טור מנוקד אבן העזר לא
<< | טור · אבן העזר · סימן לא (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
אין מקדשין בפחות משוה פרוטה.
ומיהו אם קדשה בחפץ סתם, אין צריך לשום אותו תחילה אם שוה פרוטה, אלא אם שוה פרוטה מקודשת.
ואפילו אם אמר לה "התקדשי לי בחפץ זה ששוה חמישים זוז" וקדשה בו ולא שמו אותו תחילה - אם נמצא אחר כך ששוה חמשים זוז מקודשת.
וכתב רבינו תם - דוקא בחפץ ששומתו ידוע קצת, כמו מלבושים, ואין רגילות לטעות בו כל כך, אבל אבנים טובות ומרגליות וכיוצא בהן שאין בקיאין בשומתן ופעמים טועין בהן הרבה ואמר לה "התקדשי לי באבן ששוה חמישים זוז", צריך שומא דלא סמכה דעתה.
ולכך נהגו העולם לקדש בטבעת שאין בה אבן.
וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ומיהו לא ברירא לי האי טעמא למה נהגו העולם להסיר האבן מהטבעת, דלא בעינן שומא אלא כשמזכירים הסכום ואין דרך להזכיר הסכום בטבעת של הקדושין.
קדשה בדבר שאינו שוה פרוטה - הוי ספק קידושין, וצריכה גט מספק להתירה לעלמא.
ואם רוצה לקיימה, צריכה קידושין אחרים.
ואם קדשה אחר קידושין גמורים - יגרש ראשון ונושא שני, אבל לא יגרש שני וישא ראשון.
וכתב הרמ"ה - אם ילדה משני ולא גירש הראשון, הולד כשר, דנהי דחיישינן לקידושי ראשון להצריכה גט ולהוציאה משני, אבל לא לפסול הולד ממנו. והטעם, משום שמא שוה פרוטה בשום מקום.
וכתב הרמב"ם ז"ל: אם קדשה בתבשיל או בירק וכיוצא בו שאינו מתקיים, אם אינו שוה פרוטה באותו מקום אינה מקודשת כלל, שהרי אינו מגיע למקום אחר עד שיפסד ויאבד ולא יהיה שוה שם כלום. עד כאן.
ולפי דבריו אם ידוע ששוה פרוטה בשום מקום, מקודשת מן התורה.
אבל ר"י כתב שאפילו ידוע ששוה פרוטה בשום מקום לא הוי קדושין ודאי, ולעולם הוי קידושי ספק אפילו אינה מתקיימת להוליכו למקום ששוה פרוטה.
וכך היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
כתב הרמ"ה: אי קדיש במידי דלא ידעינן השתא אי הוה שוה פרוטה בעידן קידושין או לא, אזלינן בתר השתא ואי אית בה שוה פרוטה השתא הוי קדושין ודאי עד דמתברר בסהדי דלא הוי בעידן קדושין שוה פרוטה, ואם אפשר להתברר על ידי עדים שהיה שוה פרוטה בשעת קידושין, חיישינן להו ולא שרינן לה אפילו העדים רחוקים מכאן הרבה, לא מיבעיא אם ידוע שיש עדים שיודעין, אלא אפילו יצא קול שיש עדים שיודעים שהיה שוה פרוטה חיישינן להו, אבל לא אסרינן לה על פי אשה או על פי קרוב שאומר שהיו יודעים שהיה שוה פרוטה באותה שעה.
אמר לה 'התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בתמרה זו' - אם אין באחת מהן שוה פרוטה אינה מקודשת ודאי, שאינן מצטרפות כיון שהזכיר בכל אחת לבד קדושין.
אם אמר לה 'התקדשי לי בזו ובזו ובזו' - כולן מצטרפות לשוה פרוטה.
היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אותן שאכלה כבר אינן מצטרפות, שאותן שאכלה נעשו כמלוה שלא חלו הקדושין עד שיגמור דבריו נמצא שלא קבלתן בתורת קדושין והוה להו כמלוה ואין מקדשין במלוה.
ואם יש בנשארות שוה פרוטה מקודשת, דהוה ליה כמלוה ופרוטה שדעתה אפרוטה.
אמר לה 'התקדשי לי באלו' ואכלה אותם ראשונה ראשונה - גם אותם שאכלה מצטרפות לשוה פרוטה, כיון שגמר כל דבריו קודם שנתן לה כלום, אם כן כשנתן לה הראשונה בתורת קדושין באה לידה ומדידה קאכלה.
וכתב הרמ"ה: הוא הדין נמי כי אמר 'בזו ובזו', אם גמר כל דבריו קודם שקבלה אותן כולן מצטרפות אפילו אכלה ראשונה ראשונה.
ור"י פירש - דאפילו גמר כל דבריו קודם שקבלה אותן אינן מצטרפות, כיון שחלקן זו מזו.
אמר לה 'התקדשי לי חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה', או שאמר לה 'חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה', או 'חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר', או 'שני חצייך בפרוטה', או שאמר לחברו 'שתי בנותיך לשני בני בפרוטה', או 'בתך ופרתך בפרוטה', או 'בתך וקרקעתך בפרוטה' -
בכולהו כתב רבינו חננאל דהוי ספק קדושין ועבדינן לחומרא.
והרמב"ם כתב: דחצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה, או חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה, הוו קדושין ודאי, ואידך הוו קדושין ספק.
ודעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל כדברי רבינו חננאל.
'הרי את מקודשת לי לחצאין' - מקודשת.
אבל אי אמר 'חצייך מקודשת לי', או 'הרי את מקודשת לי ולפלוני' - אינן קדושין.
מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת חורין - הוו ספק קדושין וצריכה גט מספק.
המקדש מי שחצייה שפחה וחציה בת חורין - הוו קדושין לחייב עליה אשם, וצריכה גט.
חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה ואחר כך קדשה אחר - שניהם הוו ספק קדושין וצריכה גט משניהם, או אחד מגרש ואחד נושא. ואם מתו, אחיו של אחד חולץ והשני מיבם.
קדשה בפחות משוה פרוטה ושלח לה אחר כך סבלונות - לא חיישינן שמה שלח לה לשם קדושין, ואפילו ספק קדושין לא הוו.
וכתב הרמ"ה: ודווקא דקדיש בכספא, אבל קדש במידי אחרינא דיקיר וזילא, אפילו אין בו שוה פרוטה חיישינן שמא שוה פרוטה במדי.
אבל אם קדשה בפחות משוה פרוטה ואחר כך בא עליה סתם בפני עדים - צריכה גט, שודאי בעל לשם קדושין.