כף החיים על אורח חיים ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים ל |

סעיף א[עריכה]

(א) סעיף א: זמן הנחתן בבוקר משיראה את חברו וכו' — והטעם שתלו אותו בשיראה את חבירו, משום דבתפילין כתוב ראייה, דכתיב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" וכו'. ב"י בשם רבינו יונה. לבוש. ט"ז סק"א. עו"ת אות א'. א"ר אות א'. ואין זה אלא אסמכתא בעלמא, ועיקר הטעם, כיון דאנן קיימא לן לילה זמן תפילין הוא, אלא דחכמים אסרו להניחם בלילה שמא ישכחם ויישן בהם, כמו שכתוב בסעיף ב, ואיסור השינה הוא שמא יפיח בהם, כמו שכתוב בב"י סימן מ"ד וט"ז כאן ס"ק ג ועו"ת אות ב, אסמכוה רבנן אהאי קרא ד"וראו כל עמי הארץ" וכו' שלא להניחם עד זמן שיראה את חבירו הרגיל וכו', שקודם הזמן הזה הכל הוא בכלל לילה ויש לחוש לחששות הנזכרים, כמו שכתבו הלבוש סעיף ב' ופרי מגדים במש"ז אות א'. שתילי זיתים אות ג'. וגם להרמב"ם ז"ל דסבירא ליה לילה לאו זמן תפילין הוא, כמו שכתב בפרק ד דין יו"ד מהלכות תפילין, יש לומר הטעם גם כן דאין מניחין תפילין עד שיראה את חבירו הרגיל וכו' מפני חששות הנזכרים. וכן גם לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין ופרי עץ חיים שער התפילין פרק ז שכתב: לילה לאו זמן תפילין ולא יש בחינת תפילין אלא מן אור הבקר ואילך, יש לומר גם כן דאין להניח תפילין עד זמן שיראה את חבירו וכו' מפני חששות הנזכרים. ולא כמו שרצו לומר לפי דברי האר"י ז"ל מותר להניח לכתחילה מעלות השחר ואילך, כי חלילה וחס לומר שהאר"י ז"ל יקל נגד מה שהחמירו בתלמוד, והוא תלמוד ערוך בברכות דף ט' ע"ב ופסקו כן הפוסקים, הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והאחרונים; אלא שהאר"י ז"ל בא לומר התחלת זמן בחינת ביאת מוחין דתפילין הוא מן אור הבקר ואילך, אבל אין הכי נמי כי אין להניחם כי אם עד זמן שקבעו חכמים בש"ס ובפוסקים, כי אין לזוז מדבריהם והוא פשוט:


(ב) שם: משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו — זמן זה יותר מאוחר משיכיר בין תכלת ללבן הכתוב בסימן ח"י סעיף ג'. פרי מגדים במשבצות זהב אות א' יעו"ש. וכתב החס"ל אות א' דטוב לאחר ולא להקדים. ועיין מה שכתב הפרי מגדים סימן נ"ח באשל אברהם אות ב', ובדברינו לעיל סימן ח"י אות ח"י ולקמן סימן נ"א אות יו"ד ודו"ק:


(ג) שם: הרגיל עמו קצת וכו' — דאינו רגיל לא יכירנו אפילו בקרוב מאד. ב"י בשם הירושלמי ותוספות ברכות דף ט' ע"ב ד"ה אחרים אומרים וכו' והרא"ש ור"י, וכן כתב הט"ז ס"ק ג והאחרונים:

סעיף ב[עריכה]

(ד) סעיף ב: אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם — משמע מכאן בהדיא שנתן טעם שמא ישכחם ויישן בהם, דדעת מרן ז"ל כמאן דאמר לילה זמן תפילין הוא ומותר להניחם מדאורייתא, אלא דחכמים אסרו שלא להניחם שמא ישכחם ויישן בהם. וכן כתב מגן אברהם ס"ק א, והיא סברת התוס' והרא"ש והטור ושאר פוסקים, רק הרמב"ם ז"ל סבירא ליה בפרק ד דין יו"ד מהלכות תפילין דלילה לאו זמן, ועיין שם בכסף משנה, ומה שכתב הברכי יוסף אות א' והמחזיק ברכה על דברי הרמב"ם ז"ל הנזכרים והכסף משנה יעו"ש, ועיין מה שכתבתי לעיל אות א' ובסימן כ"ט אות א':


(ה) שם: אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו וכו' — כתב הרב שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור, שמנהגו ביום צום תענית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפילת ערבית. ונסתייע מדברי לחם חמודות הלכות תפילין אות ע"ט יעו"ש. ועיין מה שכתבתי לעיל בס"ד סימן ח"י אות י"א ואות י"ב, שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה וכו' יעו"ש. וכן כתבו האחרונים, יד אהרן בהגהת הטור, ברכי יוסף אות ב', ש"ץ דף ט' ע"א ודף מ"א ע"א, סידור בי"ע בדיני זמן הנחת תפילין אות ב', שערי תשובה אות ג', יפה ללב ז"ל אות ב', וכן עיקר וכמו שכתבתי לעיל:


(ו) שם: ואין מורין כן — עיין מה שהקשה הב"ח על דברי מרן ז"ל, ומה שתירץ המאמר מרדכי אות ב' והפרי מגדים באשל אברהם אות ג':


(ז) שם: אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשומרן ונמצא עליו וכו' מותר ומורין כן — פירוש, אם כבר הניחם קודם ששקעה החמה ואין לו מקום לשומרן, מותר לישאר עליו, ומורין כן גם כן שלא לסלקם, אבל אסור להניחם לכתחילה בלילה בשביל השמירה. בית יוסף, ר' זלמן אות ב'. וכאשר ישארו עליו בשביל השמירה, צריך שיאמר לרואים שעושה כדי לשומרן. מגן אברהם ס"ק ד, ר' זלמן שם, שתילי זיתים אות ו'. ואם רוצה לישן צריך לחולצן, דאסור לישן בהם כמו שכתוב בסימן מ"ד. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות ד'. ואם מניחם עליו מבעוד יום בשביל שיהיו עליו בלילה כדי לשומרן מותר, ואין מורין כן להניחם לכתחילה בשביל כך, ר' זלמן שם בשם הט"ז ס"ק ד. וכבר כתבנו לעיל אות ה' דהאר"י זלה"ה היה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה, על כן שומר נפשו ירחק מכל אלו הדברים וישתדל לעשות להם שמירה אחרת לבל יהיו התפילין עליו אחר שקיעת החמה ותבוא עליו ברכה:

סעיף ג[עריכה]

(ח) סעיף ג: היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם — ולפי מה שכתבתי לעיל אות א' בשם האר"י ז"ל דלא יש בחינת תפילין בלילה, יש ליזהר בזה ואין להניחם כי אם מעלות השחר ואילך. ובפרט שיש אומרים דלא התירו להניחם בהשכמה כי אם יש חששא שמא יאבדו, כמו שכתב הבית יוסף בשם הסמ"ק, וכן הוא גירסת הגמרא שלפנינו מנחות ל"ו ע"א:


(ט) שם: וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו' — פירוש, ביום ולא בלילה בשעת הנחתן. ואף על גב דקיימא לן כמאן דאמר לילה זמן תפילין הוא, ומטעם זה הוה ליה לברך בהשכמה בשעת הנחתן, כמו שכתב הטור בשם הר' פרץ, מכל מקום סיים הטור: "ואדוני אבי ז"ל לא כתב כן", כלומר, חולק עם הר' פרץ ואומר דאין מברך עליהם מיד בשעת הנחתן, וכבר ידעת דספק ברכות להקל. שולחן גבוה אות ה', ועיין מה שכתבתי לעיל סימן י"ח אות ז':


(י) שם: וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו' — והיינו עד זמן שיראה את חבירו הרגיל וכו', כמו שכתוב בסעיף א, וכן כתב הפרי מגדים במשבצות זהב אות א', יעויין שם. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ה אות מ"ט:


(יא) שם: וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו' — מי שטעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם, אין צריך לחזור ולברך כשיאיר היום. אליהו רבה אות ג', ברכי יוסף אות ג', ובספרו קשר גודל סימן ג' אות י"ט, ש"ץ דף מ"א ע"א, סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין וברכתן אות ל"ב, חס"ל אות ב', שערי תשובה אות ז', בן איש חי פרשת חיי שרה אות ח', וכן כתבתי לעיל בסייעתא דשמיא סימן ח' אות ס"ב:


(יב) שם: דליכא למיחש שמא ישן בהם וכו' — והיינו דווקא כשרוכב על סוס או הולך ברגליו, שאינו יכול לישן בהליכתו; אבל ההולכים בעגלה, ודאי אסורים להניחן שמא יישן בהן. לבוש, ט"ז ס"ק ה, סולת בלולה אות ב', יד אהרן בהגה"ט. ומה שכתב מגן אברהם ס"ק ה: ודווקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור וכו', כתב היד אהרן שם דטעות סופר נפל בדבריו וצריך להיות: או רוכב, אבל יושב בקרון וכו'. וכן כתב אליהו רבה אות ג', חיי אדם כלל י"ד אות י"ז, מחצית השקל ס"ק ה', סידור בית עובד בדיני זמן הנחת תפילין אות ג'. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ה. ומה שכתב בעטרת זהב ס"ק ב' על דברי הלבוש הנזכר שהוא חומרא יתירא, כי אף שישן שינת עראי כשהן בראשו מותר, וכתב שם כמה ראיות ברורות מתלמוד ומפוסקים שאין להחמיר כחומרת מהרמ"י, והמחמיר יחמיר ומיקל לא הפסיד, יעו"ש – כתב עליו היד אהרן שם וזה לשונו: ואני אומר שגם הם ז"ל סוברים כן, דהישן שינת עראי מותר, ומשום הכי כתבו דאפילו רוכב מותר, דהישן רוכב שינת עראי הוא. אבל בעגלה פשיטא שיש לחוש שמא ישן שינת קבע, עכ"ל. וכתב בית עובד שם: וכן עיקר ודלא כהעטרת זהב:

סעיף ד[עריכה]

(יג) סעיף ד: היה בא בדרך וכו' יניח ידו עליהם וכו' — עיין מה שכתבתי לעיל בס"ד סימן ח"י אות י"א ואות י"ב, שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה. על כן יש ליזהר גם בזה כפי יכולתו, שלא להיות לובש תפילין אחר שקיעת החמה, ותבוא עליו ברכה:


(יד) שם: ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרים שם וכו' — מכלבי וגנבי. אבל אם אינם משתמרים אפילו מגנבי ישראל מותר, ערוך השולחן אות ד:

סעיף ה[עריכה]

(טו) סעיף ה: יש מי שאומר וכו' — הא שכתב מרן ז"ל יש מי שאומר, לא מפני שיש חולקים בזה, אלא כי כן דרכו, כשמוצא סברה יחידית כותבה בשם יש מי שאומר, כמו שכתבתי לעיל סימן י"ד אות כ"ד. וסברה זו לא מצאה מרן ז"ל כי אם בכתבי מהרא"י סימן קכ"א, על כן כתבה בשם יש מי שאומר:


(טז) שם: שאם התפלל תפלת ערבית וכו' — אבל אם הוא לא התפלל תפילת ערבית, אף על פי שהציבור התפללו מותר להניח תפילין. מ"א ס"ק ז, סולת בלולה אות ג', אליהו רבה אות ה', שתילי זיתים אות יו"ד, סידור בית עובד בדיני זמן הנחת תפילין אות ד'. ויניחם בברכה, פרי מגדים במשבצות זהב אות ז'. ומיהו אם הניח ביום, רק שרוצה גם עתה, אין ראוי להניחם כל שהציבור התפללו ערבית. פרי מגדים שם, ועיין מגן אברהם סימן רס"ג ס"ק כ"ד מה שכתב בשם הכנסת הגדולה ודו"ק:


(יז) מי שלא הניח כל היום תפילין ובין השמשות נזכר, מניחן, דדבר תורה ספיקא לחומרא. פרי מגדים אשל אברהם אות ז', יעו"ש. והגם שכתבנו לעיל דהאר"י ז"ל היה נזהר מאד לחלצם אחר שקיעת החמה, יש לומר היינו דווקא למי שכבר קיים מצות תפילין, אבל מי שלא קיים עדיין מצות תפילין, כיון שעדיין הוא בין השמשות שספיקו מן היום יוכל להניח. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ח"י אות י"ב. ומכל מקום יניח בלא ברכה, כיון שהוא ספק לילה גם כן, והוא פשוט:


(חי) שם: אין לו להניחם אחר כך — והאליהו רבה אות ה' כתב, דאם לא הניח תפילין כל היום, יש לו להניח אחר ערבית אם הוא יום בלא ברכה, וכן כתב הפרי מגדים במשבצות זהב אות ז':