מ"ג אסתר ב כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג אסתר · ב · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מׇרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מׇרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאׇמְנָ֖ה אִתּֽוֹ׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

בזמנא הדא הוה שאל לה מלכא מאידן אומא את ולא הות אסתר מחויא ילדותה וית עמא כמה דפקיד עלה מרדכי ויתר מאמר מרדכי הות אסתר עבדת שביא ומועדיא הות נטרת ביומי ריחוקה הות מזדהרא תבשילין וחמרא דעממין נוכראין לא הות טעמא וכל פקודיא דאתחייבן בהון נשיא דבית ישראל הות נטרא על פום מרדכי היכמא דהות נטרת כד הות מתרביא עמיה:

תרגום שני

לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לית היא אסתר מחויא עמה ותלדותה היך דפקיד יתה מרדכי ואף כד אתכנשון בתולתא לא גלת אלא היך דפקדה מרדכי אסתר עבדת. היא אסתר בטליותא מכיכתא הות וכד עלת למלכותא במכיכותא עלת מטול בכן אמר כתבא וית מימריה דמרדכי אסתר עבדת היך כמה דהות מתרביא עימיה.

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אין אסתר מגדת מולדתה" - לפי שמרדכי יושב בשער המלך המזרזה והמרמזה על כך

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ – לְפִי שֶׁמָּרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, הַמְזָרְזָהּ וְהַמְרַמְּזָהּ עַל כָּךְ.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

{כ} השאלות:

ולמה חוזר שאסתר אין מגדת עמה ומולדתה וכבר אמר זה,
ושטחיות הלשון מורה שתלוי בפסוק הקודם ולא נודע יחוסם זה אל זה,
ולמה בפסוק יו"ד אמר עמה ומולדתה ופה אמר מולדתה ואת עמה :
אין, וכל זה לא הועיל רק אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, והנה תחלה הקדים עמה למולדתה, כי שם היה המבוקש לדעת מי היא, ודרך לשאול תחלה על עמה ואח"כ על מולדתה. ופה היה המבוקש כדי להטיב עם בני עמה, ובזה שאלו תחלה על מולדתה שהם קודמים לקבל הטוב ההיא ואח"כ על עמה שגם עמהם ייטיבו בעבורה, וספר צדקתה שאף שעלתה לגדולה שמעה לדברי מרדכי כבעת שהיתה תחת רשותו בעת האומן :

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כ) ושמא תאמר, גם שלא דברה עליו להגדילו, אולי כי גם שלא הגידה כשלקחוה, אחר כך הגידה, ובהודע קורבתה למלך הגדיל אותו. גם זה לא היה, כי הלא גם עתה אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, ואם לא היתה מגדת מולדתה היאך העלוהו לגדולה על קורבתה. ולהיות הנוגע אל הנושא ענין הגדת מולדתה הקדים פה מולדתה לעמה:


והנה למעלה כתבנו מרבותינו ז"ל (ילקוט אסתר תתרנג) כי להיות מרדכי בורח מן השררה צוה עליה אשר לא תגיד. ואם כן איפה אחר שהוא יתברך עשה כמדתו הטובה אל הבורח מן השררה שתרדוף אחריו, ויעלהו והקנה לו ישיבה בשער המלך, עתה אחרי זאת הרשות נתונה ביד אסתר להגיד מולדתה, כי הלא בטלה הסבה והעלוהו מעצמם. ומעתה למה תעמוד על משמרתה לבלתי הגיד דבר כאשר היה, שהסתירה עד נמכרנו להמן. לזה אמר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר באמנה אתו, לומר כי כאשר באמנה אתו היתה מקיימת מאמרו בלי השקפת סיבה רק למה שהוא לה לאב ולפטרון, כן גם עתה לא שתה לבה אל סיבת צוויו עליה לומר הלא בטלה סיבת צוותו ותגיד דבר, רק שתהבל מעייני מגמתה לקיים מאמרו בדרך תמים, בלי שום השקפה, כאשר היתה באמנה אתו:
  ועל פי הטעמים האחרים שכתבנו למעלה על העדר ההגדה, יאמר ראה נא חסד אל יתברך, כי טרם העלות את המן למרק עונינו, העלה את מרדכי ואסתר להאבידו. כי הנה ובהקבץ בתולות שאז היה גמר מעלת אסתר, כבר ומרדכי עלה ויהי יושב וכו'. ולא מפאת אסתר כי אם מה' יצא הדבר ולא בטבע, כי הלא אין אסתר מגדת וכו' לומר שעל ידה עלה. ושמא תאמר כי מה שאחר שהמליכוה לא היתה מגדת, הוא כי לא היה לפי כבודה לגלות שהיתה מזרע היהודים האומללים נבזים ושפלים בגלות. על זה אמר כי לא היה, רק שאת מאמר מרדכי אסתר עושה וכו'. כי כשפלותה באמנה אתו שיתומה היתה, כן גם אחרי הגיעה למלכות, ולקיים מאמרו עשתה הדבר:
  והנה אמרו רבותינו ז"ל (מגילה יג ב) ואת מאמר וכו', אמר רבה בר לימא משמיה דרב שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, עד כאן. ואפשר הביאם לומר זה כי הוקשה לו מלת עושה, שאם חוזר אל מה שלא היתה מגדת מולדתה וכו', לא יצדק לשון עשיה, כי בשב ואל תעשה היה הדבר. אך יורה שהוא על דבר של מעשה, והוא ענין היותה טובלת וכו'. ועדיין היה אפשר לומר שהיה דבר אחר של מעשה ולא דבר זר כזה. אך הוקשה לו גם כן אומרו באמנה אתו כי מהראוי יאמר באמנו אותה. אך הוא שני דברים, כי לא העדר הגדה בשב ואל תעשה היתה מקיימת מצותו, כי אם גם כל מאמר מרדכי אסתר עושה, גם בדבר של מעשה. וזה בין בדברים שהיתה עושה באמנה, שהוא בזמן היותו אומן אותה שהיא בקטנותה, בין מה שהיתה עושה בהיותה אתו ממש, שהיתה סופרת לנדותה וטובלת ומשמשת מטתה. ועל כן אמר באמנה שהוא לשון בודד, כלומר במציאות אומנה, שהוא בזמן היותו אומן אותה טרם ישאנה, וגם כאשר היתה בהיותה אתו כשגדלה. ואזיל לשיטת האומר לקחה מרדכי לו לבת אל תקרי לבת אלא לבית (מגילה יג א):
  עוד יתכן בהתכת לשון הכתוב, ונדקדק בו אומרו את מאמר וכו' כי נכנס בצווי ויצא במאמר. אך הוא כי לפי טעם הנזכר למעלה, כי כל עיקר כונת מרדכי אשר צוה עליה אשר לא תגיד היה על עמה, בל ידעו כי יהודית היא, ואם יגזרו גזרה על עמה לא יוציאוה מן הכלל, באופן תוכל להציל באומרה כי חרפה היא למלך תהיה אשתו ברעה, כאשר קרה לה באומרה כי נמכרנו אני ועמי וכו'. מה שאין כן אם ידעו כי יהודית היא, שיוציאוה מכלל הגזרה מתחלה, ולא יהיה לה פתחון פה כנזכר למעלה. ועל דרך זה הוא גם לטעם השני של רבותינו ז"ל כמו שכתבנו. אלא שעל פי דרכו בצוותו שלא תגיד את עמה, אמר לה גם כן שלא תגיד מולדתה, לומר כי בת דוד מרדכי היא להיותו בורח מן השררה. וזה שאמר למעלה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה, כי העיקר בעצם וראשונה הוא על עמה, ואגב הוא גם על מולדתה. והנה לפי זה אחר שמרדכי היה יושב בשער המלך והגיע לשררה, הלא תוכל להגיד מולדתה לומר כי קרובה למרדכי היא, כי כבר טעם היותו בורח מן השררה חלף עבר. ולא תגיד עמה כי הלא גם מרדכי לא היה נודע כי יהודי היה, עד כי הגיד להם אשר הוא יהודי. אמר כי גם אחר שמרדכי יושב בשער המלך שהיה לו שררה, עם כל זה אין אסתר מגדת מולדתה שהיא קרובת מרדכי, כאילו זה עיקר כי על כן הוזכר ראשונה, ואגב זה הוא ואת עמה. ושמא תאמר הלא עיקר כונת מרדכי בצוותו היה על העם ואגבן אמר על עצמו, ומה גם עתה שהגיע לשררה בטלה הסבה. לזה אמר כאשר צוה עליה וכו', כי אמרה לא ימנע אם גם זה כיוון בכלל הצווי ראוי לעשותו, וזהו כאשר צוה עליה מרדכי. ואם העיקר היה על עמה ומה שגמר ואמר ואת מולדתה לא היה רק מאמר בעלמא, וכל שכן עתה, עם כל זה ואת מאמר מרדכי אפילו לא היה דרך צווי רק מאמר בעלמא שיצא מפיו אסתר עושה וכו'. והוא על דרך מוסר שאמרו ז"ל (יומא ד ב) שהאומר דבר לחבירו אפילו לא יאמר לו שלא יגלה אסור לגלות עד שיאמר לו בפירוש, כי על כן בכל פרשה ופרשה נאמר למשה לאמר. וגם מה' יצא הדבר להסתיר גם עתה מולדתה, כי הלא בימים ההם וכו' קצף בגתן וכו' ואילו היה נודע בשער המלך כי מרדכי קרוב למלכה, היו אומרים כי עצה היתה בין המלכה ובין מרדכי להטיל הארס ההוא למען הכרית את בגתן ותרש, להכניס את מרדכי במקומם. או לדעת האומר מרבותינו ז"ל (אסתר רבה ו יג) כי על ששם המלך את מרדכי במקומם, ושעל כן עשו יאמרו שלבל ישובו על ידי סניגורים וכיוצא ויוציאו את מרדכי נעשה הדבר. על כן טוב טוב היה על ידי הסתר מולדתה, ובזה יבא קשר הכתוב עם הקודם והמאוחר:

 

מדרש רבה (כל הפסוק)

אסתר רבה ב כ 

אור חדש

פרק ב/פסוק כ

כאשר היתה באמנה אתו (אסתר ב, כ) בגמרא (מגילה דף יג:) אמר רבי אבא בר לימא מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והקשו בתוס' (שם) והלא צריך ג' חדשים להבחנה וצרתו דאסתר במוך שמשה ונראה שאין צריך לזה כי נראה יושבת בחיקו היינו יחוד בעלמא ולא תאמר שנאסרה על בעלה רק אנוסה היתה ואין האשה נאסרת כאשר היא אנוסה לכך היתה מתיחדת עמו עמו כי אין הדעת נותן שיהיה מרדכי מסכן נפשו שאם יהיה נודע למלך היתה הוא והיא נהרגין רק פירושו יחוד ועוד נ"ל כי חכמים באו להגיד שלא היתה אסתר בת זיווג של אחשורוש רק במקרה ולפיכך היתה עומדת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיקו של מרדכי כלומר כי היה מרדכי בן זוג הראוי לה לאסתר ולפיכך הטבילה היא רמז לסילוק הטומאה שזרק בה וישבה בחיקו של מרדכי כלומר שהיה לה חבור למרדכי שהוא בן זוגה ומזה תבין כי היתה לאסתר שתי בחינות הא' לאחשורוש שהיתה אסתר זיווג שלו אמנם עיקר בן זוג בעצם היה מרדכי ורמזה בזה שלא פירשה אסתר ממרדכי ואם לא היה לאסתר חבור למרדכי לא היה ראוי שתבוא הגאולה על ידה כי כבר התבאר למעלה שאין אסתר ראוייה כי אם כאשר מרדכי בן זוג לאסתר ועל ידי שניהם היתה גאולה זאת והבן הדברים האלו מאוד.

<< · מ"ג אסתר · ב · כ · >>