לבוש אורח חיים תרפו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש החור על אורח חיים · סימן תרפו | >>

סימן תרפו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דין תענית אסתר
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

כבר כתבנו בסימן תקע"ג דקימא לן שבטלה מגילת תענית ובחנוכה ופורים לא בטלה, וכיון שלא בטלה היה מן הדין שלא להתענות גם לפניהם ולאחריהם. מכל מקום נוהגים להתענות בי"ג באדר, אף על פי שהוא סמוך לפורים, מכל מקום לא עדיפי סמוכין דחנוכה ופורים משאר ימות התענית עצמן שאמרו שאסור להתענות בהם, ואנו קיימא לן שבטלו ומתענין בהם עצמם, לכך מתענין גם כן בי"ג אף על פי שהוא סמוך לפורים. ועוד, שאני פורים שהוא מדברי קבלה שהם כמו דברי תורה שאינם צריכים חיזוק, לפיכך מותר להתענות לפניו סמוך לו כמו בסמוך לשבת ויום טוב, דדוקא בימים שהם אסורים להתענות מדרבנן אסרו גם כן להתענות סמוך להם כדי לעשות חיזוק לדבריהם, אבל ימי פורים שהם מדברי קבלה אינם צריכין חיזוק, לפיכך מותר להתענות סמוך לו. ונהגו להתענות בי"ג:

סעיף ב[עריכה]

וקבלוהו עליהם לחובה ולתענית ציבור לכל דבר, משום שבו נקהלו בימי מרדכי ואסתר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים וסליחות ותחנונים, ומסתמא היו מתענים בו ביום, שכן מצינו במדרש שמשה רבינו עליו השלום היה מתענה ביום שנלחם עם עמלק, ואם כן ודאי בימי מרדכי גם כן התענו ביום שהיה להם מלחמה עם צריהם. ומפני שאנו מקיימים ימי הפורים לזכר אותו הנס, גם כן צריכין אנו לעשות כמותם בעניין התענית והסליחות והתחנונים, כי אם את הטוב נקבל והרע לא נקבל בתמיה? ואומרים "ענינו" וקוראים "ויחל" כמו בשאר תענית, ואומרים סליחות אדם בקום, אתה האל, פזמון במתי מספר. ובמנחה אין נופלין, כמו בערב ר"ח או בשאר ימים טובים שאין בהם תחנון; אבל קורין ויחל ומפטירין דרשו ואומרים ענינו כמו בשאר תענית. מיהו יש להקל בו לעוברות ולמניקות ולחולים, ואפילו לא הכביד עליהם החולי כגון כאבי עינים, ויפרעו יום אחר, כיון שלא מצינו בפירוש שגזרו עליו חכמים אלא מנהג בעלמא הוא. מיהו מי שהוא בריא לא יפרוש מן הציבור.

ונוהגין ליתן מעות פורים בעד כל אחד ואחד, אפילו בעד הילדים, זכר לשקלים שהשמיעו עליהם באדר. ולא לשם כפרה, שאותם באו בנדבה לקרבן תמיד. ומחלקים אותם לעניים להוצאות שמחת פורים. ומנהג ליתן ג' מחציות, זכר למחצית השקל דכתיב ג' פעמים בפרשה מחצית השקל.

ואם חל פורים ביום א' אין מתענין בשבת, והואיל ונדחה התענית מיום השבת מתענין ביום ה׳ שלפניו, ולא ביום א' שלאחריו, שאי איפשר לדחות פורים ד"ולא יעבור" כתיב, ולא מתענין ביום ו' שלפניו משום כבוד השבת, שלא יוכלו להכין צרכי שבת ביום התענית אם היו מתענין ביום ו', שלא היו יכולין לטעום התבשילין של צרכי שבת.

הג"ה ועוד, לפי שרגילין להרבות בו סליחות ותחנונים כמו שנתבאר בסמוך. ועוד, דאף על פי שנתבאר לעיל סימן רמ"ט סעיף ד' דבתענית ציבור של ערב שבת ישלים עד צאת הכוכבים, וכן בסימן תרפ"ה סעיף א', היינו דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בערב שבת; אבל כשהוא נדחה מזמנו, כגון הכא שחל פורים בא' בשבת והתענית בשבת, אין קובעין לו בערב שבת מטעמא כנ"ל.

לכך מקדימין התענית ליום ה'. ועיין לעיל סימן קל"ד סעיף א' וסי' תק"ו סעיף ג'. ומעשה פעם א' שאירע מילה ביום ה', ואכל גדול אחד עם בחוריו על סעודת מילה שהיא סעודת מצוה, והתענו ביום ו'.

ובשבת במנחה אין אומרם "צדקתך", כיון שאם היה חול לא היו אומרים תחנון. ואומרים "ברכי נפשי" ו"אלהים יחננו".

סעיף ג[עריכה]

יש מתענין באדר ג' ימים כנגד ג' תעניות של אסתר. ואף על פי שאותן היו בניסן, אין מתענין בו, לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרים והוקם בו המשכן. ומה שלא נהגו להתענות אלו הג' ימים בדרך חובה, כדי שלא להכביד על הציבור.