עם טעמים:
בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה חֹלְﬞלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽחַ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ברוחו שמים שפרה" - בדבריו וברוח פיו איהל כמו ונטה אהל שפרירו (ראו ירמיהו מג י)
"חוללה ידו" - את פרעה הנקרא נחש בריח (ישעיהו כז א) לשון חיל וצרה וכן במקום אחר הלא זאת היא המחצבת רהב מחוללת תנין (שם נא ט) ל"א יסדה ידו את לויתן כמו גבעות חוללתי (משלי ח כה)
"ברוחו", וגם לפעמים ינקה את השמים מן האדים, וגם זה ע"י חק הזה של התפשטות האויר, שעת שכח החום והאש נעצר באדים, יתפשטו טיפות המים ע"י התפשטות האויר שבתוכם, ויטהרו השמים מן העבים, וכמשי"ת לקמן סי' ל"ו ל"ז. וז"ש שהחק הזה שחג על פני מים "ישפר" ויטהר "השמים" מן העבים "ברוחו", ע"י יסוד הרוח המתפשט בם, ואז "חוללה ידו נחש בריח", שיהרוג את הנחש שהוא כינוי אל העבים שיקיפו את השמים כנחש, ומליצה זו לקוחה ממשלי הקדמונים בשיריהם, שהיו אומרים שהנחש יש לו ריב עם השמש, וכשיגבר עליה יכסה אורה ויהיה ליקוי השמש, ושה' הרג את הנחש הזה שהוא התנין אשר בים הקראקאדול, שהיה קדוש אצלם ויחסו לו כוכב בשמים שעושה מריבה עם השמש, וה' מחולל אותו, כמ"ש הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין, עפ"ז ימליץ שהחק הזה שהוא מטהר את העננים המאפילים את השמש הוא הורג את הנחש בריח:
ביאור המילות
"שפרה". כמו אף נחלת שפרה, שיטהר השמים מן העננים, וייפה אותם.
"חוללה", כמו מחצבת רהב מחוללת תנין וכן אמר פה מחץ רהב חולל נחש בריח:
