מ"ג בראשית מט ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית מט · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
שִׁלְטוֹן יְהֵי בְשֵׁירוּיָא וּבְסוֹפָא יִתְרַבַּא מַלְכָּא מִדְּבֵית יְהוּדָה אֲרֵי מִדִּין קַטְלָא בְּרִי נַפְשָׁךְ סַלֵּיקְתָּא יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִּתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא וְלֵית מַלְכוּ דִּתְזַעְזְעִנֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
מְדַמֵי אֲנָא לָךְ יְהוּדָה בְּרִי לְגוּר בַּר אַרְיְוָן דְמִין קְטוּלֵיהּ דְיוֹסֵף בְּרִי סְלִיקְתָּא נַפְשָׁךְ וּמִדִינָא דְתָּמָר תְּהֵי מְשֵׁזִיב נְיָיח וְשָׁרִי בִּתְקוֹף הֵי כְּאַרְיָא וְהֵי כְלֵיתָא דְכַד נַח מִן יְקִימִינֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
מְדַמֵי אֲנָא לָךְ בְּרִי יְהוּדָה לְגוּר בַּר אַרְיְוָן מִן קַטְלוֹי דְיוֹסֵף אַתְּ הֲוֵיתָא מְשֵׁזִיב מִן דִינָא דְתָמָר בְּרִי אַתְּ הֲוֵיתָא זַכַּאי נִיחַ וּשְׁרֵי בְּגוֹ קְרָבָא הֵיךְ אַרְיָא וְהֵיךְ אַרְיְוָתָא וְלֵית אוּמָה וּמַלְכוּ דְתֵקִים לְקוֹבְלָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גור אריה" - על דוד נתנבא בתחלה גור (ש"ב ה) בהיות שאול מלך עלינו אתה המוציא והמביא את ישראל ולבסוף אריה כשהמליכוהו עליהם וזהו שתרגם אונקלוס שלטון יהא בשרויא בתחלתו

"מטרף" - ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו וזהו יהודה שנמשל לאריה

"בני עלית" - סלקת את עצמך ואמרת מה בצע וגו' וכן בהריגת תמר שהודה צדקה ממני לפיכך כרע רבץ וגו' בימי שלמה (מ"א ה) איש תחת גפנו וגו'

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

גור אריה — המשילו לגור אריה, הקטן שהוא במין אריה כאשר יגדל. ואין בו כ"ף הדמות, כמו "ועיר פרא" (איוב יא, יב).

מטרף בני עלית — דמית לי בני לגור אריה כאשר עלית מהטרף. והטעם מטרף, אחר; וזהו פשוטו. ואם נפרשנו על דבר יוסף, היה ראוי שיהיה תחת "עלית" "העלית", כי "עלית" פועל עומד. והנה הפסוק הבא אחריו לעד. והלא תראה: "ותעל אחד מגוריה" (יחזקאל יט, ג).

וטעם כרע רבץ כארי — שמנהג האריה, אחר שטרף, ישב על כרעיו וירבץ. ואילו היה עובר כל מין חיות, לא יקום מפניהם שיברח:

<< · מ"ג בראשית · מט · ט · >>