"השיב על כני" - פרעה הנזכר למעלה כמו שאמר פרעה קצף על עבדיו הרי מקרא קצר לשון ולא פירש מי השיב לפי שאין צריך לפרש מי השיב מי שבידו להשיב והוא פרעה וכן דרך כל מקראות קצרים על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר
[כ] הרי מקרא קצר. אף על גב שכבר פירש שהוא 'פרעה הנזכר למעלה', מכל מקום בלשון קצר הוא, שאין דרך בלשון לסמוך על מה שנזכר למעלה. ומה שהוצרך לומר שהוא 'פרעה הנזכר למעלה' ולא הספיק בזה שהוא מקרא קצר כמו בשאר מקום, לפי שבודאי בכל מקום דרך הכתוב לסתום ולקצר על מי שדרך לעשות תמיד, אבל כאן היה דבור של שר המשקה, ואין דרך אדם לסתום הדבור, אף על גב שהכתוב בודאי דרך לסתום - אבל אינו כך בדבור האדם, שדרך לפרש יותר:
(יג) "ויהי." ובכ"ז "כאשר פתר לנו כן היה" באופן "שאותי השיב על כני," הוא השיב אותי על כני לא אתה, "ואתו תלה," הוא תלה את שר האופים, כי כ"ז נעשה ע"י דבורו:
אמר ר' יוחנן: מניין שכל החלומות הולכין אחר הפה? שנאמר: ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא: והוא דפתר ליה מעין חלמיה, שנאמר: "איש כחלומו פתר".ויהי כאשר פתר לנו כן היה. ההיא איתתא אזלת לגבי רבי אליעזר, אמרה ליה: חמית בחלמא שריתא דביתא פקעה. אמר לה: ההיא איתתא מעברה וילדה בן זכר. חזרת וחמת בחלמא זמן תניין, אזלת לגביה דרבי אליעזר וכו'. חזרת וחמת זמן תליתאי, אתא לגביה ולא אשכחתיה. אמרה לתלמידוי: אן הוא רבכון? אמרו לה: מה את בעיא מניה? אמרה: נימא להון, דילמא דאינון חכימין מגו דרבהון חכים. אמרה להו: חמית בחלמא וכו'. אמרו לה: ההיא איתתא קברת בעלה. אזלת וכן הות לה. כיון דאתא רבי אליעזר, שמע קלה דצווחא, אמר להו: מהו כדין? תנין ליה עובדא. אמר להן: איבדתון גברא! לא כן כתיב: כאשר פתר לנו כן היה? אמר ר' יוחנן: כל החלומות הולכין אחר הפה, חוץ מן היין. חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו.
