משנה כלים ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ד · משנה א | >>
החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו, או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו, טהור.
ניטלה האוזן, נשבר החידוד, טהור.
רבי יהודה מטמאג.
חבית שנפחתה ד והיא מקבלת על דפנותיה, או שנחלקה כמין שתי עריבות, רבי יהודה מטהר, וחכמים מטמאין.
הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי אָזְנוֹ,
- אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ,
- טָהוֹר.
- אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ,
- נִטְּלָה הָאֹזֶן,
- נִשְׁבַּר הַחִדּוּד,
- טָהוֹר.
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא.
- חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה,
- וְהִיא מְקַבֶּלֶת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ,
- אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְּמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת,
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:
החרס שאינו יכול לעמוד מפני אוזנו,
- או שהיה בו חידוד, והחידוד מכריעו - טהור.
- ניטלה האוזן, נשבר החידוד - טהור.
- ורבי יהודה - מטמא.
- חבית שנפחתה, והיא מקבלת על דופנותיה,
- או שנחלקה כמין שתי עריבות -
- רבי יהודה - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- או שנחלקה כמין שתי עריבות -
שאינו יכול לעמוד - שלא ישב על השווי, בסיבת מונע שהאוזן יכבד עליו מצד אחד בכבדותו ויטהו על צידו. וכן כאשר יהיה לו חידוד בולט בקרקעיתו וימנעהו לנוח בשווה, וכאשר ישב על הארץ נוטה לצד אחד מפני חידודו, טהור.
מכריעו - מטה אותו.
חבית שנפחתה - הוסר ממנה חלק, וכאשר ישבה על תושבתה אי אפשר שתקבל דבר מתוך הדבר אשר סר ממנה, וכאשר ישבה על צידה אפשר שתקבל בקרקעיתה. וכן כאשר נסדקה ונחלקה על ארכה והיו שתי דפנות, הנה כל חצי ממנה כאשר עומד על קרקעיתו לא יקבל דבר, וכאשר ישב על קרקעית, צידה אשר היא גבנונית החבית אפשר שתקבל.
והלכה כחכמים:
החרס. כגון חרס שפירש מן החבית או מן הקדרה במקום האוזן ואין יכול לעמוד בלא סמיכה מפני כובד האוזן שמכביד ומכריעו או מפני חידוד שבו ואית דגרסי הדד דדרך היוצרים לעשות דד לכלי כדי לשתות:
ניטלה האזן. קסברי רבנן כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ורבי יהודה לית ליה הך סברא ורבי מאיר קאי בשיטתיה כמו שאפרש:
רבי יהודה מטהר. קסבר רבי יהודה דמתניתין (לעיל פ"ב) דהדקין שבכלי חרס יושבין שלא מסומכין היינו מן השוליים ולא מן הדפנות דהוי כדרך ישיבתו בעודו שלם שהיתה כך ישיבת קבלתו ורבנן מטמאין בכלהו קסברי שכולם עשויין להושיבן על צדם לפעמים כדמפרש בתוספתא: תני"א בתוספת"א [פ"ג] חרס שפירש מדפנה של חבית ומדפנה של קדרה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה. ניטל האוזן ונשבר הדד רבי יהודה מטמא וחכמים מטהרין שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם. חבית שנפחתה ומקבלת על דפנה או שנחלקה כמין שתי עריבות רבי יהודה מטהר וחכמים מטמאים שמתחלה לכך נעשית להיות מטה על צדה ומוציא את מה שבתוכה לצדדין. תני"א בתוספת"א בפ' מחט וטבעת שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקרות הכלים ודפנותיהן מאחוריהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהם ואין מזין מהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס קירצפן שפן ועשאן כלים ממלאין בהן ומקדשין בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר"מ וחכמים אומרים כל כלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. מתוך שתי ברייתות הללו למדנו שרבי יהודה ורבי מאיר אמרו דבר אחד גבי מילוי וקידוש והזאה והצלת צמיד פתיל והצלת אויר כלי חרס כולהו בעו כלי דאוכלין שגיבלן בטיט אין ניצולין והאי קידוש מצי לפרש דהוא נתינת אפר פרה במים אי נמי קידוש ידים ורגלים דבעי נמי כלי כדתניא בתוספתא דמסכת ידים (פ"ב) אין הכהנים מקדשין במקדש אלא בכלי. עוד הוי מצי למיתני הכא הנך דחשיב התם דאין נוטלין ידים אלא בכלי ואין משקין את הסוטות ואין מטהרין את המצורעים אלא בכלי:
