מ"ג בראשית לג כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית לג · כ

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲקֵים תַּמָּן מַדְבַּח וּפְלַח עֲלוֹהִי קֳדָם אֵל אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):
וְאָקִים תַּמָן מַדְבְּחָא וְתַמָן יְהַב מַעְשְרַיָא דְאַפְרֵישׁ מִן כָּל דִילֵיהּ קֳדָם אֵל אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויקרא לו אל אלהי ישראל" - לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לאלהים לי ששמי ישראל וכן מצינו במשה (שמות יז) ויקרא שמו ה' נסי לא שהמזבח קרוי ה' אלא על שם הנס קרא שם המזבח להזכיר שבחו של הקב"ה ה' הוא נסי ורבותינו דרשו שהקב"ה קראו ליעקב אל (מגילה יח) ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקים לכמה טעמים ואני ליישב פשוטו של מקרא באתי

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", אֶלָּא עַל שֵׁם שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ וְהִצִּילוֹ, קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ עַל שֵׁם הַנֵּס, לִהְיוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם נִזְכָּר בִּקְרִיאַת הַשֵּׁם; כְּלוֹמַר: מִי שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הוּא לֵאלֹהִים לִי, שֶׁשְּׁמִי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי" (שמות יז,טו); לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה', אֶלָּא עַל שֵׁם הַנֵּס – קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ, לְהַזְכִּיר שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ה' הוּא נִסִּי. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב "אֵל" (מגילה יח ע"א). וְדִבְרֵי תּוֹרָה "כְּפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כג,כט), מִתְחַלְּקִים לְכַמָּה טְעָמִים (שבת פ"ח ע"ב); וַאֲנִי לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בָּאתִי.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אל אלהי ישראל: שהיצלני מלבן ומעשו, כלומר האלהים הוא אלהי יעקב, וכמו שקורין שם אדם אליעזר, עמנואל, כמו כן נקרא המזבח כך וכמו שפירשתי פשוטו:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויאמר הגאון, כי ויקרא לו אל אלהי ישראל כן פירושו: שקרא אל אל השם. והנכון הוא, שכן הוא שם המזבח; וכן מזבח משה, קרא שמו "ה' נסי" (שמות יז, טו), בעבור הנס שעשה השם במקום ההוא. וכן בשוב השכינה אל ירושלים, תהי נקראת "ה' שמה" (יחזקאל מח, לה). וכן בעבור שעזר השם את יעקב, קרא שם המזבח שעבד שם השם, אל אלהי ישראל; והטעם, שהוא חזק ותקיף. אלהי ישראל, שהצילו בדרך, ובא שלם אל ארץ כנען, כי שם שכם וסכות.

ולפי דעתי, יתכן שהתעכב בעיר שכם שנים רבות; כי דינה לא היתה בת שבע שנים, גם שמעון ולוי קטנים היו:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויקרא לו אל אלהי ישראל" - לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל אלא על שם שהיה הקב"ה עמו להצילו קרא שם המזבח על שם הנס להיות שבחו של הקב"ה נזכר בקריאת המזבח כלומר מי שהוא אל הוא אלהים לי ששמי ישראל וכן מצינו במשה ויקרא שמו ה' נסי (שמות יז טו) לא שהמזבח קרוי ה' אלא על שם הנס קרא שם המזבח להזכיר שבחו של הקב"ה ה' הוא נסי ורבותינו דרשו (מגילה יח) שהקב"ה קראו ליעקב אל ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקין לכמה טעמים ואני לישב פשוטו באתי כל זה לשון רש"י והנה צדקו דברי הרב בפשוטו של מקרא ויהי טעם "לו" כטעם קרא לו בנימין (להלן לה יח) וקורא לך גודר פרץ (ישעיהו נח יב) ודע כי המנהג הזה בישראל כן שיקראו השמות בשבחי האל כמו צוריאל (במדבר ג לה) צורישדי (שם א ו) כי יגיד הקורא שהאל הוא צורו ושדי הוא צורו וכן עמנו אל (ישעיהו ז יד) וכן שם המשיח ה' צדקנו (ירמיהו לג טז) ושם ירושלים ה' שמה (יחזקאל מח לה) וכן יעשו בשמות מלאכים גבריאל (דניאל ח טז) מיכאל (שם ו כא) כי בעבור גדולת כחם יגידו בשמם כי הגבורה לאל ומי כמוהו אבל אונקלוס אמר ופלח עלוהי קדם אל אלהא דישראל ויהיה טעם "לו" כטעם בו כדרך כי בוחר אתה לבן ישי (שמואל א כ ל) והחזיק לו (טו ה) למי מריבה (במדבר כ כד) או יאמר ויקרא אל אלהי ישראל וטעם "לו" כטעם אלכה לי אל הגדולים (ירמיהו ה ה) לך לך מארצך (לעיל יב א) ועל דרך האמת הוא כמדרש רבותינו שדרשו רבותינו במסכת מגלה (יח) מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל ויש בענין הזה סוד גדול הזכירוהו עוד בבראשית רבה (עט ח) בלשון אחר אמר לו אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים ירמזו למה שהם אומרים תמיד שאיקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד והכונה שהשכינה שורה בארץ ישראל והמשכיל יבין

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. ע"ד הפשט קרא יעקב שם המזבח בשמו של מלך לזכרון הנס. וכן קרא משה רבינו ע"ה ה' נסי.

וע"ד הקבלה יפרש הכתוב כי אלהי ישראל קרא ליעקב אל. וכן דרשו חכמי האמת אמר לו הקב"ה ליעקב אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. והוא מה שדרשו רז"ל איקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, הכונה שהשכינה שורה בארץ ישראל. ומזה אמר בלעם (במדבר כג) מה אקוב לא קבה אל. ואמר זה על יעקב שאפילו בשעת כעסו לא קלל אלא אפם.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק


(כ) "ויצב" ג] כי "הציב שם מזבח", וחשב שבזה ימלא את נדרו, שהגם שהנדר היה שיציב את המזבח בבית אל "קרא לו אל אלהי ישראל", ר"ל שמה שנדר להעמיד המזבח בבית אל, מפני ששם המקום גורם להשראת השכינה, כמ"ש מה נורא המקום הזה, חשב עתה שאין נ"מ במקום, ונדמה לו שהוא המסבב השראת השכינה בכ"מ שהוא, ועז"א ויקרא לו אל אלהי ישראל, שאינו אל של בית אל, כמ"ש לקמן ויקרא למקום אל בית אל, ר"ל שהמקום גורם השראת השכינה, קרא לו עתה שישראל גורם השכינה בכ"מ שהוא, והוא אל אלהי ישראל, לא אל בית אל וע"כ קרה לו ענין דינה כדי שיוכרח לצאת משם ולקיים את נדרו:

 

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. אמר לו: אני אלוה בעליונים ואתה בתחתונים. אמר לו הקב"ה: אפילו חזן [הכנסת] אינו נוטל שררה, ואת נוטל שררה לעצמך? מחר בתך יוצאה ומתענה; הדא הוא דכתיב: "ותצא דינה בת לאה".

מנין שקרא הקב"ה ליעקב אל? שנאמר: ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. אי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל, 'ויקרא לו יעקב אל' מבעיא ליה; אלא מי קראו אל? אלהי ישראל: