(ירמיהו טז יד): "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם".

(ירמיהו כג ז): "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם".

בשני פרקים מנבא ירמיהו על השבועות שיישבעו בעתיד - בפרק טז ובפרק כג. הטבלה הבאה מסכמת את ההבדלים בין השבועות: 

ניתן להסביר את ההבדלים ע"פ ההקשר השונה של שתי הנבואות:

0. פרק טז הוא נבואת פורענות, ופרק כג הוא נבואת נחמה.   לכן בפרק כג היחס של ה' אל בנ"י הוא הרבה יותר חם ואוהב:

1. בפרק טז ה' רק מעלה את בני ישראל מהגלות ("אשר העלה"), ובפרק כג ה' גם מביא אותם לארץ ("אשר העלה ואשר הביא").

2. בפרק טז הם נקראים בכינוי הפשוט "בני ישראל", ובפרק כג הם נקראים בכינוי חיבה – " " "זרע בית ישראל" " ".

3. אין לי הסבר.

4. בפרק טז מדברים אל ה' בגוף שלישי - "אשר הדיחם"; בפרק כג, ה' בעצמו משתמש בשבועה הזאת - הוא אומר " " "אשר הדחתים שם" " " (בגוף ראשון). ה' בעצמו מדבר בלשונם של בני ישראל, מרוב חיבה!

5. בפרק טז, ה' משיב את בני ישראל אל אדמתם רק בזכות אבותם; בפרק כג, בני ישראל יושבים על אדמתם בזכות עצמם (ראו שני סוגים של צמח מבית דוד – פרק כג מדבר על גאולה שבאה בזכות המעשים הטובים של ישראל. ראו שלוש אפשרויות לגאולת ישראל ).

ארבעה פרקים מקבילים במקרא / הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש   

הפחד מארץ צפון / יהודה אייזנברג