חובת השמירה/פרק ה
ולהפך כשמדבר טוב על חברו מלמדין עליו זכות למעלה, ועוד כמה עניינים.
הנה מדרך האדם כשיש עליו איזה משפט במלכותא דארעא, הוא משתדל בכל יכולתו לדחות המשפט לזמן אחר, פן בתוך כך ימצא לו זכות לנקות עצמו. ובמלכותא דשמיא גם כן כך הוא, בעידן ריתחא טוב לאדם שלא ייזכר אז שמו למעלה, כי לא לטובה יהיה לו, כי על ידי זה ממילא יזכרו עונותיו ויצא אז חייב בדין של מעלה. וזכר לדבר, מעשה דאלימלך איש נעמי, שכתוב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וכו' הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו: וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וגו': וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ וגו'" (רות א', א'-ג'). ואמרו חז"ל דלכך הוזכר תחלה בסתמא, משום שרצתה מדת הרחמים להעלים את שמו, שהיה אז רעב כי נתגבר תוקף הדין על הארץ. ולא הניחה מדת הדין, ופרטה את שמו ושם כל ביתו, ונזכרו מעשיהם שהיו לא טובים בעיני ה׳ במה שיצאו מהארץ לחוץ לארץ, ותכף חל עליו העונש ועל ביתו שלא נשארה אלא נעמי, וגם היא נתדלדלה מנכסיה מאוד.
מזה צריך האדם להתבונן, וביותר בעידן ריתחא, שלא יעשה פעולות שיגרמו שייזכר אז שמו למעלה לרעה, כגון בעת שהוא מדבר רע על חברו, וכדאיתא במדרש משלי פרק יא על הפסוק: "וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ" (משלי י"א, כ"ז), וזה לשונו:
- "אם ראית אדם שהוא מדבר רעה על חבירו אף מלאכי השרת מדברין עליו רעות וחנופה לפני הקדוש ברוך הוא, כמה דאת אמור: "יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ" (תהלים ז', י"ז)".
ולהפך אם דרכו לדבר טוב על חברו, וכדאיתא שם על הפסוק: "שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן" (שם):
- "אם ראית אדם שהוא מדבר טוב על חבירו, אף מלאכי השרת מדברין עליו זכות טוב לפני הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" (שמות ל"ג, י"ט)". [כי הקדוש ברוך הוא מחונן למי שמדבר טוב על בניו].
עוד אציע עניין אחד שממנו יוכל האדם להתבונן את גודל השכר לנזהר מעניין קבלת לשון הרע, ובפרט לנזהר מכל חלקי דיבורים האסורים. כתוב בפרשת תבוא: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וגו', וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה וגו' וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו" (דברים כ"ו, י"ז-י"ח). ולכאורה הלא זה גופא כתוב בתורה תחילה שישמור מצותיו, והתשלום שמשלם הקדוש ברוך הוא הוא גם כן בעניין שמירת המצות. אלא העניין הוא, כיון שהאדם מתחזק בעצמו לשמור איזה מצות שיש בכחו לקיימן, יעזור לו הקדוש ברוך הוא לבסוף שיזכה לשמור כל המצות, כי כל מצווה ומצווה יש לה עידן בפני עצמו.
[כי באמת הקדוש ברוך הוא כשהוריד נשמתו של האדם לעולם הזה, נתן תחת ידו אוצר רב של תרי״ג עסקים, והוא התורה הקדושה עם התרי״ג מצוות שלה, אלא שהאדם צריך שתהיה לו זכות שכל התרי״ג עניינים יתקיימו על ידו.]
כי צריכים אנו לידע, שכשם שבענייני עולם הזה יש כמה עניינים שהאדם מתעשר על ידם, כן בענייני נצחיות יש כמה חלקי התיקון בידו של הקדוש ברוך הוא, שמי שמצא חן בעיניו, מזמין לו אותם העניינים, וזוכה לעלות במעלה גדולה על ידם. ועניין מציאת החן, תלוי בהתחזקות בקיום התורה בכל לבבו לעשות נחת רוח לפניו יתברך. ולעניין לשון הרע הלא ידוע מה דאיתא במדרש:
- "כשהלשין אמציה כהן בית אל על עמוס הנביא לפי המלך ירבעם בן יואש, ואמר: "קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס" (עמוס ז', י'), שאמר: "בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ" (שם יא). השיב לו ירבעם: "לא אמר אותו צדיק כך, ואם אמר, לא מפי עצמו אמר אלא מפי הקדוש ברוך הוא". ואמר הקדוש ברוך הוא: "הדור עובדי עבודה זרה, וראש הדור עובד עבודה זרה, אך בעבור שלא קבל לשון הרע לכן אותן העיירות שלא כבש יהושע בן נון אמסור תחת ידו", וכמו שכתוב: "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וגו׳" (מלכים ב י"ד, כ"ה)".
ומזה יבין כל אדם, אם יהיה זהיר בימי חייו מלקבל לשון הרע, וממילא בוודאי יזהר גם כן מלספר לשון הרע, וכל העניינים האלו הם ממש כמת מצווה כמו שכתב בספר חסידים, בוודאי יזכהו ה׳ יתברך ויזמין לו עניינים עליונים שיהיה שמח בהן בזה ובבא.
ואמרתי שכל זה רמז הכתוב במה שאמר: "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח', כ"א), שיש סגולות נחמדות ביד הקדוש ברוך הוא שאין העולם מבינים עליהן, ואמר שזה שומר הקדוש ברוך הוא להנחיל אותם לאוהביו.