החרס שאינו יכול לעמוד - כגון חרס הפורש מן החבית ומן הקדירה במקום האוזן, ואינו יכול לעמוד בלא סמיכה מפני כובד האוזן שמכביד ומכריעו, או מפני שהיה בו חידוד שהוא חד בתחתיתו ואינו יכול לשבת שלא מסומך א:
נטלה האוזן טהור - דכלי חרס כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ב:
ור' יהודה מטמא - דלית ליה הך סברא:
או שנחלקה - לארכה כמין שתי עריבות, ואינה יכולה לישב על תחתיה ה אלא על דפנותיה:
רבי יהודה מטהר - דסבר ר' יהודה דהא דתנן הדקים שבכלי חרס יושבים שלא מסומכים שהן טמאים, היינו מן השוליים ולא מן הדפנות, שצריך שיהיה שבר הכלי יושב על שוליו כדרך שיושב כשהוא שלם:
וחכמים מטמאין - דסברי כלים עשויין להושיבן על דפנותיהן לפרקים:
[*חדוד. פי' הר"ב שהוא חד בתחתיתו כו' ולשון הרמב"ם בולט בקרקעיתו. וימנעהו לנוח בשוה. וכאשר ישב על הארץ נוטה לצד אחד מפני חדודו מכריעו *)נוטה אותו ע"כ. וקשיא לי לישנא דמכריעו שבחדוד דבאזנו הוה שייך טפי. והר"ש כתב ואית דגרסי הדד. דדרך היוצרים לעשות דד לכלי כדי לשתות. ע"כ]:
ניטלה האזן כו' טהור. פירש הר"ב דכלי חרס כיון שטהר כו' תוספתא ופירש הר"ש בפרק דלעיל מ"ג. דדוקא אחרס שפירש מן החבית כו'. אבל חבית עצמה אפי' ניקבה בשוליה למטה מרביעית במוציא זית. אם סתמה בזפת טמאה. וכך פירש עוד בפ"ב מ"ב:
רבי יהודה מטמא. שכשניטל האזן ונשבר החדוד יושבת על שוליה:
חבית שנפחתה. בשוליה. והיא מקבלת כשמטה על דפנותיה. מהר"ם:
או שנחלקה כמין שתי עריבות. פי' הר"ב ואינה יכולה לישב על תחתיה. ואם תשב לא יכולה לקבל דבר. הרמב"ם:
(א) (על הברטנורא) ויש גורסין הדד. דרך היוצרים לעשות דד לכלי כדי לשתות. הר"ש:
(ב) (על הברטנורא) ודוקא חרס שפירש מן החבית כו'. אבל חבית עצמה אפילו ניקבה בשוליה למטה [מרביעית] במוציא זית אם סתמה בזפת טמא. הר"ש:
(ג) (על המשנה) מטמא. שכשניטל האוזן ונשבר החידוד יושבת על שוליה:
(ד) (על המשנה) שנפחתה. בשוליה, והיא מקבלת כשמטה על דפנותיה. מהר"מ:
(ה) (על הברטנורא) ואם תשב לא יכולה לקבל דבר. הר"מ:
ור' יהודה מטמא: ור"מ ס"ל כר' יהודה כדמוכח מן התוספתא הר"ש ז"ל:
יכין
החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו: שנשאר אוזן בהגיסטרא. ועי"ז אין הגיסטרא יכול לעמוד כלל על שוליו:
או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו: שהיה בדופן הגיסטרא עוקץ בולט מן הצד. ורבותא קמ"ל דלא מיבעי רישא שאינו יכול לישב כלל אלא אפילו הך שיכול לישב שפיר על שוליו הרחבים רק שהעוקץ מכריעו:
טהור: נתבטל מהן טומאתן שמקודם. וגם אמק"ט להבא. ולא דמי ללפיד [ספ"ב] דהתם מתחלה עשוי לתשמיש כך. ונ"ל עוד דקמ"ל בהא דעוקץ מכריעו מדסד"א שיק"ט. דהרי מצוי כותל לתמכו שלא יכריעו העוקץ. ומ"ש מארוכה וב' כרעים או קצרה וב' כרעים שמק"ט מדיכול לתמכו אגודא [כסוכה ט"ז א'] קמ"ל דשאני הכא בגיסטרא. דכל דלא חזי להדיא. רק ע"י תיקון מה משדי שדי לה. וכדהקילו מה"ט גבה בשסתם נקב שבה [פ"ג מ"ג]:
נשבר החדוד: באוזן נקט ניטל מדאינו גוף הכלי. רק מחובר בו לתשמיש לבד. אבל בעוקץ שהוא מגוף הכלי. שייך בו שפיר טפי לשון נשבר מהכלי:
טהור: דגיסטרא שנטהר שעה א' אמק"ט עוד [כלעיל פ"ג מ"ג]:
רבי יהודה מטמא: בניטל האוזן והחידוד. דלא דמי לניקב וסתמו דלא פליג לעיל [פ"ג מ"ג] דהתם מדניקב נתבטל לגמרי מתשמיש שבו. משא"כ הכא הגיסטרא בעצמה ראוייה היתה לתשמיש. ורק שהאוזן עיכב תשמישו וכשניטל המעכב הרי חזי לתשמיש ככל גיסטרא:
חבית שנפחתה: שנפלו כל שוליו:
והיא מקבלת על דפנותיה: כשמטה אותה על צדה. מקבלת תוך בטן שבדופן הכלי סביב:
או שנחלקה כמין שתי עריבות: קתני רישא לרבותא דרבנן דאף שלא נשאר כלל מהשוליים מטמאי. ונחלקה נקט לרבותא דר"י דאף שנשאר קצת מהשוליים מטהר:
רבי יהודה מטהר: דס"ל דבגיסטרא אמק"ט רק בשישאר בה כל שוליה. ורק בכה"ג מיירי גיסטרא דמטמא לעיל:
וחכמים מטמאין: דס"ל דגיסטרא אין צריך כלל שולי כלי. ונ"ל דמודו רבנן דכ"ח שנשברה אף שנשאר גיסטרא נתבטל ממנה טומאה דמעיקרא וגם אמק"ט להבא קודם שייחדנה לתשמיש גיסטרא. רק ס"ל שכשייחדנה לתשמיש מק"ט להבא [ועמ"ש לעיל פרק ב] וכן מוכח מהרמב"ם [רפ"ט דכלים]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת