ברטנורא על התורה/בראשית/מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ברטנורא על התורה · בראשית · מז · >>

ב[עריכה]

ומקצה אחיו מן הפחותים שבהם וכו' פי' דדריש מקצת לשון מקצה דהיינו מן הפחותים וכו' ויהודה שהוכפל שמו לא משום חלשות אלא טעם יש בדבר פי' הטעם הוא מפני הנדוי שהיו עצמותיו מגולגלין בארון עד שהתפלל עליו משה ואמר שמע ה' קול יהודה לכך הוצרך לכפול את שמו וכן כתב רש"י בסדר וזאת הברכה:

יד[עריכה]

בשבר אשר הם שוברים נותנים לו את הכסף קשה מה קשה לו ומה בא להשמיענו. י"ל לפי שפיר' בפרשה שלמעלה שבר לשון מכר ולשון קנין ולכך פי' בקנין אשר הם קונים נותנים לו את הכסף לפי שלשון המקרא זר ויתום הכסף וכו' בשבר אשר הם שוברים לכך הוצרך לומ' נותנין לו את הכסף וכו' בשבר בקנין: לבבי בך גסמך ועליו הופעת צור בויגש אליו וברחמיך החיה רוחי ועזרני בחדושי סדר ויחי

כח[עריכה]

ויחי יעקב למה פרשה זו סתומה שכיון שנפטר יעקב אביהם נסתמו עיניהן ולבן של ישראל מצרת השעבוד וכו'. קשה שהרי בפרשת וארא אמר כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא התחיל השעבוד. י"ל שכשנפטר יעקב התחילו לשעבדן בשכר ולאחר מיתת השבטים התחילו לשעבדן בחנם אי נמי כשמת יעקב נשתעבדו בהן בפה רך ובמות השבטים בפרך וכמו שדרשו בגמ'. וקשה מאי ד"א י"ל שלפי הפי' הראשון הסתימה היתה אחרי מות יעקב והיה ראוי לסתום הפרשה הבאה אח"כ לא הפרשה הקודמת לה הזאת לפיכך עשה ד"א שבקש לגלות הקץ ונרתם ממנו דא"כ הסתימה היתה קודם מיתת יעקב:

כט[עריכה]

אל נא תקברני במצרים סופה להיות עפרה כינים ושאין מתי חוצה לארץ חיין אלא בצער גלגול מחילות ושלא יעשוני מצרים ע"ז. נ"ל למה נקט רש"י כל הני טעמי שאילו לא אמ' רק סופן להיות עפרן כינים הייתי אומ' שיקברוהו בארץ גושן ששם מושב בני ישראל ולא היה עפרן כנים לכך אמ' שאין מתי חוצה לארץ חיין ואלו לא אמר רק אין מתי חוצה לארץ חיין הייתי אומ' שישימוהו בארון וכשיצאו ישראל משם יוליכוהו ליקבר בארץ לכך אמ' שלא יעשוני מצרים ע"ז. ואלו לא אמר רק שלא יעשוני ע"ז הייתי אומ' יקברוהו במקום אחר חוצה לארץ כדי שיזכו מתי חוצה לארץ להחיות עמו כמו שמצינו במרע"ה לכך אמ' שאין מתי חוצה לארץ חיין ואלו לא נאמר רק אלו השנים הייתי אומ' יקברוהו במצרים וכשיצאו יסירוהו מקברו ויוליכוהו בארץ לכך אמ' שסופן להיות עפרן כינים וכלהו דייק להו מקראי אל נא תקברני במצרים שסופן להיות עפרן כנים ונשאתני ממצרים שלא יעשוני מצרים ע"ז וקברתני בקבורתם שאין מתי חוצה לארץ חיין וכו'. מהר"ר. ומה שאמ' שלא יעשוני מצרים ע"ז פי' לפי שבאת ברכה לרגלו שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין לכך היה מתירא שמא יעשוהו ע"ז והקפיד על כך משום דאמ' כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעים מהנעבד:

ל[עריכה]

ושכבתי עם אבותי וי"ו זה מחובר למעלה וכו' ואין לומ' ושכבתי השכיבני עם אבותי במערה וכו'. צריך לישב מה דוחקו של רש"י פשיטא שלא הייתי יכול לפרש שר"ל השכיבני עם אבותי במערה שכבר הוא אומ' וקברתני בקבורתם ועוד דהא פשוט הוא שהוא לשון מיתה כמו שמביא רש"י בעצמו. וי"ל דרש"י קשה לו מדוע שינה יעקב את לשונו שכשדבר אל יוסף אמ' ושכבתי עם אבותי וכשצוה את בניו אמר אני נאסף אל עמי ולכך הייתי יכול לפרש שזה ר"ל השכיבני עם אבותי במערה ומה שהוצרך לומ' אח"כ וקברתני בקבורתם כדי שלא יטעה שיקברוהו במקום אחר בארץ ישראל לכך אמ' שאינו יכול להיות שהרי כתי' אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם וכלל בזה ב' ענינים האחד דמדכתי' ונשאתני ממצרים אח"כ ש"מ שאינו ר"ל השכיבני עם אבותי במערה שהרי ההולכה היא קודם הקבורה ועוד שהרי כתי' וקברתני בקבורתם ולא היה צריך לכתוב ושכבתי עם אבותי. ואח"כ הביא ראיה אחרת דאתי' אם תמצא לומ' מכח דקשיא דלעיל דמקרא מסורס הוא והרי הוא כאלו כתב ונשאתני ממצרים ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם ושיהיה וקברתני פי' ושכבתי עם אבותי ע"כ אמ' מצינו בכל מקום שהשכיבה עם אבותיו היא הגויעה שהרי כתו' וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד ושם אינו יכול לפרש שהשכיבה היא הקבורה שהרי ישי אביו נקבר בעיר בית לחם שהיתה עירו ודוד נקבר בירושלים. מהר"ר:

לא[עריכה]

ויישתחו ישראל תעלא בעידניה סגיד ליה על ראש המטה הפך עצמו וכו' צריך לישב מנא לו לומ' תעלא בעידניה סגיד ליה נימא דהשתחויה לא היה לבנו רק לשכינה. ונ"ל דדעת רש"י אינו ביעקב השתחוה ליוסף אלא השתחוה לשם משום דמן הדין יוסף לא היה לו לשים ידו תחת ירך יעקב ולהשתעבד אליו אדרבה יעקב היה לו להשתעבד משום תעלא בעידניה סגיד ליה וכשראה יעקב שיוסף היה עושה לפנים משורת הדין אז השתחוה לשם שגמלהו זה החסד ולכך לא אמ' ד"א הפך עצמו וכו' לפי שהכל דבר אחד. ואח"כ אמ' ד"א כלומ' אפי' שלא נאמר שהשתחוה לשם בעבור מה שעשה יוסף שהרי אינו דבר גדול שיעשה הבן מה שיצוה לו אביו נאמר שיעקב השתחוה על שהיתה מטתו שלימה וכו' כדמפרש ואזיל. מהר"ר. וקשה מה ענין מטתו שלימה לכאן. י"ל שעושה רש"י מלת ראש לשון חשיבות כמו בשמים ראש שפי' בשמים חשובים אף זה על ראש המטה פי' על חשיבות המטה והיינו על שהיתה מטתו שלימה וכו'. עוד י"ל שפי' ד"א משום שלפי פירוש הראשון שהשתחוה לשם היה לו לומ' וישתחו ישראל לראש המטה ועכשיו שכתו' על ראש הרי הוא כמו בשביל ראש והיינו על שהיתה מטתו שלימה וכו':