מ"ג בראשית ל לב
<< · מ"ג בראשית · ל · לב · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶֽעֱבֹ֨ר בְּכׇל־צֹֽאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כׇּל־שֶׂ֣ה ׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכׇל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֶעְבַּר בְּכָל עָנָךְ יוֹמָא דֵּין אַעְדִּי מִתַּמָּן כָּל אִמַּר נְמוֹר וּרְקוֹעַ וְכָל אִמַּר שְׁחוֹם בְּאִמְּרַיָּא וּנְמוֹר וּרְקוֹעַ בְּעִזַּיָּא וִיהֵי אַגְרִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲעִיבַר בְּכָל עָנָךְ יוֹמָא דֵין אַעֲדִי מִתַּמָן כָּל אִימַר נְמוֹר וּקְרוֹחַ וְכָל אִימַר לָחוּשׁ בְּאִימְרַיָא וּקְרוֹחַ וּנְמוֹר בְּעִזַיָא וִיהֵי אַגְרֵי: |
| ירושלמי (קטעים): | כָּל אִימַר קְרוּחַ וּנְמוֹר וְכָל אִימַר לְחוֹשׁ בְּאִימְרַיָא וּקְרוּחַ וּנְמוֹר בְּעִיזַיָא: |
רש"י
"טלוא" - ל' טלאים חברבורות רחבות
"חום" - שחום דומה לאדום רוש"ו בלעז (ראטה) לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה לענין התבואה
"והיה שכרי" - אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אלו היו שם מתחלה ועוד שלא תאמר לי ע"י הזכרים שהן נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך
אותן שילדו מכאן ולהבא. כאלו אמר והיה שכרי כאלה:
נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי. ויהיה פירוש כל שה נקוד וטלוא תיש, ולא עז הכולל זכרים ונקבות כי אחר זה ונקוד וטלוא בעזים שהן הנקבות ופירוש "וכל שה חום" כבש כי שה כלל כבש ועז, וכן כתוב שה כשבים ושה עזים והוכרח לפרש השה הראשון תיש והשה השני כבש ולא ההפך גם לא שניהם כבש האחד לזכר והאחר לנקבה ממה שכתוב "ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים ואת כל העזים הנקודות והטלואות וכל חום בכשבים":
ועוד שלא תאמר על יד הזכרים כו'. דאם לא כן מה צורך שיסירם משם, ימנם, והנוספים מן המנין הם בהכרח מן הנולדים אחר כך שהם שלו. ואין לומר דמטעם זה בלבד הסיר אותם שהרי הכתוב העיד על הטעם הראשון באמרו "וענתה בי צדקתי ביום מחר" וכו'. ואם תאמר עדיין יש לו ללבן לומר שע"י הבטת הכבשים הנקודים וטלואים שלא הסירם תלדנה העזים הנקבות דוגמתן מצד ההזדווגות. י"ל שיעקב לא פחד שימעון אלא בעזים הנקודים הטלואים שמזדווגין זה עם זה וכן בכבשים השחומים שמזדווגין זה עם זה והבנים דומין להן, אבל מצד ההבטה לבד שרואים אלו את אלו בעת זווגן לא חשש פן יטעון, שאילו היה חושש לא היה שם יעקב הכבשים הנולדים עקודים נקודים לפני הצאן ופני הצאן צופות בהן עד שתלדנה דוגמתן פן יטעון לבן על זה, וכיון שלא פחד מזה לא הוצרך להסיר משם רק העזים הנקודים וטלואים והכבשים השחומים שלא יזדווגו העזים עם העזים והכבשים עם הכבשים ותלדנה דוגמתן אבל הכבשים הנקודים וטלואים שאין דרכן להזדווג עם העזים וכן העזים השחומים שאין דרכן להזדווג עם הכבשים שאינם ממינם לא הוצרך להסירם:[כו] גאותן שיולדו. דאותן שנולדו כבר הסיר לבן ונתנם ביד בניו כדכתיב בקרא (פסוק לה):[כז] נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכבשים. רוצה לומר אף שחום בכבשים, אבל נקוד וטלוא מכל שכן, שאם נפרש כל שחום בכבשים - דווקא חום, קשה דהא לקמן פירש "והכשבים הפריד יעקב" (פסוק מ) 'הנולדים עקודים וכו (רש"י שם), ואם כן מדקאמר 'הנולדים עקודים' מוכח דהנולדים עקודים הם של יעקב בכבשים, דאם לא כן - מאי שנא אותם הנולדים מאשר כבר היו שם, בשלמא אם העקודים והטלואים היו ליעקב, אם כן כבר הסיר את כל העקודים והטלואים, ולא היה שם רק הנולדים בלבד שהם ליעקב. והא דכתיב (פסוק לה) "ויסר ביום ההוא את התישים וגו'", ולא הזכיר שהסיר את הכבשים הנקודים והטלואים, מפני שעל כרחך אתה צריך לומר שאין רגיל להיות כל כך נקוד וטלוא בכבשים כמו שדרך להיות בעזים, שהרי אף אם תאמר שלא היה שכרו של יעקב הכבשים הטלואים רק החומים - אם כן יש לך לדקדק למה קבע לו שכרו בעזים הנקודות והטלואות ובכבשים החומים, אלא מפני שאינו שכיח כל כך נקודים וטלואים בכבשים כמו בעזים, וכן חום אינו שכיח בעזים, ולפיכך הזכיר העיקר "ויסר התישים וגו'" שרגילים להיות נקודים וטלואים, ו"כל אשר לבן בו" מרבה הכל, ואפילו כבשים שאין דרך להיות נקודות וטלואות, והשתא יהיה דבר המקלות בין לכבשים בין לעזים, וכן פירש הרמב"ן. והשתא יתורץ מה שפירש לקמן אצל "והכבשים" (פסוק מ) 'הנולדים עקודים וטלאים', ועיין עוד לקמן (אות מה):
[כח] ועוד שלא תאמר. וצריך לשני הטעמים האלו, דאילו טעם 'שלא תאמר על הנולדים וכו אם כן לא היה צריך להסיר רק הקטנים, אבל הגדולים הם ניכרים ואין צריכין הבדל. ואילו משום 'שלא תאמר על ידי זכרים שהם נקודים תלדנה הצאן דוגמתן' אם כן לא היה צריך להסיר רק הגדולים הראוים להריון, והוא הסיר הכל בין גדול בין קטן, ולפיכך צריך לפרש שניהם כאחד:[על המזרחי] בד"ה נקודים כו' והוכרח לפרש השה הראשון כו' - נ"ב ואני אומר חלילה לפרש כך כי א"א שלא הזכיר רש"י ששה הוא תיש וג"כ מ"שה כבשים" כו' אין ללמוד, דדלמא אדרבה מדכתיב שה עזים ש"מ שסתם שה אינו עזים, וג"כ קשה א"כ למה לא כתיב תיש כמו שכתב אח"כ, ועוד קשה, הלא אח"כ לא הזכיר יעקב תיש כלל אלא נקוד וטלוא בעזים וחום בכבשים וכלל בעזים זכרים ונקבות וא"כ מ"ש ברישא שהזכיר בדבריו תיש, ועוד קשה א"כ איך הפסיק כשבים בין תיש לעז.לכך נראה דבודאי שה כמשמעה ואינו קשה למה כתב אח"כ שה כבשים משום שכתב שה עזים אח"כ, א"כ נופל הלשון בחילוף כבשים וק"ל. וה"ק קאמר יעקב, "הסר כל שה נקוד" כו' אע"פ שנקוד וטלוא בשה אינם שלי, אפילו הכי הסר כדי שלא תאמר שיולידו העזים אחריהם בהבטתם אליהם "וכל שה חום בכשבים ונקוד וטלוא בעזים" שהם עיקרי הסימנים, גם כן תסיר והיו שכרי הנולדים אחר כך, כמו שפירש רש"י, ומשום הכי כתיב "ויסר התישים וגו' וכל אשר לבן בו" לרבות אפילו נקוד וטלוא בכבשים, והא דלא כתיב מידי בחום העזים, אפשר שלא היה בנמצא ומשום בכי לא עשה יעקב שום תחבולה במקלות אלא כנגד נקוד וטלוא וק"ל. מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְטָלוּא – לְשׁוֹן טְלַאי, חֲבַרְבּוּרוֹת רְחָבוֹת.
חוּם – שְׁחוֹם (אונקלוס), דּוֹמֶה לְאָדֹם, רו"ש [ros = אדום] בְּלַעַז; לְשׁוֹן מִשְׁנָה: "שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה" (משנה ב"ב פ"ה מ"ו) לְעִנְיַן תְּבוּאָה.
וְהָיָה שְׂכָרִי – אוֹתָן שֶׁיִּוָּלְדוּ מִכָּאן וּלְהַבָּא נְקֻדִּים וּטְלוּאִים בָּעִזִּים וּשְׁחוּמִים בַּכְּשָׂבִים, יִהְיוּ שֶׁלִּי. וְאוֹתָן שֶׁיֶּשְׁנָן עַכְשָׁו – הַפְרֵשׁ מֵהֶם וְהַפְקִידֵם בְּיַד בָּנֶיךָ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר לִי עַל הַנּוֹלָדִים מֵעַתָּה, אֵלּוּ הָיוּ שָׁם מִתְּחִלָּה. וְעוֹד, שֶׁלֹּא תֹּאמַר לִי: עַל יְדֵי הַזְּכָרִים שֶׁהֵן נְקֻדִּים וּטְלֻאִים תֵּלַדְנָה הַנְּקֵבוֹת דֻּגְמָתָן מִכָּאן וָאֵילָךְ.
רשב"ם
הסר משם: לצורכך:
והיה שכרי: מכאן ולהבא אותן שיוולדו:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ונקודים — שיש בו נקודות נקודות.
וברודים — מגזרת "ברד", שיש לו שומות לבנות.
ומלת טלוא — שם כלל, והיא מגזרת "בלות ומטולאות" (יהושע ט, ה). והטעם, כמו שומות.
וטעם כל נקוד וטלוא — תיש, וכן כתוב: "שה כשבים ושה עזים" (דברים יד, ד). ואחר ששם טלוא כלל, הנה פירושו: כל תיש נקוד וברוד.
כל שה חום — הוא השחרות. ויתכן שנקרא השחרות כן מפני החום, כי השחרות יותר חום מן הלבן.
וטלוא ונקוד בעזים — עקוד וברוד ונקוד:רמב"ן
"והיה שכרי" - לשון רש"י אותן שילדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי וכן דעת רבי אברהם (בפסוק לה) ופירוש כל שה נקוד וטלוא תיש וטלוא ונקוד בעזים הנקבות כמו שאמר (שם) ויסר ביום ההוא את התישים ואת כל העזים ופירוש כל אשר לבן בו בנזכרים וכל חום בכשבים ולפי דעתי כי כל נקוד וטלוא בכשבים וכל חום בהם היה שכרו שהרי לא עשה במקלות מראה חום והיה מפסיד שכרו מן הכשבים שהם מיטב הצאן וכן בחלומו הראוהו העולים על הצאן עקודים נקודים אין בהם חום ופירוש הכתוב הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל חום בכשבים והסר טלוא ונקוד בעזים והיה שכרי שלשת המראות בכשבים והשנים בעזים ואמר
"וענתה בי צדקתי ביום מחר" - כי כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים וגם חום בכשבים גנוב הוא אתירבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(לב – לז) מ"ש אעבר בכל צאנך היל"ל תעבור, אחר שלבן הוא המסיר את הנקודים ולקחם לעצמו לא יעקב, ומ"ש והיה שכרי משמע שהמוסרים הם שכרו שאל"כ היל"ל שמה שיולדו מהיום והלאה יהיה שכרו - הנה בתנאי של יעקב לא הזכיר עקודים כלל רק טלוא ונקוד בעזים שכולל זכרים ונקבות, ולמה הסיר לבן מן התישים את העקודים ומן העזים הנקבות את הנקודות, וכן יפלא מ"ש אח"כ אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך ואם כה יאמר נקודים יהיה שכרך איך יכול לאמר עקודים שלא נדבר בתנאי כלל, והשאלה החמורה אחר שלפי התנאי שביניהם לקח לבן מן הצאן את כל אשר לבן בו וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב שלא ימצא בין הצאן מה שיביטו עליהם ללדת כמוהם. ואיך עשה יעקב הערמה של המקלות שהם נגד התנאי ורמה את לבן נגד היושר והצדק:
(לב) "אעבר בכל צאנך היום". הנה כל המפ' יפרשו שמ"ש הסר משם כל שה נקוד וטלוא, היינו שלבן יסיר את הנקודים והטלואים הנמצאים מכבר ויקחם לעצמו, ושהנקודים והטלואים שיולדו מהיום והלאה יהיו ליעקב בשכרו, ולפ"ז מה ששם יעקב את המקלות היה מרמה ועול נגד התנאי שהתנה שלא ימצאו בעדרו נקודים וטלואים, וזה בלתי נכון, שא"כ היל"ל תעבור בכל צאנך היום, כיון שלבן הוא העובר והמסיר לקחתם לעצמו, לכן האמת שכוונת יעקב היה "שיעקב יעבור בכל הצאן להסיר את העקודים והטלואים הנמצאים והיה שכרי", ר"ל שבין הנקודים והטלואים שנמצאים מכבר ובין הנקודים והטלואים שיולדו מהיום והלאה שייכים לשכרו, וזה מדויק בדבר שאמר אעבור כדי שאסיר משם כל שה נקוד וכו' והיה שכרי, ר"ל כל הנקודים שאסיר יהיה בעד שכרי על העתיד, והנה התנה שמן הכבשים בין מן הזכרים בין מן הנקבות יסיר ג' מינים, שהם נקוד וטלוא וחום שהוא מראה אדומה, ומן העזים בין מן הזכרים בין מן הנקבות יסיר שני מינים, שהם נקוד וטלוא, ואלה הנמצאים בעדר יהיה שכרי תיכף:
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ונראה כי יעקב בתנאו לא רצה שיטול בחלקו עקודים. וטעמו הוא כי אם יקח גם העקודים יצטרך להסירו גם כן מצאן לבן, ומעתה אין סימן הלובן בכל הצאן ליחמנה הצאן אליו והרי הוא יגיע לריק, כי לא עלה על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן בעולם וחשב שבאמצעות העקוד ימצא שיחמו הצאן לילד גם כן הנקוד והטלוא שהוא לוקח לעצמו. וכמו כן תמצא שאמר הכתוב (מ') ויתן פני הצאן אל עקוד והיו יולדות נקודים וטלואים והחום שיחמו אל הנימור, והרמאי לבן נתחכם לדעת זו ונטל הכל עקוד נקוד וטלוא, עוד נתחכם והסיר כל אשר לבן בו תפחנה עצמותיו כי לא כן היה התנאי שאם כן מנין יצאו עקוד או נקוד או טלוא, ומעתה פקע שכרו של יעקב. מטעם זה נתחכם יעקב לקחת שכר טורחו ויצג המקלות ולקח לעצמו גם העקודים, כי ממה שהסירם לבן גילה דעתו כי באלה חלק יעקב, והוא אומרו (ל"ט) ותלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים וכל שלשת המינים בחלקו של יעקב, ועל לבן נאמר (משלי, ה) ובחבלי חטאתו יתמך:
<< · מ"ג בראשית · ל · לב · >>