"על הבנים הילודים במקום הזה" בעיר ענתות, "ועל אמותם" וכו' "בארץ הזאת" אף בכל הארץ, שעל האבות נגזר כליה בכל מקום שיהיו, ועל הבנים הקטנים לא נגזר רק על אלה שנולדו בעיר ענתות לא על הנולדים בעיר אחרת, ולכן נזכר בעזרא שעלו מאנשי ענתות בחזירתם בימי עזרא שהם היו מאלה שנולדו מאנשי ענתות בערים אחרות:
"ממותי", תחלה "ימותו בתחלואים" עד "שלא יספדו וגם לא יקברו", כי ייראו לגעת בם אחרי מותם, "ויהיו לדומן על פני האדמה" שלא ימצאו עדיין החיות לאכול פגריהם, ואח"כ בחרב וברעב יכלו הנשארים מן המגפה ואז ימצאו עוף וחיות לאכול בשרם:
"ומתו", וגם "בארץ הזאת" שהיא בכלל ארץ יהודה "ימותו גדולים וקטנים, לא יקברו" לא יעשה שום דבר מה שעושים אל המתים, שתחלה האבלים מתגודדים וקורחים שערם, ואח"כ סופדים ואח"כ קוברים, אומרים "לא יקברו" וגם "לא יספדו" וכו' ר"ל לא יתחילו לפנות אליהם בשום דבר:
"ולא", וגם לא יתעסקו בצרכי האבלים שדרך להאכילם סעודת הבראה משל אחרים, ופורסים את הלחם לשנים, "לא יפרסו", ואף "לא ישקו אותם כוס תנחומים" לשכך צערו אף שיהיה המת אביו ואמו:
ביאור המילות
"ולא יפרסו". היו פורסים הלחם ושוברים אותו בעת סעודת הבראה, ועז"א פרשה ציון בידיה אין מנחם לה, כי. בעת שהיו מנחמים היו הם פורסים לחם ההבראה בידיהם:
"ואמרת" להם, שיש הבדל בינם לבין אבותיהם, שאבותיהם שכחו את התורה לגמרי ולא ידעו ממנה כלל, עד שכל מה שעשו היה מצד שלא ידעו את התורה כלל, והיו דומים כתינוק שנשבה לבין הנכרים שאינו יודע מתורת אבותיו מאומה שכל מה שעושה היא שגגה אחת, וז"ש "על אשר עזבו אבותיכם אותי" וכו' "וילכו" וכו', כ"ז היה מצד "שאותי עזבו ואת תורתי לא שמרו", שלא שמרו התורה כלל, ועי"כ שלא ידעו את התורה עזבו את ה' ועבדו אלהים אחרים, אבל.
"ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם" שאתם יודעים את התורה, רק "שהנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע לבלתי שמוע אלי", אינכם רוצים לשמוע לדברי התורה הגם שידעתם אותה, מצד שרירות לבכם, שעל כל מצוה אתם מחפשים טענות ועלילות של מינות לבל תצטרכו לשמוע אלי, לפ"ז אבותיכם מצד שלא שמעו אלי הלכו בשרירות לבם, ואתם בהפך מצד שאתם הולכים בשרירות לב עי"כ אינכם שומעים אלי, עד שרשע אבותיכם היה מצד הסכלות והטעות, ורשעכם הוא בעצת השכל והזדון, אבותיכם לא ידעו את התורה ואתם יודעים אותה ומתכונים למרוד בה:
א) ששם הייתם בארץ אחת ואז יהיה "מארץ צפון ומכל הארצות",
ב) שהחטאים שבעבורם גליתם לשעבוד מלכיות היו חטאים גדולים עד "אשר הדיחם שם" כמי שמדיח את בנו המורד ומגרשו מביתו שקשה שישיב אותו אליו,
ג) שהגאולה אז תהיה חשובה בעיניהם יותר מן הגאולה הראשונה שאז עדיין לא היה א"י שלהם, ועתה כבר זכו בארץ וכבר ירשו אותה שתגדל השמחה אם ישובו לארצם, וז"ש "והשבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם":
"הנני", עתה יבאר איך יגלם מן הארץ, "תחלה אשלח לדיגים" שהם צדים דגים רבים בפעם א' במכמורת, ואחר שלא ישארו רק מתי מספר, נחבאים במערות ועל ההרים, אשלח " ציידים רבים" שיחפשו אחריהם ויצודם מעל כל הר וכו':
"כי עיני על כל דרכיהם", ר"ל אני מביט בין על הדרכים שהם דרכי הנפש והמדות שמהם צומחות העונות, בין על העונות עצמם שהם המעשים הרעים, והנה דרכי הנפש כמו דרך האכזריות הגאוה הנקמה תלוים בידיעה, ועז"א "לא נסתרו מלפני" היינו מפני ידיעתי, "והעונות" עצמם שהם המעשים הרעים תלוים בראיית החוש, ועז"א "לא נצפן מנגד עיני", ר"ל כי יש הבדל בין משפטי ה' ובין משפט בשר ודם, בשר ודם אינו משקיף רק על המעשה, וה' ישקיף גם על דרכי הנפש והמדות שמהם יצמחו המעשים כמ"ש כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו (איוב ל"ד):
ביאור המילות
"לא נסתרו מלפני ולא נצפן עונם מנגד עיני". יש הבדל בין סתר ובין צפן. הסתר נסתר לגמרי. והצפון אינו נסתר רק שעומד מן הצד שאין העין רואהו (הפך מן צפה), ויש הבדל בין הנסתר מלפני שהוא נסתר לגמרי, והצפון מנגד עיני הוא עומד לפניו רק העין אינו רואהו, ועמ"ש בפנים:
"ה' עזי", הנביא שם פניו להתפלל על מה שא"ל ה' שיענישם בעון ע"א שעבדו, למה יענישם, הלא הוא דבר שאין בו ממש, והוא כשחוק תינוקות בעלמא, וכמו שטען משה רבינו ע"ה מי מתקנא במי כמ"ש במדרש, ואם מפני שעי"כ כחשו בה' הלא "אתה עזי ומעזי" וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד "אליך גוים יבואו מאפסי ארץ" ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, וא"כ מה תתקנא בע"א:
ביאור המילות
"עזי ומעזי". עזי הוא העז בעצמו. ומעז הוא המקום שבו ימצא מעז ומחסה שזה הוראת מ"ם האמנתי"ו הנוסף על השם:
"שקר, הבל, ואין בם מועיל". יש שקר שאינו הבל, ויש הבל שישיג עכ"פ ממנו תועלת הגם שאינו טוב בעצמו, לכן הוסיף שהוא שקר והבל ובלא תועלת:
"לכן", ה' השיב לו, איני מקנא בע"א שאין בה ממש, רק מפני זה בעצמו שבוחרים דבר שאין בו ממש וכופרים בי אני רוצה להענישם, כדי "שידעו את ידי ואת גבורתי", למען יכירו שאני המנהיג והמשגיח ושאני אוכל לשנות המערכה כחפצי, "ושידעו כי שמי ה'", וכן מפני שלעתיד כל גוים יכירו כבוד ה' אני רוצה "להודיעם בפעם הזאת", שישראל ידעו תיכף ויכירו כח ה' ומלכותו, (וכן יל"פ שמ"ש לכן הנני מודיעם היינו לכל האומות, שע"י שיביא את נבוכדנצר על כולם יכירו כולם כח ה', ומה שאעניש את יהודה מפני שחטאת יהודה כתובה בעט ברזל כו'):
