מ"ג איוב לו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לו · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־יִגְרַ֥ע מִצַּדִּ֗יק עֵ֫ינָ֥יו
  וְאֶת־מְלָכִ֥ים לַכִּסֵּ֑א
    וַיֹּשִׁיבֵ֥ם לָ֝נֶ֗צַח וַיִּגְבָּֽהוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יגרע מצדיק עיניו" - עד אשר עם מלכים יושיבם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא",

  • ו) עוד טבוע בנפש האדם לאמת "שלא יגרע מצדיק עיניו", שהשגחת ה' הפרטית נמצאת תמיד עם הצדיק ולא תסור ממנו רגע, שהשגחה נמשכת לפי המעשה, וכפי שיוסיף בצדקותיו ודבקותו בה' כן יחולו בו עיני ההשגחה על כל פרטי פעולותיו, אולם מן ההשגחה הזאת המתמדת יסתבב ענין הנסיון הנזכר, שאחר שישגיח ה' על כל פרטי פעולת הצדיק כמי שמשגיח על בנו יחידו אשר אהבו אהבת נפש, כן יוסיף לבחון ולנסות את צדקותיו על כל הצדדים, ויבחנהו במצרף הבחינה עד כמה תגיע שלימותו ועד כמה יעלהו מעלה מעלה, ומזה נתהוה ענין הנסיון, כי יצוייר לפעמים "ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו", שבאם ינשא את הצדיק לשבת על כסא הגדולה את מלכים בגדולה וממשלה, ישבו לנצח בצדקתם, ויגבהו תמיד מעלה מעלה, כי יגבה לבם בדרכי ה', ויהיו תמימים ויתהלכו מחיל אל חיל, ויהיו מעבדיו ואוהביו, ובכל זה יצוייר כי.

ביאור המילות

"ואת מלכים (ישיבם) לכסא", ואם ישיבם לנצח, אז יגבהו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא יגרע" - ואף כאשר יעלים עין בעון רשעי הדור יבדיל מהם את הצדיק המוחה בידם ולא יגרע עיניו ממנו עד ירים אותו לשבת עם מלכים בכסא

"ויושיבם" - ועד עולם מושיב אותם בכסא ויוגבהו עד למעלה

מצודת ציון

"יגרע" - מלשון גרעון

"לכסא" - כמו בכסא למ"ד במקום הבי"ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט)

<< · מ"ג איוב · לו · ז · >>