ילקוט שמעוני על בראשית כד ב
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק כ"ד • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ז • ח • י • יא • יב • יג • טו • טז • יז • כא • כב • כג • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • מב • מט • נ • נג • נה • נז • נח • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו. שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. המושל בכל אשר לו, שהוא שליט ביצרו כמותו. שים נא ידך תחת ירכי. לפי שניתנה להם המילה בצער, לפיכך אין נשבעין אלא בה. דבר אחר: למה היו מחבבין את המילה? שהיו יודעין שהיא עתידה להציל את בניהם מגיהנם, שנאמר: "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק", ואין חק אלא מילה שנאמר: "אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב לחק". וישראל שהיו מולין נמלטין ממנה, שנאמר: "כי תעבור במים אתך אני" וגו' "כי תלך במו אש לא תכוה":