהוא אומר מאחד אחיך - מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.
(באחת) [באחד] שעריך. יושבי (עריך) [עירך] קודמים ליושבי עיר אחרת. (בארצך. יושבי הארץ קודמין ליושבי חוצה לארץ.)
כשהוא אומר (באחת) [באחד] שעריך, היה יושב (במקום אחד) [במק"א (=במקום אחר)] (אי) אתה מצווה לפרנסו, היה מחזר על הפתחים אין אתה זקוק (לכל דבר) [לו](?)[.] (אשר יתן ה' אלהיך. בכל מקום).
[בארצך. יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי ח"ל.
אשר ה' אלהיך נותן לך. מכל מקום.]
לא תאמץ את לבבך. יש בן אדם שמצער, אם יתן אם לא יתן.
ולא תקפץ את ידך. יש בן אדם שהוא פושט את ידו, וחוזר וקופצה.
מאחיך האביון. אם אי אתה נותן לו, סופך ליטול הימנו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קלג.
כי יהיה בך אביון . היינו בין עניי ישראל ובין עניי עכו"ם מפני דרכי שלום.
ושם " אביון " הוא הגרוע מכל לשונות המורים על העוני, ושרשו "אבה” על שתאב לכל דבר. מבואר שכל שתאב יותר - מצוה להקדימו.
ומבואר אצלי באילת השחר סט , שם המספר " אחד " כשבא בצורת הסמיכות, יש הבדל בין אם בא אחריו המ"ם שאז מורה כל אחד שיהיה; ולא הרעותי את אחד מהם (במדבר טז), והיה הפלשתי כאחד מהם (ש"א יז). אבל אם לא בא אחריו רק ה' הידיעה או מלה הבא בכנוי ובלא מ"ם, אז יורה לרוב על אחד מצוין מחבריו ונודע לשבח או לגנאי, כמו אחד ההרים - הר המוריה, אשר יבחר ה' באחד שבטיך (דברים יב).
וז"ש שאם היה כתוב " אחיך " סתם, וכן אם היה כתוב "מאחד מאחיך” היה פירושו כל אח שיהיה, וכולל גם אחיו מאמו. אבל כשכתוב " מאחד אחיך ” היינו אח המצוין, שהוא אחיו מאביו.
וכן אם היה כתוב "מאחד משעריך" היה פירושו כל שער שיהיה. אבל כשכתוב “ מאחד שעריך " היינו שער מיוחד, והוא העיר שאתה דר בה.
אולם לפ"ז היל"ל "מעירך"? ע"ז משיב שמלמד דוקא אם גר בשער א', לא אם מחזר על הפתחים.
וממ"ש " בארצך " מבואר שעניי א"י קודמים.
אבל ממ"ש אשר ה' א-להיך נותן לך - מבואר שאפי' עניי ח"ל אם הם עניי עירך, צריך אתה לתת להם.
קלד.
לא תאמץ את לבבך . יש הבדל בין “חזוק” ובין “אמוץ”. ש”חזוק” הוא התחלת החוזק, ו”אמוץ” הוא התמדת החוזק.
ובא להזהיר שיתמיד לעזור להאביון. והנה לפעמים ירפה ידיו ממנו מפני קושי הלב ואכזריות, אף שטבעו נוטה אל הפזרנות. ובזה צריך שיהיה לו לב טוב, לא לבד לפי שעה - שזה קרוי חזוק, כי גם בתמידות, שזה קרוי אמוץ. עד שלא יצטרך לאמץ לבבו בכל פעם, בשיצטער אם יתן אם לא יתן, רק יהיה לב טוב בתמידות.
ויש מונע את עצמו מלתת מפני שהוא כילי, וגם כשפותח ידו קופצה תכף. שזה גדר "בעל קופץ" - מדלג ואינו עומד בתמידות; עז"א לא תקפץ את ידך .
ובאר העצה לכל זה שיזכור שהאביון הוא אחיו, שיצויר שלמחר יהיה הוא אביון כמוהו, ושהאביון יהיה עשיר כמוהו; וסופו ליטול הימנו.