מ"ג במדבר כח יד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנִסְכֵּיהֶ֗ם חֲצִ֣י הַהִין֩ יִהְיֶ֨ה לַפָּ֜ר וּשְׁלִישִׁ֧ת הַהִ֣ין לָאַ֗יִל וּרְבִיעִ֥ת הַהִ֛ין לַכֶּ֖בֶשׂ יָ֑יִן זֹ֣את עֹלַ֥ת חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְנִסְכֵּיהוֹן פַּלְגוּת הִינָא יְהֵי לְתוֹרָא וְתַלְתוּת הִינָא לְדִכְרָא וְרַבְעוּת הִינָא לְאִמְּרָא חַמְרָא דָּא עֲלַת רֵישׁ יַרְחָא בְּאִתְחַדָּתוּתֵיהּ כֵּן לְכָל רֵישֵׁי יַרְחֵי שַׁתָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְנִיסוּכֵיהוֹן דְמִתְקְרַב עִמְהוֹן פַּלְגוּת הִינָא יְהֵי לְתוֹרָא וְתַלְתּוּת הִינָא לְדִכְרָא וְרַבְעוּת הִינָא לְאִמְרָא חֲמַר עִינְבֵי דָא עֲלָתָא תֶהֱוֵי מִתְקַרְבָא בְּכָל רֵישׁ יֶרַח וְיֶרַח בִּזְמַן אִתְחַדְתוּת כָּל רֵישֵׁי יַרְחֵי שַׁתָּא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויש להתעורר שלא מצינו בכל התורה כלה שעור רביעית ההין בפר ואיל כי אם בכבש לבדו, ויש בענין סוד, ובפסוק (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב רמזתי מזה.
זאת עולת חדש בחדשו. שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מיוחדת, וכתב הרמב"ן הזכיר הכתוב בתמיד ובר"ח שעור הסלת במנחה ושעור היין בנסכים אבל בשבת ובחג המצות ובשבועות ור"ה ויוהכ"פ וראשון של סוכות הזכיר שעור המנחה ולא הזכיר שעור הנסכים, והטעם בזה כי אעפ"י שהזכיר בפ' הנסכים בשעורי המנחה והנסכים לפר ולאיל ולכבשים בנדרים ונדבות ובמועדים, מצינו מנחה כפולה לכבש העומר וביום העצרת שתים שני עשרונים חמץ וכן בקרבן התודה והם מנחה ולכך הוצרך הכתוב לפרש בכל המועדות שלא תשתנה בהם המנחה כאשר נשתנה באלו אבל הנסכים לא נשתנו לעולם לפיכך הזכיר אותם בתחלה בתמיד ולא הזכירם אח"כ בשבת והזכירם בר"ח להזכיר גם נסכי הפר והאילים ואח"כ לא הוצרך להזכירם כלל, והזכיר ביום הראשון של סוכות שעור המנחה ולא הוצרך עוד להזכיר באותו החג אלא מנחתם ונסכיהם במספרם כמשפטם כלומר כמשפט ביום הראשון הנזכר: "מג "זאת עולת חדש בחדשו, היינו שלא יביאנה בחדש אחר אף שלא הקריב בחדש זה (כנ"ל סי' מ' על בשבתו). ומ"ש לחדשי השנה שלא נטעה שמ"ש בראשי חדשיכם הם בניסן
ותשרי לבד, שניסן ראש חדשים ובתשרי מבואר ממ"ש מלבד עולת החדש, לכן אמר שיביאו זה בכל חדשי השנה:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
זאת עולת חודש בחדשו - ולא עולת חודש זה בחודש אחר. הרי שלא הקריב בחודש זה, שומעני יקריב בחודש אחר? תלמוד לומר זאת עולת חודש בחדשו, מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו:
לחדשי השנה - למה נאמר? לפי שהוא אומר ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', שומעני מיעוט חדשים שנים - ת"ל לחדשי השנה: