מ"ג בראשית לג יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית · לג · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר נִטּוֹל וּנְהָךְ וַאֲהָךְ לְקִבְלָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר נְטַיֵיל וּנְהַךְ וְאָזִיל לְקִבְלָךְ עַד דְתִמְטֵי לְבֵי מְשׁוּרַיִיךְ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נסעה" - כמו שמעה סלחה שהוא כמו שמע סלח אף כאן נסעה כמו נסע והנו"ן יסוד בתיבה ותרגום של אונקלוס טול ונהך עשו אמר ליעקב נסע מכאן ונלך

"ואלכה לנגדך" - בשוה לך טובה זו אעשה לך שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך וזהו לנגדך בשוה לך 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

נִסְעָה – כְּמוֹ: "שְׁמָעָה, סְלָחָה" (דניאל ט,יט) שֶׁהוּא כְּמוֹ "שְׁמַע, סְלַח". אַף כָּאן: "נִסְעָה" כְּמוֹ "נְסַע", וְהַנּוּ"ן יְסוֹד בַּתֵּבָה. וְתַרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס: "טוֹל וּנְהָךְ" [לפנינו: "נִטּוֹל וּנְהָךְ", "נִסַּע וְנֵלֵךְ"]; עֵשָׂו אָמַר לְיַעֲקֹב: נְסַע מִכָּאן וְנֵלֵךְ.
וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ – בְּשָׁוֶה לְךָ; טוֹבָה זוֹ אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַאֲרִיךְ יְמֵי מַהֲלַכְתִּי לָלֶכֶת לְאַט, כַּאֲשֶׁר אַתָּה צָרִיךְ. וְזֶהוּ לְנֶגְדֶּךָ, בְּשָׁוֶה לְךָ.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

נסעה — יש אומרים שהוא לשון ציווי, כמו: "שלחה הנער" (בראשית מג, ח); וכן: "נפלו עלינו" (הושע י, ח). ונלכה — כולנו, ושאני אלך לנגדך, לא אזוז ממך. ויתכן להיותו כמו "ונסעה מנהר אהוא" (עזרא ח, לא); נסע כלנו, ואני אלך לנגדך:

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

נסעה ונלכה ואלכה. בעבור שהזכיר שתי לשונות בלשון רבים ובלשון יחיד יתכן לומר כי שאל ממנו שני דברים, יאמר אם תרצה שנסע ונלך ביחד, או אתרחק ממך ואלך מנגד, כלשון (בראשית כא) ותשב לה מנגד הרחק, ויעקב השיב שא"א לו ללכת עמו ביחד, והוא שאמר אדוני יודע וגו', אבל הלך לנגד, זה נכנס לשעיר וזה נכנס לסכות. ובמדרש נסעה ונלכה, אמר עשו ליעקב נחלוק העוה"ז והעוה"ב, אמר לו יעקב הילדים רכים, במצות, ואם אברר העוה"ז לחלקם ודפקום יום אחד ליום הדין ומתו כל הצאן, ישראל שנקראו צאן, ולא יוכלו לסבול דיני גיהנם. יעבר נא אדני לפני עבדו, יקח חלקו תחלה בעוה"ז, ואני אתנהלה לאטי אעמוד בגלותי ושפלותי, ומלשון (מ"א כא) ויהלך אט שהוא לשון שפלות כלומר לא אעורר מלחמה ולא אתגבר בגלות כלל, אבל אסבול עול השעבוד זהו לרגל המלאכה וגו'. ועד מתי יהיה השעבוד, עד שיבא לעתיד לשעיר.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"נסעה ונלכה" לשעיר כמו שהורו נושאי המנחה באמרם גם הנה עבדך יעקב אחרינו:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יב) "ויאמר נסעה ונלכה", נסיעה שאחריו הליכה, תורה הנסיעה העקירה מקומו, וההליכה תורה על הליכת הדרך, ורצה שיסע תיכף ממקום הזה וילך אח"כ בלי הפסק:  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר. אחוי ליה ההוא מינאה: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה. אחוי ליה איהו: ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה: מאי אחוי לך ומאי אחוית ליה? אמר ליה: אחוי ליה, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה, ואחוית ליה ידו נטויה. אמר ליה קיסר למינאה: מאי אחוית ליה? אמר ליה: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה. ומאי אחוי לך? אמר ליה: לא ידענא. אמר: גברא דלא ידע מאי קא מחוי ליה במחוג, מחוי קמי מלכא? אפקוהו לההוא מינאה וקטלוהו. כי נח נפשיה דר' יהושע בן חנניה, אמרו ליה רבנן: מה תהוי עלן ממינים? אמר להו: "אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם"; אבדה עצה מישראל, נסרחה חכמתם של אומות העולם. ואי תימא מהכא, ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לנגדך. ב' במסורה ואלכה לנגדך. שתה עונותינו לנגדך. שעשו רצה לילך עם יעקב ואמר יעקב למה תלך עמי ותזכור עונותי שפשעתי נגדך וכשלא אהיה עמך שמא תשכח: