מ"ג בראשית מט טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית מט · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַחֲזָא חוּלָקָא אֲרֵי טָב וְיָת אַרְעָא אֲרֵי מַעְבְּדָא פֵירִין וִיכַבֵּישׁ מָחוֹזֵי עַמְמַיָּא וִישֵׁיצֵי יָת דָּיְרֵיהוֹן וּדְיִשְׁתְּאַרוּן בְּהוֹן יְהוֹן לֵיהּ פָּלְחִין וּמַסְּקֵי מִסִּין׃
ירושלמי (יונתן):
וַחֲמָא נַיְיחָא דְעַלְמָא דְאָתֵי אֲרוּם טָב וְחוּלְקָא דְאַרְעָא דְיִשְרָאֵל אֲרוּם בְּסִימָא הוּא בְגִין כֵּן אַרְכִין כַּתְפֵיהּ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא וַהֲווֹ לֵיהּ אָחוֹי מַסְקֵי דוֹרוֹנִין:
ירושלמי (קטעים):
וַחֲזָא בֵּית מַקְדְשָׁא דְאִתְקְרֵי מְנוּחָה אֲרוּם טַב הוּא וְיַת אַרְעָא אֲרוּם שְׁמֵינִין אִינוּן פֵּירֵיהּ וְאַרְכַן כַּתְפֵיהּ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא וַהֲוָן לֵיהּ כָּל אָחוֹי מַסְקֵי מִיסִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא מנוחה כי טוב" - ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות

"ויט שכמו לסבול" - עול תורה

"ויהי" - לכל אחיו ישראל

"למס עובד" - לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורין שנא' (דברי הימים א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים מאתים ראשי סנהדראות העמיד וכל אחיהם על פיהם

"ויט שכמו" - השפיל שכמו כמו ויט שמים הטו אזניכם ואונקלוס תרגם בפנים אחרים ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר ויהיה האויב כבוש תחתיו למס עובד

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב – רָאָה לְחֶלְקוֹ אֶרֶץ מְבֹרֶכֶת וְטוֹבָה לְהוֹצִיא פֵּרוֹת (אונקלוס).
וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל – עֹל תּוֹרָה.
וַיְהִי – לְכָל אֶחָיו יִשְׂרָאֵל.
לְמַס עֹבֵד – לִסְפֹּק [ס"א: לִפְסֹק] לָהֶם הוֹרָאוֹת שֶׁל תּוֹרָה וְסִדְרֵי עִבּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר :"וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם", מָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת הֶעֱמִיד, "וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם" ([[דברי הימים א יב לג|דה"א יב,לג; ב"ר עב,ה; צט,י; מדרש תנחומא ויחי יא; שהש"ר ו,ד).
וַיֵּט שִׁכְמוֹ – הִשְׁפִּיל שִׁכְמוֹ, כְּמוֹ: "וַיֵּט שָׁמַיִם" (שמ"ב כב,י); "הַטּוּ אָזְנְכֶם" (תהלים עח,א). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בְּפָנִים אֲחֵרִים ["וְהוּא יְכַבֵּישׁ מָחוֹזִין בִּסְפִינָן וְטוּב יַמָּא יֵיכוֹל", =וְהוּא יִכְבֹּשׁ נְמֵלִים בִּסְפִינוֹת וְאֶת טוּב הַיָּם יֹאכַל]: וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל מִלְחָמוֹת וְלִכְבּוֹשׁ מְחוֹזוֹת; שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַסְּפָר, וִיהִי הָאוֹיֵב כָּבוּשׁ תַּחְתָּיו לְמַס עֹבֵד.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא יששכר מנוחת הארץ כי טוב יותר מלצאת למרחקים ואת הארץ כי נעמה ומצלחת כדכתיב אל המנוחה ואל הנחלה, ויט שכמו לסבול עול של מלכי ישראל, ויהי למס עובד לתת למלכים עישור תבואותיו כדכתיב ואת שדותיכם יעשור, זהו עיקר הפשט, ובשורת עושר הוא לשבט יששכר:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא מנוחה — כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים, נטה שכמו לסבול כל משא כאשר ישא החמור, ושב כעבד נותן מס. וזה הטעם על יששכר, שלא היו גבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם, וכן אמר משה: "ויששכר באהליך" (דברים לג, יח). והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו, או לגוים שלא יבאו להלחם עליהם:

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא מנוחה כי טוב. מאס דרך מלחמה והחיילות וראה מנוחת התורה כי טוב זהו הגיון התורה שצריכה מנוחת הגוף ויגיעת הנפש בהפך מעסקי העולם שצריכים יגיעת הגוף ומנוחת הנפש, ומפני שעסק התורה צריך פנאי והשקט הגוף וא"א שתתקיים במי שיש לו טרדות ואנחות ע"כ תקנו לנו רז"ל בתפלה השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה והסר ממנו יגון ואנחה, ואין הכונה במתפלל שישיב לנו הש"י השופטים והיועצים כדי שינגוש עסקי חובותיו ולא לזה כוון ישעיה שאמר (ישעיהו א׳:כ"ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, אבל עיקר הברכה ההיא ודבר הנביא הוא סוד העבור שאנו מבקשים את הש"י שישובו לנו השופטים שיהיו יושבים בלשכת הגזית לשפוט בינינו כבראשונה ולתת עצה כבתחלה ואז יהיו כל ישראל מוכנים לקבל המושכלות ומשיגים באותו זמן ידיעת השם יתברך כענין שכתוב (ישעיהו י"א:ט׳) כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', ולכך סמך לזה והסר ממנו יגון ואנחה שאי אפשר להשיג ידיעת השם על השלמות עם היגון והאנחה רק עם השמחה ועם המנוחה, והנה ברכה זו תקנוהאחר ברכת תקע בשופר שהיא מדברת בקבוץ גליות.

כי טוב. כלשון (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם, ואת הארץ, מלשון (יחזקאל ל"ו:כ׳) ומארצו יצאו שתרגומו ומאוריתיה, כי נעמה, על שם (משלי ג׳:י"ז) דרכיה דרכי נועם, ויט שכמו לסבול, עול תורה, וכן כתוב במתן תורה (תהילים י"ח:י׳) ויט שמים וירד, ויכלול עוד ויט שכמו לסבול שהיה משפיל עצמו, ומכאן ראוי לכל לומדי התורה להיות בהם מדת השפלות. ויהי למס עובד. שהיה משועבד לכל ישראל ומעלה להם מס בהוראות ותשובות וסדרי עבורין כענין שכתוב בדברי הימים (א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם.

וע"ד המדרש יששכר חמור גרם, כשבא יעקב מן השדה בערב שמעה לאה קול החמור שהיה גועה, מיד ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, וכתיב (בראשית ל׳:ט"ז) וישכב עמה בלילה הוא. הה"ד יששכר חמור גרם, חמור גרם לו.

וע"ד הקבלה יששכר חמור גרם הזכיר בו רובץ וכן הוא אומר (דברים כב) והאם רובצת, וזהו לשון בין המשפתים, בין תבין, כי כן כתוב ומבני יששכר יודעי בינה שם בית הנפש מנוחתה ונחלתה ולכך סמוך לו וירא מנוחה, ותרגום אונקלוס ואחסנתיה בין תחומיא, וזה מבואר.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא מנחה כי טוב" וזה ראה שהמנוחה בשלמות המושכלות אשר בו תנוח הנפש כענין ומצאו מרגוע לנפשותיכם שהוא הטוב והתכלית המכוון: " ואת הארץ כי נעמה" וראה ג"כ שארצו מוכנת לתת מזונו בלי טורח ולהתפרנס שלא בצער: " ויט שכמו לסבול" שני מיני המשא והם עול תורה ועול ציבור כאמרם רז"ל האי צורבא מרבנן דאיתי' במתא כל מילי דמתא עליה:

" ויהי למס עובד" וההמון העובד כל מלאכת עבודה בעסקי חיי שעה היה לו למס כאמרם רז"ל (יומא פרק בא לו) שבני עירו היו מצוים לעשות מלאכתו:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא מנחה כי טוב". שבחר יותר לנוח במקומו ולא לסחור למרחוק, כי עסק בחכמה ובתורה שלזה צריך מנוחה, ועי"כ "ראה את הארץ כי נעמה "ובחר בעבודת קרקע,

"ויט שכמו לסבל "עבודת הארץ, "ויהי למס עבד "מן התבואה נתן מס המלך, וחז"ל המליצו שסבל עול עמל התורה, והמס היה שסבל עול ההוראה והלמוד לכל ישראל:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

למס עובד. ג' במסורה הכא ואידך ביהושע אשר לא הוריש וגו' ויתנם למס עובד. ויעלה שלמה למס עובד. לומר לא די שלימד תורה לכל ישראל אלא שהעלה להם מס מממונו שהיה מספיק לכל מי שיבא ללמוד: