מ"ג איוב לו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לו · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־יְחַיֶּ֥ה רָשָׁ֑ע
  וּמִשְׁפַּ֖ט עֲנִיִּ֣ים יִתֵּֽן׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא",

  • ד) גם דעה זו טבועה בנפש האדם, שה' "לא יחיה רשע", שאחר שהדעה טבועה בנפש שה' הוא מקור הטוב, בהכרח שונא את הרע, וא"א שהרע ימצא מאתו חיות וקיום, שזה דבר הסותר אל האמת הטבוע בנפש,
  • ה) טבוע בנפש האדם "שמשפט עניים יתן", כי אחר שדעה טבוע בנפש שלא ימצא חסרון בחק ה' שהוא בתכלית השלמות, אם נאמר שלא יתן להעניים משפט על ענינם הוא עול בחקו, והוא חסרון כי חלילה לאל מרשע ושדי מעול:
 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא יחיה רשע" - איננו משגיח דרך כלל אבל אם בעת יתן די צורך עניים שפלי הרוח אז יבדיל את הרשע מהם ולא יחיה אותו עמהם

מצודת ציון

"ומשפט" - ענינו דבר הראוי והצורך וכן וזה יהיה משפט הכהנים (דברים יח)

<< · מ"ג איוב · לו · ו · >>