טור אבן העזר ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן ט | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

אשה שנשאת לשנים ומתו - לא תנשא לשלישי, שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים.

ואם ניסת לשלישי - כתב אדוני אבי ז"ל דכופין אותו להוציא דחמירתא סכנתא מאיסורא, וכמו שבית דין חייבין להפריש האדם מאיסור כך חייבין למונעו שלא יפשע בעצמו.

ואם הכיר בה - יש לה כתובה. לא הכיר בה - אין לה כתובה. אבל משני יש לה כתובה, אף על פי שלא הכיר בה.

ואיש שמתו לו שתי נשיו - אין צריך למנוע מלישא השלישית.

בית יוסף[עריכה]

אשה שנשאת לשנים ומתו לא תנשא לשלישי וכו' — בסוף פרק הבא על יבימתו (יבמות סד:) אמרינן דפלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבי היא. דלרבי שמעון בן גמליאל לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא; ולרבי לשני תנשא, לשלישי לא תנשא. ומסיק התם דהלכה כרבי:

ומה שכתב רבינו בשם הרא"ש שכופין אותו להוציא דחמירתא סכנתא מאיסורא וכולי בריש פרק נערה שנתפתתה (כתובות סימן ג') כן כתב נימוקי יוסף בסוף פרק הבא על יבימתו וזה לשונו:

"כתב הריטב"א (סד: דיבור המתחיל 'נשואין') אף על גב דבעי למינסב אתתא קטלנית [ולאחזוקי בנפשא] לא שבקינן ליה דהא איסורא הוא ובכלל "שופך דם האדם" (בראשית ט, ו) ומנדין אותו בבית דין עד שיגרש. וכן ראינו לרבינו שעשה מעשה".    עד כאן לשונו:

אבל הרמב״ם כתב (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה) שאם נשאת לא תצא ואפילו נתקדשה יכנוס. וכתב הרב המגיד שטעמו לפי שאין להוסיף על גזרות של דבריהם ומשמע לא תנשא היא לכתחילה אבל דיעבד לא וסובר ז״ל נתקדשה ש(?) הקידושין ככניסה וכיוצא בזה כתוב בתשובה להרמב״ן (במיוחסות) סימן קכ"א.

והרשב״א כתב בתשובה (חלק ג' סימן שס"ד) על דברי הרמב״ם

"חזרתי על כל צדדים ולא מצאתי לי מקום שיסמוך עליו זולתי שאני מדמה אולי סמך על מה ששנו סתם לא תנשא ולא סיימו בה ואם נשאת (לא) תצא. או שסמך על דאביי (יבמות ס"ד:) דאף על גב שהיה סבור דבמילה פליגי אבל לא בנישואין וע"כ נשא -- מ"מ הא שמע דרב יוסף רביה וכן רבה רביה פסקו הלכה בנישואין ומלקיות כרבי, ואפילו הכי לא גירש אחר שנשאה. וכן רבא דתפיס עליה ואמר מי איא(?) עביד עובדיה בנפשיה הכי ואפילו הכי לא אפקוה מיניה. ואי נמי מדאמרינן בשלהי פרק כיצד (יבמות כ"ו.) מאי לאו מיתה אמיתה וגירושין אגרושין ולא כרביי(?), ודחו לא. מיתה אגרושין וגירושין אמיתה -- דאלמא מיתה אמיתה וגירושין אגרושין לא ישא ובודאי כשנתגרשה משנים אף על פי שלכתחלה לא תנשא לשלישי, וכדעת קצת מגדולי הראשונים ז״ל, ואפילו הכי אם נשאת ודאי לא תצא. ומינה דמיתה אמיתה נמי אם נשאת לא תצא. לבד זה מצאתי ולא נתיישבה בו דעתי"    עד כאן לשונו:

והריב"ש (סימן רמ"א) כתב שדעת הרמב"ם נכון והביא סעד לדבריו. וכתב דאפילו אם התרו בו בית דין והמרה את פיהם - אין כופין להוציא:

ודע דאיתא בגמרא סוף פרק הבא על יבמתו (סד:) אהא דאמרינן דלא תנשא לשלישי לרבי או לרביעי לרבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא. אמר רב מרדכי מעין גורם. ורב אשי אמר מזל גורם. מאי בינייהו איכא בינייהו דאירסה ומית אי נמי דנפל מדיקלא ומית. פירש רש"י (דיבור המתחיל 'אי נמי') דנסבא וסליק לדיקלא ונפל ומת למאן דאמר מעין גורם - לא הוחוזה(?) ז שהרי מעיינה לא גרם לו שימית שהרי לא מת מחולי.

והרב המגיד כתב בפרק כ״א מהלכות איסורי ביאה "פירש אחד מן הראשונים: לא נשאה אלא אירסה ומת או שמת על ידי נפילה מן הדקל. למאן דאמר שמעיינה גורם שמביאה המשמש עמה לידי חולי ומת - ליכא. למאן דאמר מזלא גורם - איכא. וקימא לן כרב אשי דבתרא הוא. ולזה סתם רבינו דבכל גווגא לא תנשא לשלישי וגם בהלכות לא הזכירו סוגיא זו. וכן פסק גם כן הרשב"א בתשובה: (חלק ז' סימן שי"א)

וכתב הרא״ש בתשובה (כלל נ"ג) פירוש מזל גורם "נראה לי דהאשה מזלה רע שאנשיה מתים ודבר זה תלוי במזל כי חיי האנשים ופרנסתן תלוי במזל אם נולד בשעה שיש לו להיות עשיר או עני והאשה כלואה בבית ואינה יכולה להתפרנס על ידי עצמה אם לא שהבעל מפרנסה. ונגזר על אשה זו שימותו בעליה כדי שתחיה כל ימיה בעוני ואין מי שיפרנסנה. אבל אין לפרש שנולדה באותו מזל שימיתו בעליה דלא מצינו בתלמוד (שבת קנו: מועד קטן כ"ח.) שיהא תלוי במזל אלא או עשיר או עני או אורך ימים וכיוצא מה(?) אבל דברים אחרים אינו תלוי במזל"    עד כאן :

ובתשובות להרמב"ן (סימן קכ"א) על אחד שהתיר אשה קטלנית לשלישי "איני יודע על מי סמך המתיר הזה שכבר נפסקה הלכה כרבי. ודן אני את המתיר קצת לזכות כי שמא לא מת הראשון או השני על מטתו אלא שמא נפל אחד מהם ומת או שמא טבע ומת ופסק כמאן דאמר מעין גורם. ועם כל זה איני אומר שהוא כן - דלית הלכתא אלא כרב אשי דסבר מזל גורם, ובין שמת על מטת או נפל וטבע -- הרי זו אסורה לשלישי. וכן תמצא בהלכות הרי"ף ז"ל (יבמות כ.). וכן כתב בתשובות הרשב"א (שם)"

ובתרומת הדשן (סימן רי"א) כתב על מעשים בכל יום שחכמים גדולים ואנשי מעשה לא קפדי לישא אשה שמתו לה ב׳ אנשים ואין מוחה בידם "יראה דלא שפיר עבדי דלא קפדי, דהא אשירי(?) כתב דכופין אותו להוציא וגם הרמב"ם כתב לאסור לינשא לשלישי.

אמנם באור זרוע (סימן תשלח) כתב הא דקבעינן הלכתא כרבי, לשלישי לא תנשא -- לא לאוסרה ולא לודאי חששא אלא לספק חששא עד כאן. ואפשר דאהני מילי דאור זרוע סמכי עלמא ולא חששי לספק חששא כמו שאין אנו נזהרין מכמה מילי דאזהירו רבנן עלייהו משום חשש סכנה. וגם מתוך שאנו מתי מעט וצריכין אנו לישא מאשר נמצא דשו בה רבים (עיין שבת קכט:) ו'שומר פתאים ה(תהילים קטז ו). וצריך עיון אי שייך למימר האי טעמא דשומר פתאים לתלמיד חכם שהוא יודע ומכיר ונזכר למופלא בדורו אפילו באיניש דעלמא קשה הדבר לצדד כל כך להתיר הואיל ואיכא חשש סכנה דאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה ל.) פירוקא לסכנתא?! בתמיה. אבל נראה דנזקקין אנ(?) לדקדק משום עיגונא דנשים ילדות דאיתרע בהו כי האי מילתא אם היו אסורות להנשא היה לחוש שמא חס וחלילה תצאנה לתרבות רעה. ושמעתי במקצת מדינות בודים סברות מלבם לחלק היכא דמת בשנוי אויר בדבר או אם נהרג ונשרף בגזרה עם הצבור כהאי גונא לא שייך לומר מזל גורם דמכת מדינה הוא וקצת יש ראיה לדבריהם מפרק המקבל בבא מציעא קה:) דמכת מדינה לא תלינן בחזקא דגברא" עד כאן.

וכתב עוד תרומת הדשן דבספר חסידים (סימן תס"א) משמע דסבירא ליה דמקום גורם, אמנם משמע דקי"ל כרבן שמעון בן גמליאל דלרביעי לא תנשא. וכתב עוד דבר תמוה דלחמישי אינו מזיק, ולכך נראה דליכא למסמך עליה. עד כאן לשונו:

והריב״ש (סימן רמ"ג) כתב "מה ששאלת אם מת אחד מהן במגפה עובדי טובא ידענא שנעשו בזה להקל ולא היו מוחים בידם חכמי הדור. ונראה לי סמך להקל מדתנן בפרק המקבל (שם) אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו וכו'. ומכל מקום צריך שתהיה המגפה חזקה שרוב אנשי העיר ימותו בה כדאמרינן בההיא היכי דמי מכת מדינה? אמר רב יהודה כגון דאשתדוף רובא דבאגא. או אפשר דדיינינן ליה בדבר כההיא דתנן בפרק ג' דחענית (יט.) אי זהו דבר עיר המוציאה ת"ק רגלי וכו. וכן שימות מחולי המגפה ולא מחולי אחר אם כן הוה ליה כההיא דאיבעיא לן התם (בבא מציעא קו.) של כל העולם בשדפון ושלו בירקון וכו וסלקא בתיקו. והכא אפשר דאזלינן בה לחומרא למיסר משום סכנתא"    עכ״ל:

ומה שכתב רבינו ואם הכיר בה יש לה כתובה וכו' בריש פרק נערה שנתפתתה כתב (כתובות סימן ג') שיש מדקדקים מהגמרא דאין לה כתובה משני משום דאיגלאי מילתא למפרע דקטלנית היא. והוא ז"ל דחה דבריהם והעלה דמשני יש לה כתובה, ומשלישי אם לא הכיר בה אין לה כתובה. ואם הכיר בה יש לה כתובה. ורבינו ירוחם [כתב?] (מישרים נכ"ג ח"ח סב.) שיש אומרים שמשני אין לה כתובה:

ואיש שמתו לו שתי נשיו אין צריך למנוע מלישא השלישית כן כתב הרא"ש בתשובה (כלל נ"ג) (סימן ח'). ונתן טעם משום דאם איתא דמדה זו באנשים לא הוו שתקי חכמים מלדבר בזה:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אשה שנשאת לשנים וכו' ברייתא ס"פ הערל דפליגי רבי ורשב"ג ואפסיקא הילכתא בנשואין כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ואיכא למידק מדלא חילקו הפוסקים וכתבו בסתם משמע בין במת על מטתו בין נפל מן הגג לא תנשא לשלישי אלמא דהלכה כרב אשי דקאמר מזל גורם ודלא כרב הונא דקאמר מעיין גורם והשתא ודאי אפילו אירס ומת נמי אסורה כדאיתא בגמרא ואם כן קשה למה כתבו אשה שנשאת לשנים וכו' דאיכא למיטעי ולמימר דדוקא בנישואין דמעיין גורם אבל לא באירוסין והא ליתא ויש לומר דכיון דכתבו בסתם לא תנשא לשלישי ולא חילקו בין מת על מטתו ונפל מן הגג תו ליכא למיטעי ולמימר דמעיין גורם וממילא נמי ידעינן דבאירוסין נמי אסורה לשלישי ולא נקט נישואין אלא לאורויי דאפילו בנישואין אם עברה ונשאת לג' כופין אותו להוציא כדפסק הרא"ש מיהו להרמב"ם ספכ"א דהא"ב דכתב ואם נשאת לא תצא ואפילו נתקדשה יכנוס צריך לפרש איפכא דנקט נישואין לאורויי דדוקא לא תנשא לג' לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא:

ומ"ש אבל משני יש לה כתובה פירוש כשמת השני אין היורשים יכולין לטעון דכיון דבתרי זימני הוי חזקה איגלאי השתא דלמפרע קטלנית קא נסיב ואילו היה יודע לא היה נושאה אם כן א"צ לפרוע לה כתובה משום דלענין ממון לא סמכינן אחזקה דתרי זימני עד דאיתחזק בתלתא כדאשכחן בשור המועד דלכ"ע לא אתחזק עד ג' זימני כ"כ הרא"ש בפרק נערה שנתפתתה והיינו דקאמר רבינו אע"פ שלא הכיר בה פירוש כשנשאה השני לא הכיר בה דקטלנית היא אלא דהשתא לאחר מיתת השני הוא דאיגלאי מילתא למפרע דקטלנית קנסיב אבל בשעה שנשאה לא הכיר בה וא"ת בראשון נמי הו"ל לאשמעינן דאית לה כתובה ממנו אע"ג דאיגלאי מילתא למפרע דקטלנית קא נסיב גם הראשון וי"ל דלית לן למימר דאין לה כתובה משום דבתרי זימני הויא חזקה אלא היכא שבאתה להוציא מן היורשין והילכך בראשון דכשמת היו היורשין חייבין לשלם הכתובה כיון דלא מת אלא הוא ולא היה כאן חזקה כלל ואע"ג דכשמת השני איכא חזקה בתרי זימני ואיגלאי מילתא למפרע דקטלנית קא נסיב הראשון אפילו הכי לא מצו היורשים לאפוקי ממנה מה שגבתה דדילמא בחטאו מת ולא משום דקטלנית היא אבל כשמת השני דבאת לגבות הכתובה מן היורשין סד"א דליפטרו מלשלם משום דאיגלאי מילתא דלמפרע דקטלנית קנסיב וק"ל. ועוד נראה דלפי שהר"ם מנרבונ"א פסק דאין לה כתובה מן השני משום דכיון דלא שריא לאינסובי לא קרינא ביה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי השתא לפי זה פשיטא הוא דמן הראשון יש לה כתובה דקרינא בה לכשתינשאי וכו' שהרי היא מותרת לשני ואע"ג דאיגלאי מילתא דלמפרע קטלנית היתה אפילו הכי כיון דגבתה בדין דקרינא בה לכשתינשאי וכו' אין להוציא מידה אבל משני דלא קרינא בה לכשתינשאי היה צריך לפרש דאפילו הכי יש לה כתובה דכיון דקידושין תופסין בה קרינן בה לכשתינשאי לאחר ויש להקשות לדברי הרא"ש דלענין ממון דלא סמכינן אחזקה דתרי זימני אלא אזלינן בתר רובא דלאו קטלנית היא ומפקינן ממונא ולגבי איסור אזלינן בתר חזקה דתרי זימני ולא אזלינן בתר רובא ובעלמא אמרינן כי אזלינן בתר רובא הני מילי באיסורא אבל בממונא לא אלמא דאזלינן בתר רובא טפי באיסור מבממונא וכך הקשו התוספות בשם ר"י ס"פ הבא על יבמתו אברייתא דניסת לראשון ולא ה"ל בנים ע"ש (דף ס"ה) וכך כתב המרדכי לשם בשם ר"י ולא תירצו כלום ואפשר דכיון דשטר כתובה בידה שטר העומד לגבות כגבוי דמי וחשיבא האשה מוחזק בממון ולפיכך אזלינן הכא טפי בתר רובא דלאו קטלנית היא ויש לה כתובה וה"א בפרק החולץ סוף (דף ל"ח) דבכתובה ודאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא דכתבו התוספות ע"ש ר"י בפרק במה אשה גבי סנדל המסומר דהא דאמרינן טבח כהן ב' וג' שבתות פטור מליתן מתנות דהיינו ב' לר' דאית ליה בתרי זימני הוי חזקה וג' לרשב"ג אלמא דאזלינן בתר חזקה בתרי זימני ומפקינן המתנות מן הטבח התם תקנת חכמים היא מפני מראית העין הוא דחייש שהרי מן התורה לעולם הוא פטור הואיל ושלו הוא מוכר כדכתב הר"ן לשם:

ואיש שמתו לו ב' נשיו וכו' כ"כ הרא"ש בתשובה כלל נ"ג סי' ח' דליכא קפידא אפילו מתו כולן מחמת הריון מפני דטעם המזל שנגזר על האשה שימותו בעליה שלא יהא לה מי שיפרנסה ומזוני תלוי במזל משא"כ באיש:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכתב נ"י פ' הבע"י דף תב"ה ע"א דאף אם נתארסה לב' וכו' וב"ב ב"י בשם ה"ה וכתב בהג"מ ס"פ כ"א מה' א"ב וז"ל דוקא מתו אבל נתגרשה כמה פעמים אין בכך כלום כך פי' התוספות ודלא כרש"י דסוף פ"ב דיבמות דאף בנתגרשה עכ"ל וכ"כ הר"ן ריש פרק נערה שנתפתתה ובנ"י ס"פ ב' דיבמות כתב בדברי רש"י ועיין בתשובת הרא"ש כלל נ"נ פי' מזל גורם:

(ב) כתב בתשובת מהרי"ו סימן קפ"ג אין העולם נזהר ולא ידענא אמאי סמכו למיעבד עובדא בנפשייהו יש אומרים שאם היה אחד מהן זקן או מת בדבר אינו מן המנין אמנם היכא שכולן מתו בחולי אחד יש לחוש ואפי' לדברי הרמב"ם שכתב אין כופין להוציא מ"מ בהא מודה עכ"ל:

(ג) ומסיים שם דמעשים בכל יום שאנו רואין שנשאת לשלישי ומאריכים ימים ומולידים בנים ובנות:

(ד) ומיהו יש להסתפק אי דוקא לשלישי קאמר בא"ז או אפילו לרביעי ולחמישי: