מ"ג איוב כ כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כ · כה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שָׁלַף֮ וַיֵּצֵ֢א מִגֵּ֫וָ֥ה
  וּ֭בָרָק מִֽמְּרֹרָת֥וֹ יַהֲלֹ֗ךְ
  עָלָ֥יו אֵמִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שלף" - השולף עליו את הנשק

"ויצא" - הנשק

"מגוה" - מתוך תערה

"וברק" - פלנדור"ש בלע"ז כמו ולמען היות לה ברק (יחזקאל כא) פורבי"ר

"ממרורתו יהלוך" - ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שלף", מצייר שהחץ של ה' שימית אותו, לא ידמה כחץ של ב"ו שבא מן החוץ אל גופו, רק בהפך שהחץ הזה יבא מן גויתו אל החוץ, "ששולף" את החץ "ויצא מגוה" מתוך גויתו יצא החץ, שהחץ תמצא בעצם בגויתו, שהוא החולי הפנימית שיורה ה' בו והיא תמחץ את גויתו מגוה אל החוץ, "וברק" הבא, "ממרורתו, יהלך עליו אמים" שהברק שישלח ה' עליו לא יבא מן החוץ, רק מן המרה שלא יצא הברק, והברק הזה של המרה השחורה יפיל עליו אימתה ופחד, כי יחלה בחולי המרה השחורה עד שיחזה תמונות איומות ומבהילות וימות מתוך שגעון ופחד וחולי הדמיון וטירוף הדעת:


ביאור המילות

"מגוה" מן הגויה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שלף וגו'" - על כי נכון הוא לחרב לזה כאשר מי ישלף החרב מתיקה אז להב החרב מגודל המרירה והאימה שיש בו יהלוך וישליך עליו פחדים כי יהיה לבו חלל בקרבו

מצודת ציון

"שלף" - ענין הוצאה כמו שלף איש נעלו (רות ד)

"מגוה" - ענין גוף כמו גוית שאול (שמואל א לא)והושאל על תיק החרב שהוא כמו הגוף להנפש

"וברק" - הוא להב החרב כמו ברק חרבי (דברים לב)

"ממרורתו" - מפחדו המר

"אמים" - מלשון אימה ופחד

<< · מ"ג איוב · כ · כה · >>