מ"ג בראשית כז ט
<< · מ"ג בראשית כז · ט · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃
תרגום
| אונקלוס: | אִיזֵיל כְּעַן לְעָנָא וְסַב לִי מִתַּמָּן תְּרֵין גְּדָיֵי עִזִּין טָבִין וְאַעֲבֵיד יָתְהוֹן תַּבְשִׁילִין לַאֲבוּךְ כְּמָא דְּרָחֵים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִיזֵיל כְּדוֹן לְבֵית עָנָא וְסַב לִי מִתַּמָן תְּרֵי גְדָיֵי עִזִין שַׁמְנִין חַד לְשׁוּם פִּסְחָא וְחַד לְשׁוּם קָרְבַּן חַגָא וְאַעֲבֵיד יַתְהוֹן תַּבְשִׁילִין לְאָבוּךְ הֵיכְמָא דִי רָחִים: |
רש"י (כל הפרק)
"וקח לי" - משלי הם ואינם גזל שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עזים בכל יום (ב"ר)
"שני גדיי עזים" - וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא פסח הי' האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים בפרקי דר"א
"כאשר אהב" - כי טעם הגדי כטעם הצבימלבי"ם (כל הפרק)
(ח - י) "ועתה". אמנם לעומת שלש ההכנות הנז' למעלה, אמרה נגד מה שיוכן המתברך ע"י מצות כבוד שזה א"א לך כי לא צוה אותך, הנה "אני מצוה אותך" ותקיים מצות כבוד אם, ונגד שיהיה התקשרות בין המברך ובין המתברך ע"י המטעמים," אני אעשה המטעמים כאשר אהב," ונגד שתכין נפש המברך להמשיך הברכה "והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך," שיאכל כדי שיברכך שתהיה האכילה תמורת הברכה, שיהיה שוחד לגוף שלא יעכב את הנפש להתקשר במקור הברכה:
<< · מ"ג בראשית · כז · ט · >>
