טור אורח חיים תרפה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תרפה | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

סדר ארבע פרשיות

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


טור[עריכה]

סדר הפרשיות: ראש חדש אדר שחל להיות בשבת, קורין פרשת שקלים, שהיא "כי תשא" (שמות ל יא, שהוא מעניין השקלים, עד "ועשית כיור נחושת" (שם פסוק יח, ומפטיר ביהוידע, "בן שבע שנים" (מלכים ב יב א. ומוציאין שלושה ספרים: באחד קורין שישה בעניינו של יום. בשני קורא אחד בשל ראש חודש, ובשלישי קורא מפטיר בפרשת שקלים.

ובשבת שנייה מוציאין שני ספרים, וקורא באחד מעניינו של יום, והמפטיר קורא בשני "זכור את אשר עשה לך עמלק" עד סוף סדרא (דברים כה יז-יט. ומפטיר "כה אמר ה'... פקדתי" (שמואל ב טו ב).

ובשבת שלישית, שהוא ט"ו באדר, מפסיקין.

ובשבת רביעית, שהוא כ"ב בחודש, פרשת פרה אדומה. באחד קורא הסדר, ובשניה קורא המפטיר פרשת פרה, ומפטיר ביחזקאל: "וזרקתי עליכם מים טהורים".

ובשבת חמישית, שהוא כ"ט בחודש, פרשת "החדש הזה לכם" (שמות יב ב). ומפטירין "בראשון באחד לחדש" (יחזקאל מה יח).

חל ראש חודש אדר הסמוך לניסן בתוך ימי השבוע, ואפילו בערב שבת, מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שלפניו, ומפסיקין בשנייה, כדי שתהא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים מלפניה.

ואם חל פורים בערב שבת, מקדימין לקרות פרשת זכור בשבת שלפניו, ואז משתנה הסדר.

והנני מפרש הסדר לפי הימים שראוי לקבוע בהם אדר, והם ארבעה ימים: שבת, ויום שני, ויום רביעי, ויום שישי. וסימן זבד"ו.

ואם חל ראש חודש אדר בשבת, אז הסדר כמו שכתבתי לעיל.

ואם חל ראש חודש אדר ביום השני, מקדימין וקורין פרשת שקלים בשבת שעברה, שהוא כ"ט בשבט. ובשבת שנייה, שהיא שישה באדר, מפסיקין. ובשבת שלישית, שהיא י"ג בו, פרשת זכור. ובשבת הרביעית, שהיא כ' בו, פרשת פרה. ובשבת חמישית, שהיא כ"ז בו, פרשת החודש.

ואם חל ראש חודש אדר ברביעי, מקדימין וקורין פרשת שקלים בשבת שעברה, שהיא כ"ז בשבט. ובשבת שנייה, שהיא ד' באדר, מפסיקין. ובשבת שלישית, שהוא י"א בו, פרשת זכור. ובשבת רביעי, שהוא י"ח בו, פרשת פרה. ובשבת חמישית, שהיא כ"ה בו, פרשת החודש.

ואם חל ראש חודש אדר ביום שישי, מקדימין וקורין פרשת שקלים בשבת שעברה, שהיא כ"ה בשבט. בשבת שנייה, שהיא ב' באדר, מפסיקין. ובשלישית, שהיא ט' בו, פרשת זכור. וברביעית, שהיא י"ו בו, מפסיקין. ובחמישי, שהוא כ"ג בו, פרשת פרה. ובשישית, שהיא ראש חודש ניסן, פרשת החודש.

סימן זט"ו, ב"ו, ד"ד, ובי"ו.

פירוש; כשחל ר"ח אדר בשבת, אז מפסיקין ט"ו בו, וסימן זט"ו. וכשחל ביום ב', אז מפסיקין ו' בו, וסימן ב"ו. וכשחל ביום ד', אז מפסיקין בד' בו, וסימן ד"ד. וכשחל ביום ו', אז מפסיקין ב' בו וי"ו בו, וסימן ובי"ו.

פרשת שקלים כשחל להיות בשבת שב"ואתה תצוה", במקום שהמפטיר עולה למניין שבעה, מוציאין ספר אחד וקורין מ"ואתה תצוה עד "ועשית כיור נחושת". ובמקום שאין המפטיר עולה למניין שבעה, קורא מ"ואתה תצוה" עד סוף סדרא, והשביעי, שהוא מפטיר, חוזר וקורא מ"כי תשא"[1].

ואם חל בשבת ש"בכי תשא" עצמה, במקום שהמפטיר עולה למניין שבעה, קורין שישה מ"כי תשא" עד סוף סדרא, והשביעי, שהוא המפטיר, חוזר וקורא "כי תשא" עד "ועשית כיור". ובמקום שאין המפטיר עולה למניין שבעה, קורין שבעה מ"כי תשא" עד סוף הסדרא, והמפטיר חוזר וקורא מ"כי תשא" עד "ועשית כיור".

ולפי חילוק סדרים שלנו לא יבא כך לעולם.

בית יוסף[עריכה]

סדר הפרשיות – פירוש, ארבע פרשיות שתקנו חכמים לקרות מראש חודש אדר עד ראש חדש ניסן, כמו ששנינו בפרק "בני העיר" (מגילה כט א). ובגמרא פירשו שם (ע"ב) טעם קריאת ארבע פרשיות אלו בשבתות אלו.

וכתבו בתוספות בריש פרק היה קורא (ברכות יג א ד"ה בלשון) דיש פרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא, כמו פרשת זכור ופרשת פרה אדומה.

ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין פרשת שקלים שהיא כי תשא וכו' – כל סימן זה מבואר בפרק בני העיר (מגילה שם).

והסימן שכתב, זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו – מבואר שם בדברי הרי"ף והרא"ש.

ומה שכתב, ולפי חילוק סדרים שלנו לא יבוא כך לעולם – פירוש, דלדידן לא מתרמי פרשת שקלים, לא בפרשת "ואתה תצוה", ולא בפרשת "כי תשא".

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • סדר הפרשיות וכו' בפ"ק דמגלה אסיקנא דהלכה כרשב"ג דבשנה מעוברת קורין הפרשיות באדר השני ולא בראשון וכתבו רבינו בסוף סימן תרפ"ח ובמקצת ספרי רבינו לשם נמצא טעות סופרים ע"ש. כתבו בתו' בפרק שני דמגילה כל התורה בכל לשון נאמרה פי' בקונטרס שניתנה לקרות בכל לשון שרוצה להקרות בס"ת וקשה שהרי קריאת התורה אינו מן התורה רק מדרבנן לבד מפ' זכור דהוי דאוריית'. ונראה דה"פ כל קריאה שבתורה כגון מצות חליצה ופ' עגלה ערופה ווידוי מעשר ובכורים וכל אלו השנויין פ' אלו נאמרין עכ"ל וכיוצא בזה כתבו התוס' בפ' היה קורא והוסיפו לשם פ' פרה אדומה דהוא נמי דאורייתא וצ"ע מנא להו הא בשלמא פ' זכור ודאי משמע פ"ב דמגלה דהוי דאורייתא מדאמר התם דהא דכתיב כתוב זאת זכרון בספר האי זכירה קריאה היא דכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה הרי לך דזכירה בפה לקריאה בס"ת קאמר וכ"כ הסמ"ק שזהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פ' זכור אבל פ' פרה שוה לפ' שקלים ופ' החדש ומה שתופסין התוס' בפשיטות דקריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן ועזרא הוא דתקון איכא לתמוה נמי דבפ' מרובה אמרו מרע"ה תיקן במדבר שיהו קורין בתורה אלא שבא עזרא ותקן תלתא ובירוש' נמי איתא משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות וי"ט ור"ח ובחש"מ שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ומביאו הרי"ף בפ' הקורא עומד השתא לפי זה ודאי כל קריאה בשבתות מן התורה כפירש"י אלא שלא היה סדר מיוחד לכל קריאה מלבד פ' זכור ובא עזרא ותיקן הסדר לכל הקריאות ואפי' לפי זה נראה דצריך ליזהר טפי בפ' זכור שהיא מצוה מיוחדת ומפורשת בתורה משא"כ שאר קריאות שאינה אלא בעל פה מפי משה רבינו ע"ה ועיין בתרומות הדשן סי' ק"ח. שנינו במס' סופרים בא' באדר משמיעין על השקלים ולמה בא' באדר שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן עתיד לשקול על ישראל לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו ק' שקלי ישראל קודמין לשקלי המן וצריכין ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה וצריכין להספיק מים ומזון לאחיהם עניים משום מתנות לאביונים ויש שמספיקין לחם ויין ויש שמספיקים לחם ודגים מ"מ לא יפחות מב' מתנות ואפי' חטים ופולין ע"כ: כתב מהרש"ל דממ"ש מהרא"י בת"ה סי' ק"ח דצריך טפי שישמע קריאת פ' זכור בצבור ממקרא מגלה יראה להדיא שאין הקטן עולה למפטיר בפ' זכור ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה מה בכך בעינן בר חיובא לעלות והוא ג"כ קורא בתורה אלא שהש"ץ קורא בקול רם שלא לבייש וכו' ואף בפ' פרה ראוי להזהר מאחר שבאותן תוספות יראה שאף פ' פרה דאורייתא הוא וכמדומה שכך מצאתי בחידושי מרדכי עכ"ל ואינו נכון דבקטן היודע למי מברכין ודאי שרי אע"פ שהקטן קורא בקול רם דהא קטן עולה למנין ז' וקריאת ס"ת בכל שבת היא דאורייתא מוידבר משה את מועדי ה' כדאמרינן בירושלמי שהבאתי לעיל ואפי' בקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידעתי למה לא יצאו השומעין בקריאת הש"ץ פ' זכור מן הס"ת דמאי נפקא מינה בעולה לס"ת אם הוא גדול או קטן עיקר החיוב הוא שישמעו לקריאת התורה מהקורא מתוך ספר התורה:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכתב בת"ה סימן ק"ט דלכן יש ליזהר יותר לשמוע פרשת זכור בעשרה יותר מקריאת מגילה שנזהרים לקרותה בעשרה אלא שהעולם לא נהגו כן מ"ב בשם מהרי"ש אותן שאינן יכולין לבא למנין לפרשת זכור יש להן ליזהר לאומרה אותה בניגון ובטעמים עכ"ל כתב מהרי"ל בכל ד' פרשיות אלו אין מזכירין נשמות וכיון שאין מזכירין נשמות א"א מי שבירך של קהל אלא מתחילין אשרי ולמנחה אומרים צו"ץ עכ"ל ע"ל סימן תכ"ה אם חל חתונה בד' פרשיות אלו במאי מפטירין:

הערות[עריכה]

  1. ^ לענ"ד "והשביעי" וכו' "חוזר" הוא ט"ס, וצ"ל "והמפטיר קורא מכי תשא".