מ"ג בראשית ל לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג בראשית · ל · לב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶֽעֱבֹ֨ר בְּכׇל־צֹֽאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כׇּל־שֶׂ֣ה ׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכׇל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אֶעְבַּר בְּכָל עָנָךְ יוֹמָא דֵּין אַעְדִּי מִתַּמָּן כָּל אִמַּר נְמוֹר וּרְקוֹעַ וְכָל אִמַּר שְׁחוֹם בְּאִמְּרַיָּא וּנְמוֹר וּרְקוֹעַ בְּעִזַּיָּא וִיהֵי אַגְרִי׃
ירושלמי (יונתן):
אֲעִיבַר בְּכָל עָנָךְ יוֹמָא דֵין אַעֲדִי מִתַּמָן כָּל אִימַר נְמוֹר וּקְרוֹחַ וְכָל אִימַר לָחוּשׁ בְּאִימְרַיָא וּקְרוֹחַ וּנְמוֹר בְּעִזַיָא וִיהֵי אַגְרֵי:
ירושלמי (קטעים):
כָּל אִימַר קְרוּחַ וּנְמוֹר וְכָל אִימַר לְחוֹשׁ בְּאִימְרַיָא וּקְרוּחַ וּנְמוֹר בְּעִיזַיָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נקד" - מנומר בחברבורות דקות כמו נקודות פונטר"א בלעז (פונקטירט)

"טלוא" - ל' טלאים חברבורות רחבות

"חום" - שחום דומה לאדום רוש"ו בלעז (ראטה) לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה לענין התבואה

"והיה שכרי" - אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אלו היו שם מתחלה ועוד שלא תאמר לי ע"י הזכרים שהן נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

נָקֹד – מְנֻמָּר בַּחֲבַרְבּוּרוֹת דַּקּוֹת כְּמוֹ נְקֻדָּה, פוינטור"א [pointure = ניקוד[2]] בְּלַעַז.
וְטָלוּא – לְשׁוֹן טְלַאי, חֲבַרְבּוּרוֹת רְחָבוֹת.
חוּם – שְׁחוֹם (אונקלוס), דּוֹמֶה לְאָדֹם, רו"ש [ros = אדום] בְּלַעַז; לְשׁוֹן מִשְׁנָה: "שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה" (משנה ב"ב פ"ה מ"ו) לְעִנְיַן תְּבוּאָה.
וְהָיָה שְׂכָרִי – אוֹתָן שֶׁיִּוָּלְדוּ מִכָּאן וּלְהַבָּא נְקֻדִּים וּטְלוּאִים בָּעִזִּים וּשְׁחוּמִים בַּכְּשָׂבִים, יִהְיוּ שֶׁלִּי. וְאוֹתָן שֶׁיֶּשְׁנָן עַכְשָׁו – הַפְרֵשׁ מֵהֶם וְהַפְקִידֵם בְּיַד בָּנֶיךָ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר לִי עַל הַנּוֹלָדִים מֵעַתָּה, אֵלּוּ הָיוּ שָׁם מִתְּחִלָּה. וְעוֹד, שֶׁלֹּא תֹּאמַר לִי: עַל יְדֵי הַזְּכָרִים שֶׁהֵן נְקֻדִּים וּטְלֻאִים תֵּלַדְנָה הַנְּקֵבוֹת דֻּגְמָתָן מִכָּאן וָאֵילָךְ.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

נקוד: נראה לי טלאי הקדקד והצוואר, שהרי ויקד ארצה כפיפת הצואר והקדקד הוא, והוא נדגש שהוא כמו ויפול מגזרת נפל, ונקוד וכן ויקוד הוא על שם הקדקוד כמו עקוד ברגל על שם ויעקוד את יצחק קשירה ברגל:

הסר משם: לצורכך:
והיה שכרי: מכאן ולהבא אותן שיוולדו:


אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

עקודים — ברגל. והטעם, שומה שעקדה הרגל.

ונקודים — שיש בו נקודות נקודות.

