עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ׃
"ושכבתי עם אבותי" - וי"ו זו מחובר למעלה לתחילת המקרא שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי ואני סופי לשכב עם אבותי ואתה תשאני ממצרים ואין לומר ושכבתי עם אבותי השכיבני עם אבותי במערה שהרי כתיב אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ועוד מצינו בכ"מ ל' שכיבה עם אבותיו היא הגויעה ולא הקבורה כמו (מ"א ב) וישכב דוד עם אבותיו ואח"כ ויקבר בעיר דוד
מה שפירש"י כמו וישכב דוד עם אבותיו פי' דא"א לפרש התם על הקבורה שנקבר עם אבותיו בבית לחם או עם אברהם יצחק יעקב בחברון שהרי כתי' אח"כ ויקבר בעיר דוד שהיה ציון וק"ל
ושכבתי עם אבותי. כלפי הנפש. ונשאתני ממצרים כלפי הגוף כלומר מובטח אני שאפילו תקברני מצרים, עם אבותי אני הולך אלא תגרום לי גלגול. אמר רבי יצחק מכאן שיודע אדם יום מיתתו להיכן הוא הולך אם למקום צדיקים אם למקום רשעים. וזהו שהקדים ושכבתי עם אבותי ואחר כך ונשאתני ממצרים כלומר אפילו מת אדם בקרון או בספינה או בנהר או במדבר או בישוב, נפשו קודמת והולכת אל אבותיו. ומצינו בר' אבהו שראה מתן שכרו סמוך למיתתו, שכן דרשו באלה הדברים רבה בפרשת והיה עקב, (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. מעשה בר' אבהו שנטה למות וראה מתן שכרו מה שעתיד ליתן לו הקב"ה לעתיד לבא וכל טוב שמתוקן לצדיקים וכיון שראה כל אותם הנחמות המתוקנות אמר כל אלין לאבהו מיד נתאוה למות התחיל קורא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
וקברתני בקבורתם. מכאן דרשו רז"ל לעולם יקבור אדם צדיק אצל צדיקים שנאמר (מ"ב יג) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וגו'. וזהו שאמר הנביא במותו (מ"א יג) וקברתם אותי בקבר אשר איש האלהים קבור בו אצל עצמותיו הניחו עצמותי.
אנכי אעשה כדברך. על דרך הפשט הודה לו בדבר. וע"ד המדרש אעשה כדברך כשם שהשבעתי, שאעלך ממצרים כך אני משביע את השבטים שיעלו אותי.
"ושכבתי עם אבותי" ענין שכיבת המת עם אבותיו הוא הנחת מטת המת במקום המספד וסבוב הסופדים ולכן נכתב זה הלשון בכל המלכים צדיקים ורשעים שמתו על מטתם בספר מלכים:
" ונשאתני ממצרים" וכאשר תעשה באופן זה תוכל לשאת אותי ממצרים כי כאשר ימלאו ימי השכיבה יסור יגוני מלבם כענין ויעברו ימי בכיתו ולא ימחו בך אם תשאני אל ארץ אחר':
" אנכי אעשה כדברך" אנכי מצד עצמי אעשה כדברך בכל כחי:
"ושכבתי". אמר ג' טעמים. א] מצד הנפש "ושכבתי" עם אבתי, כי בא"י מקום הקדושה ושם אבותיו. ב] מצד הגוף "ונשאתני ממצרים", ששם מקום טמא. ג] "וקברתני בקברתם" במערת המכפלה. "ויאמר אנכי אעשה כדברך", ר"ל טוב יותר שלא תשביעני ואעשה זאת בעצמי מצד מצות כבוד, שבזה תהיה המעשה יותר שלמה משאם תשביעני, שמורה שאני אנוס ומוכרח מצד השבועה, ולא תתיחס המעשה אלי שעשיתי מרצון נפשי:
ויאמר אנכי אעשה וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר לו כן והיה לו לעשות המעשה בפועל וזאת היא תשובתו, וכמו שמצינו גם כן לאליעזר עבד אברהם כשאמר לו אברהם (כ"ד ב') שים נא ידך וגו' התשובה היתה וישם העבד את ידו וגו':
אכן הכונה היא שאמר לו תשובה שאינו צריך לישבע לו והנה הוא מוכן לעשות כדבריו:
או ירצה שכפי הדין הוא מחוייב לעשות כדבריו או לצד שהוא בנו והוא אומרו אנכי אעשה, או לצד שהוא מצוה מחמת מיתה (חו"מ רנב) והוא אומרו כדבריך ואינו צריך שבועה, ובזה הודיע יוסף ע"ה צדקתו כי חפץ חסד הוא לעשות דבר מצוה מרצונו הפשוט:
ושכבתי עם אבותי וי"ו זה מחובר למעלה וכו' ואין לומ' ושכבתי השכיבני עם אבותי במערה וכו'. צריך לישב מה דוחקו של רש"י פשיטא שלא הייתי יכול לפרש שר"ל השכיבני עם אבותי במערה שכבר הוא אומ' וקברתני בקבורתם ועוד דהא פשוט הוא שהוא לשון מיתה כמו שמביא רש"י בעצמו. וי"ל דרש"י קשה לו מדוע שינה יעקב את לשונו שכשדבר אל יוסף אמ' ושכבתי עם אבותי וכשצוה את בניו אמר אני נאסף אל עמי ולכך הייתי יכול לפרש שזה ר"ל השכיבני עם אבותי במערה ומה שהוצרך לומ' אח"כ וקברתני בקבורתם כדי שלא יטעה שיקברוהו במקום אחר בארץ ישראל לכך אמ' שאינו יכול להיות שהרי כתי' אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם וכלל בזה ב' ענינים האחד דמדכתי' ונשאתני ממצרים אח"כ ש"מ שאינו ר"ל השכיבני עם אבותי במערה שהרי ההולכה היא קודם הקבורה ועוד שהרי כתי' וקברתני בקבורתם ולא היה צריך לכתוב ושכבתי עם אבותי. ואח"כ הביא ראיה אחרת דאתי' אם תמצא לומ' מכח דקשיא דלעיל דמקרא מסורס הוא והרי הוא כאלו כתב ונשאתני ממצרים ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם ושיהיה וקברתני פי' ושכבתי עם אבותי ע"כ אמ' מצינו בכל מקום שהשכיבה עם אבותיו היא הגויעה שהרי כתו' וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד ושם אינו יכול לפרש שהשכיבה היא הקבורה שהרי ישי אביו נקבר בעיר בית לחם שהיתה עירו ודוד נקבר בירושלים. מהר"ר:
