מצודות על איוב כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מצודות על איוב · כו · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מה עזרת" - מהו העזר אשר נתת בדבריך למי שאין בו כח מעצמו להבין אמיתת ההשגחה

"הושעת" - מלת מה משמשת בשנים כאומר מה הושעת למי שאין בו עוז בזרועו להבין מאליו וכפל הדבר במ"ש

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מה יעצת" - מהו העצה שנתת למי שאין בו חכמה לדעת משכלו

"ותושיה" - וכי הודעת חכמת אלהות בשעור מרובה וכפל הדבר רבות פעמים כדרך המהתל ומלעיג

מצודת ציון

"ותושיה" - כן יקרא החכמה כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"את מי" - אל מי הגדת דברים כאלה כאומר וכי ימצא מי שאינו יודעם מעצמו עד שיצטרך לדבריך

"ונשמת מי" - נשיבת הרוח של מי יצאה ממך ר"ל ממי שמעת הדברים האלה ובדרך לעג אמר

מצודת ציון

"את מי" - אל מי

"ונשמת" - מלשון נשימה ונשיבת רוח כמו מנשמת אלוה יאבדו (לעיל ד) וענינו הדבור הבאה בהפחת רוח וכאשר יאמר ויפיח לקץ (חבקוק ב)

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הרפאים" - כאומר ואם באת לספר מרוממות האל הנה יותר מזה ידעתי ואספר גם אני ואומר הנה הגיהנם מקום המתים אשר יש בה חללים רבים והם שבעה מדורי גיהנם והוא מתחת המים והשוכנים בהם כי פתח אחד יש לגיהנם בים

מצודת ציון

"הרפאים" - כן יקראו המתים ע"ש שנרפו ונחלשו ע"י מלאך המות

"יחוללו" - מלשון חלל ונבוב

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ערום וגו'" - ועם כי הוא בעומק הארץ מתחת למים עכ"ז יודע המקום כל בה כאלו היתה ערום מבלי מכסה

מצודת ציון

"שאול" - הוא הגיהנם וכן אבדון

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נוטה צפון" - ר"ל רקע הארץ על תוהו כי אין שם דבר מחזיקו ועל כי עיקר הישוב הוא בפאת הצפון לז"א נוטה צפון וגו'

"על בלימה" - על דבר שאין בו ממש כי כל העמדת כדור הארצי לבל יתקרב לפאה מן הפאות הוא בעבור כי כל חלקי היסוד משתוקק ליסודו והרי כל כדור הארצי נשען על נקודת המרכז היא אמצעית הכדור נקודה שאינה מתחלקת

מצודת ציון

"תוהו" - ענינו דבר שאין בו ממש

"בלימה" - הוא שתי תיבות בלי מה

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"צורר" - קושר מי המטר בהעבים להיות אצור בו ולהוריד טפות טפות לבד ומעולם לא נבקע הענן תחת המים עד אשר ישפכם בבת אחת

מצודת ציון

"צורר" - קושר כמו צרור כספו (בראשית מב)

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מאחז פני כסה" - השמים נקרא כסא כמ"ש השמים כסאי (ישעיהו סו) ואמר הנה האויר אשר על פני רקיע השמים מעבה עד שיהיה ראוי לאחוז בו ובזה פירש על הרקיע את עננו כי בזה האופן יהיה הוייות הענן כי יתעבה האויר

מצודת ציון

"כסה" - כמו כסא באל"ף

"פרשז" - מלשון פרישה והזיי"ן נוספת

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חוק חג" - עשה חוק הקפת החול על פני מי הים ובל יעברנה עד אשר תכלה האור עם החושך ר"ל לעולם עד שתחרב כל העולם כלו

מצודת ציון

"חג" - ענין סבוב ועגול וכן וחוג שמים יתהלך (לעיל כב)

"תכלית" - מלשון כליון

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עמודי שמים" - הארץ תקרא עמודי השמים כי היא מרכז להם וכאילו מעמידה והושאל מדבר גשמי אשר המרכז להם העיקר והיסוד ואמר הנה לפעמים ירעדו מקומות הארץ וינועו ממקומם וכאשר יגער בהם המקום ינוחו במקומם כאדם המתמה מגערת המאיים עליו ועומד על עמדו

מצודת ציון

"ירופפו" - ירעדו כי ועמודיה יתפלצון (לעיל ט) תרגומו מתרופפין

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בכחו" - ברב כחו בקע הים ובתבונתו הכה בו את מצרים כי סכל דעתם ומשכם אל הים להכותם נפש

מצודת ציון

"רגע" - בקע כמו עורי רגע (לעיל ז)

"מחץ" - הכה והרג כמו מחץ ראש (תהלים קי)

"רהב" - מצרים קרוים כן כמ"ש קראתי לזאת רהב (ישעיהו ל)

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ברוחו" - ברוח פיו איהל את השמים על הארץ וידו בראה את הלויתן הדומה לנחש ומבריח את הים מן הקצה אל הקצה

מצודת ציון

"שפרה" - ענין אוהל כמו ונטה את שפרירו (ירמיהו מג)ואוהל היפה נקרא כן מלשון אמרי שפר (בראשית מט)

"חוללה" - בראה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ)

"בריח" - כעין מטה עשוי לשומו לרוחב השער לסגרו

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הן אלה" - הדברים האלה המה מקצת דרכיו ומה מאד דבר מעט אשר נשמע בו ר"ל הן לא ידענו ולא שמענו כ"א מעט מדרכיו לא כולם אף לא חלק גדול מהם

"ורעם" - אף גבורותיו הנשמעים לכל כקול רעם מי יוכל להתבונן לדעת מצפוני הנפלאות אשר בהם ואף כי הנעשים בשמים ממעל ומתחת לארץ אשר לא ידעם אנוש וכאומר הנה השמעתיך יותר מאשר השמעת ועדיין לא הגעתי לחלק גדול מנפלאות ה' (העולה מהמענה ההיא כי ילעוג על בלדד שאמר דברים הידועים לכל ומיעט לספר מנפלאות ה' וסיפר הוא יותר ממנו ואמר שעכ"ז עדיין לא הגיע אף הוא לחלק גדול מנפלאות ה' ולא חש להשיב יותר כי במרבית הלעג כאלו אמר לו מה בכך שלפי רוממות המקום ושפלות האדם יחשב המעט מן המרי לרב הלא כ"ש הוא שמרבית המרי מן הרשע יחשב לרב ומה זה לא ישלם לו גמול)

מצודת ציון

"דרכיו" - מעשיו ופעולותיו

"שמץ" - ענין משהו ומעט וכן ותקח אזני שמץ מנהו (לעיל ד)

"ורעם" - ענין רעש והמיה