כלי יקר על בראשית הקדמה
יקר חסדך אלהים (תהלים לו ח) חסד עולם יבנה, תחתיים שניים ושלישים יעשה, ובטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ומלואה נשגב שמו לבדו, אין קורא בשמו ית' ואדם אין לעבוד את ה'. וירא ה' כי אין איש וישתומם כי אין מכיר כח מלכותו יתברך, ושכינה על מי שורה, וזרוע ה' על מי נגלתה. אז עלה ברצונו יתברך שמו לברוא במאמרו שחקים וכל צבאם, ואגודתו על ארץ יסדה, ובכל מדור ומדור משרתיו עושי רצונו, ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמו ית' מן רואי פני המלך. ובתחתונים בחר לו באדם אשר יצר בחכמה ותרב משאת חכמתו מכל בני קדם אשר קדמוהו ביצירה, ואחרון אחרון חביב: האדם שנברא בצלם ובדמות דיוקן יוצרו אשר חלק לו בבינה ביתר שאת ויתר עוז, ומכללם בחר לו יה את יעקב זרע אברהם אוהבו אשר היה קורא בגרון בשם אל עולם, לאמר כי זה אלהים אלהינו הוא ינהג בעליונים ותחתונים אין עוד מלבדו. וממנו האירה כל הארץ, כי הוא האיר ממזרח צדיקו של עולם והעם ההולכים בחושך ראו אור ה', והחזיקו באמונה זו דור אחר דור ומלאה פני תבל דעת ויראת ה' מן יעקב חבל נחלתו חוט המשולש, וכסא ה' עומד על שלוש רגלים. זאת היא שיחתי ופתח דברי מראש אמנה, לשיר את שיר ה' כשיר השירים אשר לשלמה (שיר השירים א א): יקר דבר ה' בימים ההם אין חזון נפרץ (שמואל א ג א), וב' אלפים תהו בגוים אין תורה, והיתה חתומה באוצר יחידי שרידי הדור. ויעבר ה' רוח של הנחה על הארץ, רוח דעת יראת ה', ויהי אומן את דברו הטוב לזרע אברהם אוהבו, לתת להם נחלת שפרה אמרי שפר, תורת אמת, וחוקים ישרים, צדיקים ילכו בהם הלוך ונוגה. החפץ ימלא ידו ברכת ה', ורצון שוכן בסיני, ואשר עמדה רגלם במישור על הר סיני - כל יקר ראתה עינם, מה שלא ראה יחזקאל. חכם עדיף מנביא, אשר מחזה שדי יחזה. וכל חכם לב - תורה דידיה הוא, מעמל נפשו ישבע שובע שמחות נעימות, בימין אש דת למו, ולו נגלו תעלומות חכמה - דין גליא רזיא, וכל רז לא אנס ליה - זו תורה וזו שכרה, אוהביה יאכלו פריה, פרי קודש הלולים, לאכול מפרותיהן בעה"ז - וקרנ"ו ירום בכבוד, אשר חכמים ינחלו בבואם אל המנוחה ואל נחלת י"ש עולמות; שם יצמח קר"ן לדוד, ויערוך נר מצוה ותורה אור לכל בני ישראל במושבותם. כי אמרות ה' הטהורות יתנו יקר לבעליהן, בעלי מקרא ומשנה ותלמוד ואגדה אגודתם על ארץ יסדה, להאכילם מפרי מעשיהם בעולם הזה, ולאין אונים עצמה תרבה, והיה כגבור אפרים (ע"פ זכריה י ז): יקר מחכמה ומכבוד סבלות מעט (ע"פ קהלת י א) הנוטה שכמו לסבול משא דבר ה' - הלא מצער היא ותחי נפשינו בהם, כ"א רחבה היא מיני ים מצות ה' - הלא המה קלות העשיה, כי לא העמיס ה' עלינו עול כבד ומילתא זוטרתא שואל ה' מעמנו: ליראה את ה' והצנע לכת עם ה' לחיותינו כיום הזה. ובכל זאת ישראל לא ידע בין קל לכבד, עמי לא התבונן בין עתיד לעבר, ובין פתי לנבר פרקו מעליהם עול מלכות שמים, ובהפקרא ניחא להו. זה דור דורשים אהבה בתענוגים, ותהי המשרה על שכמם לבקש להם גדולות, כי ישתער שעיר על רעהו. ופני ה' חלקם, אין דורש ואין מבקש, כי כל איש לבצעו פונה. ע"כ גלו מבלי דעת, כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם כי ה' נלחם עמהם פנים בפנים ושבו בתשובה. ויתנם ביד שוסים את הקרנות, קרן ישראל גדע כאשירה. וירא בצר להם כי שבו אל ה', ויצעקו לאמר שובינו אלהי ישענו כי חטאנו לך - עד מהרה ישוב ונחם על הרעה, ישלח דברו וירפאם. וירא ישראל כי היתה הרוחה - והכבד אזניו משמוע, נזורו אחור, גם ה' סר מעליהם, הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר יהיר, ולא ינוה אל נוה קדשו, וישליכם אל ארץ אחרת - יקח לו שארו כסותו, ויציגו ערום מכל הצלחה. וידל ישראל מאוד, הולכים ודלים באורך גלות החל הזה, כי ארכו לו שם הימים לאמר "כולי האי ואולי" המצא ימצא איש, ישוב ונחם על הרעה גם ה' ישוב מחרון אפו, ואשר הלכו קדורנית כאהלי קדר יהיו כיריעות שלמה (שיר השירים א ה):
יקר רוח איש תבונה (משלי יז כז), יבין וישכיל יתבונן בינה, בהנהגת עם לא בינות - כמה רחוקים דרכיהם מדרכי ה', בדור תהפוכות ההופך הקערה, הפך ומחה על פניה, לשפוט על הטוב הרע ועל הרע טוב, לשום שפלים למרום ועשירים בחכמה בשפל ישבו, וקורא לנבל נדיב להושיבו עם נדיבי עם אלהי אברהם. ועם ה' אלה נחלקו לכיתות וחבורות: מהם אוהבי הכסף, מהם אוהבי יותרת הכבד המדומה, מהם אוהבי אהבה בתענוגים, מהם בעלי הלשון כרך דכל מום ביה, ואוהבי האמת מבני עליה - מועטים ומתי מספר המה, ובטילין במעוטם; כי הפרוץ מרובה על העומד. זה יאמר לה' אני, ובקרבי קדוש ולא אבא בעיר לישב על גפי מרומי קרת; וזה בשם ישראל יכנה, לאמר שריתי עם אלהים ואנשים ואוכל; וזה יכתוב ידו לה', לאמר לי האור ואני עשיתיו, וידי בכל החכמות, ומי כמוני יגידה ויערכה? וזה יאמר לי תבל ומלואה, ומי יחוש ומי יוכל חוץ ממני לעשות בכסף ובזהב ובחרושת עץ החיים. ויש שיאחז בזה וגם מזה אל ינח ידו! - כל אלו וכדומה להם הם חרובי קרתא, יהרסו ולא יבנו, עלה הפרץ לפניהם וגדר בוניו נהרסה. הצקתני רוח בטני ולבי יחיל בקרבי, כאסתרא בלגינא קיש קיש קריא, כפעמון ורמון - לא אוכל כלכל, ומלתי על לשוני כאש צורבת, לאמר עד מתי תשפטו עול, לשום אור לחושך וחושך לאור? העיני האנשים תנקרו, להכחיש הידוע? שומו שמים על זאת! ההיתה כזאת, כי עם גולה וסורה בזוי בגוים מאוד, לא ינחם על כמה תועבות מפורסמות שהכל מודים בהם? ונגלה עון אפרים (הושע ז א):
יקר בעיני ה' העמס"ה לחסידיו (ע"פ תהלים קטז טו) עול כהשמע ומשא ודומה, וזאת אשיב אל לבי: מה לך כי צעקת על קלקול הדורות מראש? הטוב טוב אתה מן כמה נביאים אשר קראו בטבעת הגרון, עד כי נחר גרונם - ולא אבו שמוע, ויהיו מלעיבים במלאכי ה', ויקללום ויבזום? והיית גם אתה כאחד מהם! קום, מה לך נרדם, יושב ותוהה על דבר אין בידך לתקנו? הלהן תעגן לבלתי היות לאיש חיל, רב פעלים פועל ישועות ודורש טוב לעמו כפעם בפעם, ותיקר נפשם בעיניך, לדבר על לבם דברים טובים ונחומים בפקודי ה' ישרים, משמחי לב דוה וכואב. ואל תדאג על עולם שאינו שלך ברשותך, אזור כגבר חלציך והיית זריז ונשכר לפרוש להם על פי ה' את אשר תעלה מצודת שכלך. כי אם תאמר לדאוג על דברים שאין בידך לתקנם - אין קץ לעמלך ולדאגותיך! קום עשה, כי עליך הדבר! ואם יקלוך ויבזוך לאמר מה יושיעני זה? - היה כמחריש, ומקומך אל תנח. וכדברם אלי יום יום אמרתי: הלא מונע בר יקבוהו לאום! אוסיף שנית ידי כפעם בפעם, לערוך שלחן במדבר, כי יהיה תועלת דברי אלה כשלחן ערוך לרבים, מצע לרבים: הנה מטתו שלשלמה (שיר השירים ג ז).
יקרה מפנינים (ע"פ משלי ג טו) תורת ה', כי אם יש זהב ורב פנינים - לפיהן תרבה נחלתו ומחלתו, כל היום דוה ודואג על אשר לא השיגה ידו פי שנים, כפלים ממה שבידו, ולא ישקוט האיש עד אם אשר כלה בהבל ימיו, ושנותיו בבהלות, כמשפט כל נבהל להון אשר כמה תלאות וצרות צרורות על שכמו. לא כן דבר ה', כי המה הניחו לעיף כמים קרים על נפש עיפה, לא יעף ולא יגע וזאת המרגוע, כי דדיה ירווך בכל עת, למצא בה דברים חדשים אשר אוזן לא שמעם ועין לא ראתם, וערבים דברי דודים למבקשים להתכסות בשמלה חדשה, עד כי יאמר הרואה: ראה זה חדש הוא, לא שיערו הקדמונים! ואם מצד רוע הסדר של דור תהפוכות - חם לבו בקרבו, בראותו כי אין בידו לתקן ולגדור בדק בית ישראל, כי רב הוא. זאת נחמתי בעניי לדרוש מעל ספר ה', להיות שעשועי בו יום יום, ודאגה בלב - יסיחנה מן הבלי העולם, ויעתיקה אל עמל התורה המשמחת לב אדם, וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא יג).
יקר שפתי דעת (משלי כ טו) ברור מללו, להוציא מן השפה ולחוץ כל אוצר טמון בחדרי לבו, ללמד בני יהודה קשות, ודברים סתומים שבתורה - איש לפי שכלו, מגלה צפונות ומטמונות אשר לא נגלו כי אם ליחידי הדור, ולשרידים אשר ה' קורא, ונתן בהם לב מבין ולשון למודים ביתר שאת ויתר עוז. אך בדורות הללו ננעלו שערי חכמה, והמה סגורים מה שפתח ה', כי אם ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה - לאיזו איש ידוע וישם דבר בפיו לאמר: כה תדבר אל בני ישראל - המה סוגרים דלתות שפתיו, ובהכרח ישים יד לפה, כי לדעתם שבחר ה' במה שהם בוחרים, וכל שאין רוחם נוחה הימנו - גם רוח המקום אינה נוחה הימנו. ואין הדבר כן, כי על הרוב גם רוחם אין נוחה במה שהם בוחרים, כי רוב הבחירות הם קנאת איש מרעהו, ואין רצונו - רק לסתור דעת חבירו, לבלתי היות לחבירו קורת רוח בבחירתו. והבחירה תלויה בדבר נלוז, כי כל אחד בוחר קרובו או מיודעו - בין שיהיה ראוי למלאכת ה' או לא, כמעשה של יהושע בן גמלא (יבמות סא א); ולעולם אינן בוחרים האדם למלאכתו הראויה לו, כי מיום שגברה אגרופה של חנופה וגסות רוח שירדו לעולם - לא ניכר רש לפני שוע, ואף אם הכל מודים כי זה האיש אשר אמר ה', הוא ישלח גלותי מבור התלאות, ותורתי נתתי בקרבו לשמח בה העם ההולכים בחושך - המה ימאסו בו, ומטילין בו דופי, ומרחיקין בזרוע את אשר קרב ה', ודבק לחכו לשון למודים אשר נתן לו ה', ואומרים לעץ 'אבי אתה', שומו שמים על עם עור ועינים יש, אשר משפטו כנגד החוש, להכחיש הידוע לו לעצמו! על כן אמרתי: יהיה מה שיהיה, הנה במקום לשוני - עט סופר מהיר נתן לי ה', לכתוב בעטי אשר אתי ממה שחנן אותי אלהים, להוציא היין המשומר בענביו מכרם אשר היה לשלמה (ע"פ שיר השירים ח יא).
יקר יותר ממני (אסתר ו ו) חנני אלהים וכי יש לי כל אוצר חמדה, בפירושים ודרושים חדשים גם ישנים, צפנתי ליראי ה' וחושבי שמו, אוהבי האמת ומודים עליו. המה ינחמוני מעצבון ידי, ואותי יום יום ידרושון, לאמר קום כי עליך הדבר! יען כי בעונינו מיום ליום תורת אמת הלוך וחסור ,והלבבות מתמעטין, והאמת נעדרת, וחכמי הדור אשר קטנם עבה ממתני בשפל ישבו, והיית כאחד מהם. וארשת שפתיך בל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל יד שכלך להוציא יין הרקח מענבי שכלך. ע"כ על משמרתי אעמודה כפעם בפעם, לחבר על התורה ביאור יקר, ממנו פנה ממנו יתד, שהכל תלוי בו. כי בו כלולים ביאור הרבה דברים סתומים וחתומים, אשר בהם באו רוב המפרשים ללקוט, ולא מצאו ביאור מספיק וטעמים מספיקין. וכן נכללו בו הרבה דברי מוסר לאוהבי התוכחה ומוסר כלימות, ויהיה תועלת חיבור זה יקר מאוד למודים על האמת, אשר על כן קראתיו "כלי יקר" כי כל הקורא בו יענה ויאמר הבן יקיר לי אפרים (ירמיה לא יט).
יקרו רעיך אל (תהלים קלט יז) אשר מסרו נפשם על תורת ה', להיות עמלם בה יום ולילה לא ישבותו מלהוציא לאור תעלומות חכמה, כפלים לתושיה, פשטים ודרושים חדשים, משמחים אלהים ואנשים, ותוכו רצוף אהבה מסותרת ותוכחת מגולה, הנה אנכי שלמה אפרים בן לא"א הגאון מוהר"ר אהרן זצ"ל, הטרוד והנרדף זה ימים רבים, רוב נחמתי בעניי היתה העסק בחיבור כמה ספרים. כי בילדותי חברתי ספר "עיר גבורים" ובבואי קצת בימים יותר חברתי ספר "עוללות אפרים" ורוב עסקי היה בחיבור "רבבות אפרים", אשר לגודל כמותו אין בידי די השיב אותו למלאכת הדפוס, מחמת חסרון כיס. הנה כעת בשנת שס"א לפ"ק, קודם ימי הפורים - נפלתי למשכב בחולי מסוכן כמה שבועות, עד שהוסיפו לי שם שלמה. ובחמלת ה' הוציאני מתוך ההפיכה לחיות אותי כיום הזה, נדרתי לה' ואשלמה, לחבר חיבור זה לכבוד ה' ותורתו, ולגלות מצפוניו. ומנהיגי שלש ארצות יצ"ו, היושבים ראשונה במלכות שמים, נודעים בשערים לשם ולתהלה - מכחם החזיקו בידי, ומכיסם סייעו למלאכת הדפוס, ישלם ה' פעלם ומשכרתם שלימה. וקראתיו "כלי יקר" על שם הבן יקיר לי אפרים (ירמיהו לא יט), ופסוק "כלי יקר שפתי דעת" אמרו שלמה (משלי כ טו). ובזה נכללו בו שני שמותי! ובהרבה מקומות, כשהיה נראה בעיני מעלת הפשט ההוא על זולתו - כתבתי בו "וזה פירוש יקר" כי האמת כן הוא, ומעט מזער אני מביא לפעמים דעת מפרשים אחרים, וכתבתי על זה לשון "וי"א"; ומה שלא הזכרתי בפירוש אותו מחבר - לפי שראיתי שערוריה בדברי רוב המפרשים, הניגשים לבאר התורה, שכמעט אין חדש בפיהם. וברוב מקומות שנמצא בו איזו פשט הקרוב לשמוע - נמצא אותו פשט בכמה מפרשים, לא ידעתי אם כולם לדבר אחד נתכוונו - או אם קצתם נתעטפו בטלית שאינו שלהם. על כן לא ידעתי לזכור בשם אומרו, כי אומריו רבים, ואטו כי רוכלא לחשוב וליזיל לזכור כל אומריו? על כן אמרתי סתם "וי"א"; אך במקום שלא מצאתי אותו ענין, כי אם במקום אחד או שנים - כתבתי שם אומרו. ומ"מ אמרתי לקצר בדברים של אחרים קיצור מופלג, שלא להרחיב ספרי מן דברים אשר לא עמלתי בהם, וכל דברי קרובים לפשוטו מאוד. ולפעמים יש בהם גם קצת רמז, כי כן ראיתי בכל המפרשים, וזה חלקי מן עמלי, והמלאכה נכונה ביד שלמה (ע"פ מלכים א ב מו).
יקר ראתה עיני (ע"פ איוב כח י), כי עוד חזון למועד אשר דבר ה', לרחם עניי עמו הנפוצים בכל קצוי ארץ וים, רחוקים והולכים מדחי אל דחי. וימים רבים לישראל בכור התלאות המצרף ומזקק כבור סיגינו, ואם, כפי מיעוט השגתינו, אין אתנו יודע עד מה קץ התלאות והפלאות - אל ה' הוא יודע, כי לטובה חשבה האלהים, בהדי כבשי דרחמנא למה לי? - הלא יקים ה' דברו הטוב אשר דבר על בית ישראל, בהגיע התור הקצוב או בהטיב ישראל דרכיו; כי יראו כי אזלת יד, והצרות מתגברות - מי הגבר אשר לא יראה, ואיזהו הנפש אשר לא תעונה - ישיב אל לבו לשוב אל ה' בכל לב. גם ה' יתן הטוב, ישוב נדחי עמו וירום קרן משיחו, אשר קרני ראם קרניו והם רבבות אפרים (דברים לג יז):