לבוש אורח חיים לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: LEV:OH39

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש התכלת על אורח חיים · סימן לט | >>

סימן לט בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

מי כשר לכתוב תפילין ולקנות ממנו
ובו עשרה סעיפים:
אבגדהוזחטי

סעיף א[עריכה]

תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן אפילו הגיע לחינוך, פסולין, וכן אם כתבן עכו״ם פסולין. וטעמא משום דהוקש כתיבה לקשירה, דכתיב "וכתבתם וקשרתם", ואמרו רז״ל: כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו מצווה מן התורה על הקשירה כגון אלו, אינן בכתיבה, שגם קטן אפילו הגיע לחינוך אינו מצווה מן התורה אלא מדרבנן. וכן אם כתבן ישראל משומד או מסור פסולין, שאלו אינן מאמינין במצוותן ואיך יכתבום לשמן? שגם המסור נקרא מין, שאינו מאמין בתורה, שהרי פרק עול ואין יראת אלקים לנגד עיניו, וכל שאינו מאמין הרי ממילא אינו בקשירה שהרי אינו חושב על הקשירה למצוה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה.

סעיף ב[עריכה]

וכל הפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן, שהרי על כרחך פסול הוא בעשיית השי״ן שבבתים, שגם זו נקראת כתיבה ובכלל כתיבה הוא, וכיון שהוא פסול במקצת עשייה פסול בכל העשייה.

סעיף ג[עריכה]

עכו״ם שנתגייר וחזר לדתו מחמת יראה, נשאר בכשרותו, דהא מחמת יראה עבד ודעתו לשמים וכשר לכותבן.

סעיף ד[עריכה]

תפילין שכותבן עכו״ם ישרפו, דאמרינן ודאי לשם ע״א כתבן. ויש אומרים יגנזו, דשמא לשם שמים כתבן ואין לנו לשורפן חינם, רק לגונזן. ואף על גב דבספר תורה קיימא לן לכולי עלמא תשרף, שאני ספר תורה דוודאי לעצמו כתבה ללמוד בה, ודאי דלשם ע״א כתבה, אבל תפילין הוא אינו מניחן, למכרן לישראל כתבן, ושמא שלא לשם ע״א כתבן.

סעיף ה[עריכה]

נמצאו ביד עכו״ם ואין ידוע מי כתבן, לכולי עלמא יגנזו ולא ישרפו מספק, דשמא לא כתבן כלל אלא מיד ישראל באו לידו, ולמה נשרפם? מכל מקום פסולין הן מספק ויגנזו, דשמא הוא כתבן.

סעיף ו[עריכה]

נמצאו ביד עכו״ם ואין ידוע מי כתבן, תולין להקל וכשרים, דכיון דסתם עכו״ם אינו כותב תפילין לעצמו, דלמה הם לו?, תולין שמיד ישראל באו לידו. ולא דמי לציצית, דאמרינן לעיל סימן ך' סעיף א שאם לקחן מעכו״ם שאינו תגר שפסולה; שאני ציצית, שהרי אפשר שהעכו״ם טוואן ועשאן לצרכו לתפור בהן וכהאי גוונא ואחר כך עשאן בטלית זה למכרו לישראל, מה שאין שייך כן גבי תפילין, שאין דרכו לכתבן לצורכו כלל.

סעיף ז[עריכה]

אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העכו״ם יותר מכדי דמיהם הרבה, כדי שלא להרגילו לגונבן ולגוזלן. אבל בשביל דבר מועט יותר אין להניחן בידו, שלא יזלזלו בהן.

סעיף ח[עריכה]

וגם בישראל אין נקחין לכתחילה אלא מן המומחה שבקי בחסרות ויתרות. ואם לקח ממי שאינו מומחה צריך לבודקן.

סעיף ט[עריכה]

ואם לקח ממנו הרבה, אינו צריך לבודקן כולן, אלא אפילו אם לקח ממנו ק׳ קציצות אינו צריך לבדוק מהן אלא ג׳ קציצות, ב׳ של ראש ואחד של יד או ב׳ של יד וא׳ של ראש, אם מצאן כשרים – הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים ואין השאר צריכין בדיקה. ואם לקחן צבתים צבתים, חזקתן מאנשים הרבה לקחם, לפיכך צריך לבדוק מכל צבת שתים של ראש ואחד של יד או שתים של יד ואחת של ראש. ויש אומרים, אפילו שתים או שלש צבתים, בודק מהן תפילין של יד או של ראש בכרך ראשון וכן בשני וכן בשלישי, ואם מצאן כשרים – כולם הוחזקו בכשרות. ואם אמר שהוא לקחן מאדם גדול שמוחזק בהן, נאמן ואינם צריכין בדיקה, דעד אחד נאמן באיסורין וכל ישראל בחזקת כשרין להעיד אף על פי שיש לו בו תועלת, דהא דמצריכין לבדוק כשאינו אומר כן – לא משום דחשדינן ליה, אלא חוששין שמא הוא יחזיק עצמו למומחה ואינו מומחה, שזה יש לחוש בכל אדם שאין מוחזקין בו, אפילו הוא אדם כשר.

סעיף י[עריכה]

תפילין שהוחזקו בכשרות אינם צריכין בדיקה לעולם, שכיון שמניחין אותם בכל יום, האויר שולט בהם ואינם מתעפשות. אבל אם אין מניחין אלא לפרקים, צריכין בדיקה פעמיים בשבוע‏[1], דחיישינן שמא מתוך שאינו מניחין‏[2] אלא לפרקים נתעפשו ובלו ונתקלקל הכתב. מיהו אם אין לו מי שיכול לבדוק ולחזור ולתופרן, גם אילו יניחן כך בלא בדיקה ויברך עליהן, דמוקמינן להו אחזקתן.

הערות[עריכה]

  1. ^ בשבע שנים
  2. ^ צ"ל מניחן