מ"ג איוב ו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ו · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד
  עַל־כֵּ֗֝ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לעו" - מגומגמין כאדם שאין בו כח להוציא דבר מפיו כתיקונו וכן ושתו ולעו (עובדיה א) שכן דרך שיכור לגמגם בדבריו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי עתה", אם ישקלו במאזנים, הותי ושברי "מחול ימים יכבד", שכף היסורים יכבד נגד כף התרעומות, כחול ימים, ר"ל שתלונתי כאין נחשב נגד גודל היסורים, "על כן דברי לעו" ונשחתו, לכן הרביתי דברי תרעומות מתוך גודל היסורים:

ביאור המילות

"לעו". נשחתו, ויל"פ ששרשו לוע, ובא על הנעת הלחי במרוצה לדבר, וכמ"ש ישעיה (נ'ד'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי עתה" - אז היה עתה נודע לכל אשר הוותי יכבד מחול הימים אם ישימם לעומתם

"על כן" - בעבור גודל המכאוב לזה דברי המה מגומגמים להרבות בתרעומות ולהסתפק בהשגחה ולומר פעם כך ופעם בהפוך

מצודת ציון

"לעו" - ענין מגומגם ונשחת כמו ושתו ולעו (עובדיה א)

<< · מ"ג איוב · ו · ג · >>