מ"ג בראשית מא יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית מא · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י עֶ֚בֶד לְשַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים וַ֨נְּסַפֶּר־ל֔וֹ וַיִּפְתׇּר־לָ֖נוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵ֑ינוּ אִ֥ישׁ כַּחֲלֹמ֖וֹ פָּתָֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְתַמָּן עִמַּנָא עוֹלֵים עִבְרַי עַבְדָּא לְרַב קָטוֹלַיָּא וְאִשְׁתַּעִינָא לֵיהּ וּפַשַּׁר לַנָא יָת חֶלְמַנָא גְּבַר כְּחֶלְמֵיהּ פַּשַּׁר׃
ירושלמי (יונתן):
וְתַמָן עִמָנָא טַלְיָא עִיבְרָאֵי עַבְדָא לְרַב סַפּוֹקְלַטוֹרְיָא וְאִשְׁתָּעִינָא לֵיהּ וּפָשַׁר לָנָא יַת חֵילְמָנָא גְבַר הֵי כְּפוּשְׁרַן חֵילְמֵיהּ פָּשָׁר:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נער עברי עבד" - ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה מזכירו בלשון בזיון

"נער" - שוטה ואין ראוי לגדולה

"עברי" - אפילו לשוננו אינו מכיר

"עבד" - וכתוב בנמוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים (ס"א שירים וכן גרס רא"ם)

"איש כחלומו" - לפי החלום וקרוב לענינו

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"איש כחלומו" - לפי החלום וקרוב לענינו לשון רש"י ויותר נכון שיאמר כי לכל אחד ממנו פתר כאשר היה אמתת חלומו העתיד לבא לו כי כאשר פתר כן היה לנו וכן (להלן מט כח) איש אשר כברכתו ברך אותם כברכה הבאה אליו ועל דעתי אין צורך אבל אמר איש את חלומו פתר לנו ויהי כאשר פתר לכל אחד כן בא והגיע אלינו הגיד כי היו חלומות שונים ולהם פתרונים שונים כאשר יפרש שלא יחשוב שחלום אחד חלמו שניהם ופתרון אחד להם וכן לדעתי איש כברכתו ברך שלא ברך אותם ברכה שוה לכולם אלא ברכה מיוחדת לכל אחד כאשר פירש ואמר לו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יב) "ושם אתנו". בל תאמר כי יוסף היה מתהלך בעיר ונודע לו מאת נערי המלך משרתיו, שכן נכון הדבר מעם המלך שזה ינצל וזה יתלה, וכן פתר, עז"א שהיה "שם אתנו" כלוא בסהר, ולא תאמר שהוא איש זקן וכבר ראה ושמע הרבה מענינים כאלה, כי רוב שנים יודיעו חכמה. ועפ"ז הבין אחרית דבר משפטנו, עז"א שהוא "נער", ואל תאמר שהוא בקי בנמוסי ארצנו וחקות משפטי המלך והבין זאת, עז"א עברי ואינו יודע נמוסי ארצנו, ואל תאמר שהוא בן חכמים בן שופטי ארץ ולמד זאת מאבותיו והבין שכן יחרץ המשפט, עז"א" עבד לשר הטבחים, "ובכ"ז "ונספר לו ויפתר לנו את חלמותינו," ר"ל כי פותרי חלומות ישאלו וידרשו אחרי מזג החולם וטבעו, שיש הבדל לענין החלומות ממזג האדם, שמי שהאדומה גוברת עליו חלומותיו משונים ממי שגובר עליו הלבנה, אבל הוא לא דרש על מזג החולמים וטבעם רק ספרנו לו החלום ועפ"ז לבדו פתר, ועז"א "איש כחלמו פתר," כי יתר פותרי חלומות יפתרו בענין שהחלום נמשך אחרי האיש וטבעו, והוא פתר באופן שהאיש נמשך אחר חלומו, ועז"א איש כחלומו, לא שהחלום ימשך אחר האיש: