לבוש אורח חיים תרפז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש החור על אורח חיים · סימן תרפז | >>

סימן תרפז בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

חיוב קריאת המגילה
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותו ביום, זכר לנס, שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה. ואסמכו אקרא דתהלים במזמור אילת השחר, "אלקים אקרא יומם וגו׳ ולילה ולא דומיה לי": אף על פי שביום אקרא, בלילה לא דומיה לי. וכיון שהיתה צעקתם בצרתם יומם ולילה, אומרים גם כן הזכרת הנס שניצולו, דהיינו המגילה שכתוב בה הכל, יומם ולילה. ומברכין עליה כשאר מצות דרבנן. וצריך אדם ליזהר בקריאתה, שלא לבטלה.

סעיף ב[עריכה]

שהרי אפילו תלמוד תורה, ששקולה כנגד כל המצות, מבטלין אותה לשמוע מקרא מגילה בציבור. וילפינן לה מדכתיב "משפחה ומשפחה", להביא משפחות כהונה ומשפחות לויה שמבטלין מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה; ותלמוד תורה ילפינן מקל וחומר דעבודה, שהיא חמורה ונדחה מפניה, תלמוד תורה לא כל שכן. דעל כרחך האי "משפחה" – כדי לבטל את העבודה אתי לרבויי, דאם לא כן – "משפחה ומשפחה" למה לי? דלא גריעי הם משאר משפחות ישראל דאיצטריך לרבויינהו. אלא ודאי להקדים המגילה לעבודה קאתי. במה דברים אמורים? בדאיכא שהות ביום לעשות שתיהן; אבל אם אין שהות ביום כדי לעשות שתיהן, אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה שהיא מדברי קבלה. לפיכך עושין עבודתם ואין קורין את המגילה אם אין להם שהות לשתיהן. ומכל מקום אם יש להם שהות – מקדימין את המגילה, משום פרסומי ניסא (ועיין לקמן סימן תר״ץ סעיף י״ח). ואין לך דבר שאין נדחה מפני מקרא מגילה להקדימה, אלא קבורת מת מצוה בלבד, שהמוצא מת מצוה שאין לו קוברין כדי צורכו, קוברו קודם קריאתה ואחר כך קורא, דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, דהיינו לאו ד"לא תוכל להתעלם", דמדכתיב "והתעלמת" שמעינן: פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינו לפי כבודו. ומיהו הני מילי היכא דאיכא שהות ביום לעשות שתיהן; אבל אם אין שהות לעשות שתיהן, יקרא את המגילה ואחר כך יקברנו בלילה או למחר, שזו מצוה עוברת, וזו מצוה שאינה עוברת.