וברודים — מגזרת "ברד", שיש לו שומות לבנות.

ומלת טלוא — שם כלל, והיא מגזרת "בלות ומטולאות" (יהושע ט, ה). והטעם, כמו שומות.

וטעם כל נקוד וטלוא — תיש, וכן כתוב: "שה כשבים ושה עזים" (דברים יד, ד). ואחר ששם טלוא כלל, הנה פירושו: כל תיש נקוד וברוד.

כל שה חום — הוא השחרות. ויתכן שנקרא השחרות כן מפני החום, כי השחרות יותר חום מן הלבן.

וטלוא ונקוד בעזים — עקוד וברוד ונקוד:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וטעם נקוד וטלוא" - נקוד או טלוא וכל שה חום פירשו בו (הראב"ע והרד"ק) שחור כי השחרות מפני החום ואיננו נכון בעיני כי רוב הכשבים שחורים אף כי בארץ קדם שהיא חמה ואם כן יהיו כולם ליעקב והנכון דעת אונקלוס "שחום" והוא קרוב לאדום וקורין אותו רו"ש וכן פרש"י ויהיה חום מגזרת ואור החמה (ישעיהו ל כו) שהוא דומה לשמש אשר יתאדם קצת

"והיה שכרי" - לשון רש"י אותן שילדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי וכן דעת רבי אברהם (בפסוק לה) ופירוש כל שה נקוד וטלוא תיש וטלוא ונקוד בעזים הנקבות כמו שאמר (שם) ויסר ביום ההוא את התישים ואת כל העזים ופירוש כל אשר לבן בו בנזכרים וכל חום בכשבים ולפי דעתי כי כל נקוד וטלוא בכשבים וכל חום בהם היה שכרו שהרי לא עשה במקלות מראה חום והיה מפסיד שכרו מן הכשבים שהם מיטב הצאן וכן בחלומו הראוהו העולים על הצאן עקודים נקודים אין בהם חום ופירוש הכתוב הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל חום בכשבים והסר טלוא ונקוד בעזים והיה שכרי שלשת המראות בכשבים והשנים בעזים ואמר

"וענתה בי צדקתי ביום מחר" - כי כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים וגם חום בכשבים גנוב הוא אתי

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא וגו' והיה שכרי. אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכבשים יהיו שלי, ואם תמצא בצאני גוון אחר בלתי זה הגוון תדע שהוא גנוב אתי. והשיב לבן הן לו יהי כדברך למדך הכתוב שקבל לבן העזים רובן שחורות ע"כ אמר כל אשר לבן בו. וקבל הרחלים רובן לבנות וע"כ אמר כל חום בכשבים אלו השחורות. ולפי שפירש בתישים העקודים והטלואים בלא נקודים, ופירש בעזים הנקודות והטלואות בלא עקודים ע"כ הוצרך לומר כל אשר לבן בו.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"הסר משם כל שה" הקטנים ולא הגדולים למען יולידו קצתם בדומה ויפלו לחלקי:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(לב – לז)    מ"ש אעבר בכל צאנך היל"ל תעבור, אחר שלבן הוא המסיר את הנקודים ולקחם לעצמו לא יעקב, ומ"ש והיה שכרי משמע שהמוסרים הם שכרו שאל"כ היל"ל שמה שיולדו מהיום והלאה יהיה שכרו - הנה בתנאי של יעקב לא הזכיר עקודים כלל רק טלוא ונקוד בעזים שכולל זכרים ונקבות, ולמה הסיר לבן מן התישים את העקודים ומן העזים הנקבות את הנקודות, וכן יפלא מ"ש אח"כ אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך ואם כה יאמר נקודים יהיה שכרך איך יכול לאמר עקודים שלא נדבר בתנאי כלל, והשאלה החמורה אחר שלפי התנאי שביניהם לקח לבן מן הצאן את כל אשר לבן בו וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב שלא ימצא בין הצאן מה שיביטו עליהם ללדת כמוהם. ואיך עשה יעקב הערמה של המקלות שהם נגד התנאי ורמה את לבן נגד היושר והצדק:

(לב) "אעבר בכל צאנך היום". הנה כל המפ' יפרשו שמ"ש הסר משם כל שה נקוד וטלוא, היינו שלבן יסיר את הנקודים והטלואים הנמצאים מכבר ויקחם לעצמו, ושהנקודים והטלואים שיולדו מהיום והלאה יהיו ליעקב בשכרו, ולפ"ז מה ששם יעקב את המקלות היה מרמה ועול נגד התנאי שהתנה שלא ימצאו בעדרו נקודים וטלואים, וזה בלתי נכון, שא"כ היל"ל תעבור בכל צאנך היום, כיון שלבן הוא העובר והמסיר לקחתם לעצמו, לכן האמת שכוונת יעקב היה "שיעקב יעבור בכל הצאן להסיר את העקודים והטלואים הנמצאים והיה שכרי", ר"ל שבין הנקודים והטלואים שנמצאים מכבר ובין הנקודים והטלואים שיולדו מהיום והלאה שייכים לשכרו, וזה מדויק בדבר שאמר אעבור כדי שאסיר משם כל שה נקוד וכו' והיה שכרי, ר"ל כל הנקודים שאסיר יהיה בעד שכרי על העתיד, והנה התנה שמן הכבשים בין מן הזכרים בין מן הנקבות יסיר ג' מינים, שהם נקוד וטלוא וחום שהוא מראה אדומה, ומן העזים בין מן הזכרים בין מן הנקבות יסיר שני מינים, שהם נקוד וטלוא, ואלה הנמצאים בעדר יהיה שכרי תיכף:

 

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

הסר משם וגו'. מדבריו מוכח כי לא יהיה לחלקו אלא נקודים וטלואים בכשבים ובעזים וחום בכשבים אבל עקודים אינם לחלקו, וממה שאמר הכתוב בסמוך משמע שלקח גם העקודים:

ונראה כי יעקב בתנאו לא רצה שיטול בחלקו עקודים. וטעמו הוא כי אם יקח גם העקודים יצטרך להסירו גם כן מצאן לבן, ומעתה אין סימן הלובן בכל הצאן ליחמנה הצאן אליו והרי הוא יגיע לריק, כי לא עלה על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן בעולם וחשב שבאמצעות העקוד ימצא שיחמו הצאן לילד גם כן הנקוד והטלוא שהוא לוקח לעצמו. וכמו כן תמצא שאמר הכתוב (מ') ויתן פני הצאן אל עקוד והיו יולדות נקודים וטלואים והחום שיחמו אל הנימור, והרמאי לבן נתחכם לדעת זו ונטל הכל עקוד נקוד וטלוא, עוד נתחכם והסיר כל אשר לבן בו תפחנה עצמותיו כי לא כן היה התנאי שאם כן מנין יצאו עקוד או נקוד או טלוא, ומעתה פקע שכרו של יעקב. מטעם זה נתחכם יעקב לקחת שכר טורחו ויצג המקלות ולקח לעצמו גם העקודים, כי ממה שהסירם לבן גילה דעתו כי באלה חלק יעקב, והוא אומרו (ל"ט) ותלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים וכל שלשת המינים בחלקו של יעקב, ועל לבן נאמר (משלי, ה) ובחבלי חטאתו יתמך:

<< · מ"ג בראשית · ל · לב · >>


  1. ^ ייתכן, שרש"י מתכוון לתרגם לא את התואר "נָקוֹד" שבמקרא, אלא את השם "נקודות" שבפירושו, והלעז הוא שם קיבוצי המצביע על הרבה נקודות המצויות במקום אחד.
  2. ^ ייתכן, שרש"י מתכוון לתרגם לא את התואר "נָקוֹד" שבמקרא, אלא את השם "נקודות" שבפירושו, והלעז הוא שם קיבוצי המצביע על הרבה נקודות המצויות במקום אחד.