מ"ג איוב כו יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כו · יג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש בריח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה
  חֹלְלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽחַ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ברוחו שמים שפרה" - בדבריו וברוח פיו איהל כמו ונטה אהל שפרירו (ירמיהו מב)

"חוללה ידו" - את פרעה הנקרא נחש בריח (ישעיהו כז) לשון חיל וצרה וכן במקום אחר הלא זאת היא המחצבת רהב מחוללת תנין (שם נא) ל"א יסדה ידו את לויתן כמו גבעות חוללתי (משלי ח)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברוחו", וגם לפעמים ינקה את השמים מן האדים, וגם זה ע"י חק הזה של התפשטות האויר, שעת שכח החום והאש נעצר באדים, יתפשטו טיפות המים ע"י התפשטות האויר שבתוכם, ויטהרו השמים מן העבים, וכמשי"ת לקמן סי' ל"ו ל"ז. וז"ש שהחק הזה שחג על פני מים "ישפר" ויטהר "השמים" מן העבים "ברוחו", ע"י יסוד הרוח המתפשט בם, ואז "חוללה ידו נחש בריח", שיהרוג את הנחש שהוא כינוי אל העבים שיקיפו את השמים כנחש, ומליצה זו לקוחה ממשלי הקדמונים בשיריהם, שהיו אומרים שהנחש יש לו ריב עם השמש, וכשיגבר עליה יכסה אורה ויהיה ליקוי השמש, ושה' הרג את הנחש הזה שהוא התנין אשר בים הקראקאדול, שהיה קדוש אצלם ויחסו לו כוכב בשמים שעושה מריבה עם השמש, וה' מחולל אותו, כמ"ש הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין, עפ"ז ימליץ שהחק הזה שהוא מטהר את העננים המאפילים את השמש הוא הורג את הנחש בריח:


ביאור המילות

"שפרה". כמו אף נחלת שפרה, שיטהר השמים מן העננים, וייפה אותם.

"חוללה", כמו מחצבת רהב מחוללת תנין וכן אמר פה מחץ רהב חולל נחש בריח:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ברוחו" - ברוח פיו איהל את השמים על הארץ וידו בראה את הלויתן הדומה לנחש ומבריח את הים מן הקצה אל הקצה

מצודת ציון

"שפרה" - ענין אוהל כמו ונטה את שפרירו (ירמיהו מג)ואוהל היפה נקרא כן מלשון אמרי שפר (בראשית מט)

"חוללה" - בראה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ)

"בריח" - כעין מטה עשוי לשומו לרוחב השער לסגרו

<< · מ"ג איוב · כו · יג · >>