מ"ג אסתר ח יא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכׇל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג[1] וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כׇּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- המן אמר להשמיד ביום אחד ושללם לבוז, משמע הביזה תהיה אח"כ, ומרדכי אמר ושללם לבוז ביום אחד שגם הביזה תהיה בו ביום :
מדרש רבה
פרק ח/פסוק יא
טף ונשים ושללם לבוז, ביום אחד בכל מדינות המלך (אסתר ח, יא יב) ואצל אגרת המן כתיב (שם ג, יג) טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז, כי למעלה ר"ל כי כוונת המן עליהם לעשות בהם אבדון גמור שהיה המן רוצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים וכאשר היה הכל ביום אחד זהו אבדון גמור כי כליה במקצת אין זה אבוד גמור ולא תליה האבוד הגמור מה שהיה שללם לבוז כי לא היה כוונתו על זה ולכך כתיב טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז כי טף ונשים כליון גמור אבל כאן עיקר הכונה היה לעשות פרסום מה שעשו באויביהם והכל בשביל לבטל הספרים הראשונים ולכך כתיב טף ונשים ושללם לבוז כי שללם לבוז הוא פרסום גדול יותר, ולעיל פרשנו גם כן ועוד כי אצל ישראל הפרש גדול בינם ובין ממון שלהם כי הם עצמם הם עיקר ואלו ממון שלהם אין זה רק שמשמש לצרכיהם מה שהם צריכים ולכך עשה חלוק והפרש בינם ובין ממון שלהם לכך אמר ושללם לבוז באחרונה בפני עצמו אבל האומות הם והממון שלהם הכל דבר אחד כי גם כן הם נבראים לשמש את ישראל ולכך זכר את הממון עמהם ואמר טף ונשים ושללם לבוז וזה נכון.
להקהל ולעמוד על נפשם (אסתר ח, יא) וגומר מפני כי היהודים הם פזורים ונפרדים בין האומות לכך צריכים להקהל אם רוצים לעשות מעשה אבל למעלה שכתב (שם ג, יג) שכל עם ומדינה יהרגו היהודים אין צריכים להקהל ביחד כי הם ביחד בקבוץ, ואמר להקהל ולעמוד על נפשם לומר כי זה שהם יהרגו את אויביהם נקרא זה לעמוד על נפשם ולא תאמר לא היה צריך להם רק להשיב את הספרים ולא יהרגו שונאיהם בהם אבל מה שיהרגו הם שונאיהם למה להם זה ועל זה אמר לעמוד על נפשם כי ההריגה בשונאיהם זה רק שעומדים על נפשם כי ישראל כאשר הם בגלות בין העמים אם יש שונא להם כמו שהם אלו שהם מזרע עמלק האגגי כאשר הוא צורר ישראל ותמיד הם עומדים לכלות ישראל לכך אם ישארו כמו שהיה עתה היה המן רוצה לכלותם כ"ש כי אח"כ יחשבו כי היהודים עמדו עליהם להנקם מהם שרצו לכלותם ותמיד יחשבו להפילם ולכך אמר ולעמוד על נפשם, ויש שהאריכו בקושיא זאת מאוד מה ראתה אסתר שבקשה על זה שהיהודים יהרגו בהם ולא היה די לה לבטל הכתבים ויהיו היהודים כמו שהיו בראשונה קודם שבא המן לאבדם וקושיא זאת אין בה ממש כי לכך אמרה אסתר ולעמוד על נפשם כמו שאמרנו ובלא זה נצטוו ישראל על עמלק למחות שמו מן העולם ושאול המלך נאבד ממלכותו בשביל שנתן לעמלק פליטה ועתה יהיו נותנים לעמלק פליטה כאשר נפל בידם והתורה אמרה (שמות יז, יד) כתוב זאת זכרון בספר, וגומר הכתוב רמז גם כן מעשה המגילה הזאת שהיא למחות שמו מן העולם.
- ^ במגילות אשכנז לַהֲרֹ֨ג