עם טעמים:
כִּי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד־אֶגְלַ֙יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"כי הקיפה", אחר שצייר השממון שהיה בתוך המדינה, אומר כי גם "את גבול מואב הקיפה הזעקה", כי גם ביצאם מארצם השיגם חרב אויב, וגם "עד עגלים" שהוא חוץ מגבול מואב, וגם "(עד) באר אלים" שרחוק יותר ממואב "הקיפה יללתה", כי לא נחו מאויביהם גם אחר שברחו הלאה מגבולם. (ומצייר את הזעקה כעצם מופשט הצועק סביב סביב לארץ מואב, כי בכל סביבות גבולם קרם שוד ושבר):
