מ"ג איוב לט ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לט · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִי־שִׁלַּ֣ח פֶּ֣רֶא חׇפְשִׁ֑י
  וּמֹסְר֥וֹת עָ֝ר֗וֹד מִ֣י פִתֵּֽחַ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חפשי" - שאין אדם יכול לגדל פרא ללמדו עבודת בהמות

"ערוד" - חמור הבר

"מי פתח מוסרותיו" - שאין עליו עול אדם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מי", עתה יספר ההשגחה בענין המעון, שיש מינים השוכנים במדבריות ואינם מקבלים מרות, וגם בין אלה שמיניהם מצויים אצל ב"א יש מהם שאינם מקבלים מרות ועומדים במצב הפראי, כמו שור הבר וחמור הבר, ועז"א "מי שלח פרא חפשי, וערוד" שהוא חמור הבר "מי פתח מוסרותיו" שיהיה חפשי:

ביאור המילות

"ערוד". חמור הבר, על פרא למוד מדבר ת"י כערודא דמדוריה במדברא, ואמרו חז"ל משיכיר בין חמור לערוד ודרכו לקשרו במוסרות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מי שלח וגו'" - מלהביא צוארו בעול עבודה

"מי פתח" - לבל יהיה קשור ברצועות העול

מצודת ציון

"פרא" - הוא חמור הבר

"חפשי" - לחירות

"ומוסרות" - קשרי רצועות העול כמו מוסרות ומוטות (ירמיהו כז)

"ערוד" - פרא למוד מדבר (שם ב) תרגומו כערודא

<< · מ"ג איוב · לט · ה · >>