מ"ג בראשית כז ט
<< · מ"ג בראשית כז · ט · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃
תרגום
| אונקלוס: | אִיזֵיל כְּעַן לְעָנָא וְסַב לִי מִתַּמָּן תְּרֵין גְּדָיֵי עִזִּין טָבִין וְאַעֲבֵיד יָתְהוֹן תַּבְשִׁילִין לַאֲבוּךְ כְּמָא דְּרָחֵים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִיזֵיל כְּדוֹן לְבֵית עָנָא וְסַב לִי מִתַּמָן תְּרֵי גְדָיֵי עִזִין שַׁמְנִין חַד לְשׁוּם פִּסְחָא וְחַד לְשׁוּם קָרְבַּן חַגָא וְאַעֲבֵיד יַתְהוֹן תַּבְשִׁילִין לְאָבוּךְ הֵיכְמָא דִי רָחִים: |
רש"י (כל הפרק)
"וקח לי" - משלי הם ואינם גזל שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עזים בכל יום (ב"ר)
"שני גדיי עזים" - וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא פסח הי' האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים בפרקי דר"א
"כאשר אהב" - כי טעם הגדי כטעם הצבירש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים – וְכִי שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים הָיָה מַאֲכָל שֶׁל יִצְחָק? אֶלָּא פֶּסַח הָיָה, הָאֶחָד הִקְרִיב לְפִסְחוֹ, וְהָאֶחָד עָשָׂה מַטְעַמִּים; בְּפִרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פרק לב).
כַּאֲשֶׁר אָהֵב – כִּי טַעַם הַגְּדִי כְּטַעַם הַצְּבִי.
רשב"ם (כל הפרק)
לך נא אל הצאן וגו': ממקום אומנתו שהיה יושב אוהלים:
גדיי עיזים: בשביל העורות ששערן קשה כשיער אדם לקח עזים ולא כבשים:
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(ח - י) "ועתה". אמנם לעומת שלש ההכנות הנז' למעלה, אמרה נגד מה שיוכן המתברך ע"י מצות כבוד שזה א"א לך כי לא צוה אותך, הנה "אני מצוה אותך" ותקיים מצות כבוד אם, ונגד שיהיה התקשרות בין המברך ובין המתברך ע"י המטעמים," אני אעשה המטעמים כאשר אהב," ונגד שתכין נפש המברך להמשיך הברכה "והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך," שיאכל כדי שיברכך שתהיה האכילה תמורת הברכה, שיהיה שוחד לגוף שלא יעכב את הנפש להתקשר במקור הברכה:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ועתה בני שמע... לך נא אל הצאן, לך וקדם את האומה שהיא משולה כצאן, "ואתנה צאני צאן מרעיתי". וקח לי משם שני גדיי עזים, אם מצאת מוטב, ואם לאו הבא לי מפורנין שלי; שכך כתב לה, שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום. גדיי עזים טובים, טובים לך, טובים לבניך. טובים לך, שעל ידיהם אתה נוטל את הברכות; טובים לבניך, שעל ידם מתכפר להם, דכתיב: "כי ביום הזה יכפר עליכם".
הן עשו אחי איש שעיר, גבר שיידן, כמה דאת אמר: "ושעירים ירקדו שם". ואנכי איש חלק, כמה דאת אמר: "כי חלק ה' עמו". ר' לוי אמר: לקווץ וקרח שהיו [עומדים] על שפת הגורן, עלה המוץ [בקווץ] ונסתבך בשערו; עלה המוץ בקרח, ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך עשו הרשע, כל השנה כולה הוא מתלכלך ואין לו במה יתכפר; אבל יעקב, בא יום הכיפורים ומתכפר, כמה דאת אמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם":