לבוש אורח חיים לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



קיצור דרך: LEV:OH38

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש התכלת על אורח חיים · סימן לח | >>

סימן לח בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

מי הם החייבים בתפילין
ובו שנים עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיב

סעיף א[עריכה]

חולה ומצטער פטורין מן התפילין, מפני שאין דעתן מיושבת עליהן ויסיח דעתו מהם. וחולי מעיים אפילו אינו מצטער פטור, מפני שאין לו גוף נקי: (ואסור להסיח דעתו מהם כדאיתא לעיל סימן כ"ח סעיף א'):

סעיף ב[עריכה]

מי שבריא לו שאינו יכול לעמוד על עצמו להתפלל בלא הפחה, מוטב שיעביר זמן תפלה ולא יתפלל משיתפלל בלא גוף נקי. ואם יראה לו שיוכל לעמוד על עצמו נקי בגוף בשעת קריאת שמע לבדו, יניח תפילין בין אהבה רבה לקריאת שמע ויברך עליהן ויקרא קריאת שמע, שאין זה הפסקה הואיל וצורך קריאת שמע נינהו:

סעיף ג[עריכה]

נשים ועבדים פטורים מתפילין משום דהוו להו מצות עשה שהזמן גרמא, דהא שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הוא כדאיתא לעיל סימן ל"א סעיף א', וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ועבדים נמי אינן חייבים אלא במצות שהנשים חייבות בהן כדילפינן מגזירה שוה ד"לָהּ" "לָהּ" מאשה. ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן ולהניחן מוחין בידן, מפני שאין הנשים זריזות לשומרן בגוף נקי. (ועיין לעיל סימן י"ז סעיף ב' ובסימן ל"ז סעיף ב'):

סעיף ד[עריכה]

המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות נשים, שזהו הגורם הגדול להסיח דעתו ושלא להיות נקי, לפיכך אם אי אפשר לו בלא הרהורים, מוטב שלא להניחם עד יפנה מחשבתו וימשוך לבו ליראת שמים, ויסיח דעתו מכל דברי הבאי המפסידים גוף ונפש, ויפנה לבו לקבל עליו עול מלכות שמים ביראה ובקדושה:

סעיף ה[עריכה]

אבל ביום ראשון שארעו האבילות אסור להניח תפילין, משום דטריד לבו במרירות אבלותיו, דכתיב "ואחריתה כיום מר", וכיון שטרוד כל כך ודאי יסיח דעתו מהם. וזהו דווקא ביום ראשון, אבל מכאן ואילך חייב אפילו באו פנים חדשות לנחמו, דכבר אזלה ליה טרדתיה:

סעיף ו[עריכה]

וט' באב חייב בהן דהוה ליה אבילות ישנה, ולא עדיף ט' באב משאר ימי אבילות דאבל, מיהו אנו נוהגין לאסרו כל היום, אלא שנוהגין להניחן בזמן מנחה כדאיתא לקמן סימן תקנ"ה:

סעיף ז[עריכה]

חתן ושושביניו וכל בני החופה פטורין, משום דשכיח שכרות וקלות ראש:

סעיף ח[עריכה]

כותבי ספרים תפילין ומזוזות, וכן מוכרי תכלת הם ותגריהן ותגרי תגריהן, וכל העוסקין במלאכת שמים, פטורין מקריאת שמע ומתפלה ומתפילין ומכל המצות האמורות בתורה, שכיון שעוסק במצוה אחת אינו צריך לעזוב אותה לעסוק באחרת, שאין אתה יודע שכרן של מצות, ומה לי אם יעסוק בזו או בזו. מיהו במה דברים אמורים כשהוא בענין שאם יניחו תפילין או יקראו קר"ש או יקיימו אחת משאר מצות, תיבטל המצוה שהם עסוקין בה, כגון שאדם אחד רוצה לפרוש בים או בשיירא עכשיו ורוצה לקנות תפילין או תכלת, ואי אפשר לו להמתין עד שהסופר או התגר יקיים מצוה אחת שבאה לידו, כגון הנחת תפילין או קר"ש או שאר מצות, ימכור לזה אע"פ שיעבור המצוה האחרת, אבל אם אפשר לקונה להמתין, יעשה הסופר או התגר המצוה הבאה לידו אם היא מצוה עוברת, ואח"כ יחזור לכתוב ספרים תפילין ומזוזות או למוכר, ואם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח, יעשה שתיהן כאחת. מיהו יזהר בכל אופן אם אפשר להיות עליו התפילין בשעת קריאת שמע ותפילה, שיהיו עליו (כדי לקבל עליו עול מלכות שמים):

סעיף ט[עריכה]

וכן תלמיד חכם אע"פ שקורא בתורה כל היום (עיין לעיל סימן כ"ה סעיף א' וסימן רמ"ח סעיף א' וסימן תרפ"ז סעיף ב'): יפסיק מלימודו בשעת קריאת שמע ותפלה ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע ויתפלל ואחר כך יחזור ללימודו, כיון שאפשר לו לעשות שתיהן, יעשה שתיהן, וכל שכן בזמן הזה שאין תורתינו אומנותינו כל כך:

סעיף י[עריכה]

תלמיד לא יחלוץ תפילין לפני רבו, ועל כיוצא בזה נאמר: "וירם יד במלך", ואמר ר' יוחנן שחלץ תפילין בפניו. וטעמא מפני שנראה כמי שאין אימת רבו עליו, שמיקל בכבודו ומגלה ראשו בפניו. ועוד שנראה כאילו מורה הוראה בפני רבו לומר כבר הגיע זמן הסרת תפילין והרי הן עדיין על ראש רבו אלא ימתין עד שיחלוץ הרב תחילה ואח"כ יחלוץ הוא. ולטעם הראשון אפילו אין לרבו תפילין בראשו לא יחלוץ בפניו, מפני שנראה שמיקל בכבוד רבו ואין אימתו עליו, אלא יפנה לצד אחר ויחלוץ שלא בפניו:

סעיף יא[עריכה]

היה צריך לתפילין ומזוזה, ואין ידו משגת לקנות שתיהן, תפילין קודמין, שזו מצוה שבגופו וזו מחוץ לגופו ומצוה בגופו עדיפא:

סעיף יב[עריכה]

מנודה ומצורע אסורין להניח תפילין, דבעיא היא בפרק אלו מגלחין ולא איפשיטא, ואזלינן לחומרא בשב ואל תעשה ע"ש: