מ"ג איוב ו ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י
אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י
בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַעַרְכֽוּנִי׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כי חצי שדי" - חצי היסורין הבאים משדי מתמידים לשבת עמדי (עם כי איוב חשב שבא הכל מצד המערכה עכ"ז אמר דבריו אל מול דעת אליפז שהכל בא מה' בהשגחה)
"אשר חמתם" - היא הליחה המעופשת הזלה משחין הרע ואחז במשל מדרך הפרסיים אשר ימשחו חציהם בארס הנחש
"בעותי" - החרדות הבאות מאת המקום ב"ה עורכים מלחמה עמי
מצודת ציון
"חמתם" - ארסם כמו חמת תנינים (דברים לב)
"בעותי" - מלשון בעתה וחרדהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) אם חליו אינו חולי מסוכן,
- ב) אם מוסדות גופו חזקים וטבעו חזק לעמוד נגד החולי עד שהטבע תנצח את חוליו, ושני אלה התנאים הם אצלו להפך, כי מצד החולי עצמו "הנה חצי שדי" הם כבר "עמדי" תוך לבי ומעי, והם חצים משוחים בסם ומות וארס אשר "חמתם שותה רוחי", שחץ כזה המשוח ברעל א"א להרפא ממנה, ובכל זאת עוד לא רפתה יד המורה בחצים, כי עוד "בעותי אלוה יערכוני", עודנו עורך נגדי מערכה וישוב יורה בי חצים חדשים ותוכחתו לבקרים, כמשל המוכה מכת מות במלחמה ואויבו לא יניח ידו מבלעו עוד ומורה עליו עוד זקים חצים ומות. ואם מצד כח גויתו שיוכל לסבול כל המכות האלה ולנצח את חליו, הלא אם נחלש גופו כ"כ עד שכל אוכל תתעב נפשו א"א לקוות שיגבר בכחו על חליו, ועז"א.
ביאור המילות
"חמתם". ארסם, כמו חמת תנינים ור"ל רוחי שותה את חמתם, כמו ומחמת שדי ישתה (לקמן כ"א כ'):
"יערכוני", מענין ערוך מלחמה, ומצייר בעותי אלהים כעצם מופשט הלוחם אתו:
"שדי", אלוה. אלוה מציין העצם הנשגב מצד גדלו, ושדי מציין תקפו לשדד הכל ולענוש ולעשות כחפצו: