חובת השמירה
על שם הכתוב: "מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".
ונאמר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".
מאת רבנו
רבי ישראל מאיר ב"ר אריה זאב הכהן זצוקללה"ה מעיר ראדין
בעהמ"ח ספר חפץ חיים ומשנה ברורה
חובת השמירה הוא ספר מוסר המבאר את גודל חובת האדם על שמירת דיבורו, שחיבר הרב ישראל מאיר הכהן מראדין.
על הספר, כפי שמובא בשער
בו יבואר חובת השמירה המוטלת על האדם לשמור תמיד פיו ולשונו מלשון הרע, ומכל שאר דבורים אסורים אשר מצוי לעבור עליהם. וגודל שכרו עבור זה.
גם יבואר בו כמה מעלות גדולות היוצאות מענין זה, ושדבר זה מקרב הגאולה. גם העתקתי דברי הרמב"ם מה שכתב בענין זה.
גם חיברתי לזה פתיחה רחבה המדברת במעלת השמירות וגודל חובתה על האדם.
| מחבר | ישראל מאיר הכהן |
|---|---|
| נושא | שמירת הלשון |
| הוצאה | האלמנה והאחים ראבינאוויץ |
| שנת הוצאה | תרע"ח |
| מקום ההוצאה | פאלטאווא |
תוכן הספר[עריכה]
הקדמה: יתבאר שהמצוות התלויות במעשה נמשלו למכונת יד לאריגה, שדרושה שהות לכל פעולה ופעולה. והמצוות התלויות בדיבור נמשלו למכונת אריגה הפועלת על קיטור [או חשמל] שבדקות מספר יכולה להספיק מה שמכונת יד עושה ביום שלם, וכן לגרום נזקים כבדים בשניות מספר - באם תוסר ההשגחה ממנה. לכן באה אזהרה מיוחדת לשמירת הדיבור, מה שאין כן בשאר החושים.
פתיחה ובה י' סעיפים:
- א. יבואר מה שאמר הכתוב "נצור לשונך", לזרז האדם שישמור פיו, כמו מי שיש לו כרם ראשית תיקונו ששוכר לו שומר טוב.
- ב. על ידי דיבורים האסורים ממשיך טומאה על השפתים.
- ג. אנו מבקשים "נצור לשוני מרע", בהכרח צריך לזרז עצמו בתחילה לנצור ואח"כ לבקש מה' שיעזור.
- ד. שמירת הלשון מרע כוללת כל סוגי הדבור שיש בהם רע.
- ה. יבאר מה שכתוב "לכו באור אשכם וגו׳" היינו בעת עשיית העבירה תיכף נדלקת האש בגהינום. גם מה שאמרו "איזה חכם הרואה את הנולד", ולא "היודע".
- ו. הלאוין והעשין התלויים בדבור יהיו שקולים בעיניו כלאוין ועשין התלוים במעשה.
- ז. יהיה נגד עיניו תמיד מה דאיתא במדרש: "אמר הקב"ה: אם תרצו להינצל מן הגיהינום שמו עצמכם מלשון הרע.
- ח. זוכה בזה לדורותיו הבאים אחריו אפילו בעכו״ם וכל שכן בישראל.
- ט. טעם למה הצריך הכתוב שמירה לפיו יותר מעיניו ואזניו.
- י. יש בכוחו של כל יהודי להזהר בתכלית בכל איסורי הלשון. המיקל במצוות אפילו במקצת, נגרע ערכו מאוד על ידי זה.
פרק א. יבואר מה דמכריז ר׳ אלכסנדרי "מאן בעי חיי", דהיינו לאריכות ימים גם בעולם הזה. מה שנאמר "אוהב ימים לראות טוב", היינו, ימים שחי בהם בעולם הזה יראה אותם אחר פטירתו וישמח בהם.
פרק ב. יתבונן שעומדים עליו מלמעלה ומונים דיבוריו. גם כמה פרשיות בתורה אודות זה, וכמה יתבייש האדם כשיגיע אליהן ויאמרו לו קרא זה בפיך.
פרק ג. תהיה לו עת קבועה ללימוד ההלכות והמוסר השייכים לזה. על ידי קבלת חובת השמירה יגרעו ממנו במשך שנה אלפי תיבות של דיבורים אסורים.
פרק ד. המצוות הן שלוחי ה', אמר הקב״ה: "אם כבדת אותן, כאילו לי כבדת, ואם בזית אותן כאילו לי בזית". כתיב: "בז לדבר יחבל לו", וכמה חבלות ימצאו בו לעתיד לבוא לפי ערך הפרשיות ששם אותן אחרי גיו. גם נוהג בעצמו כדוגמת המשרת השוטה.
פרק ה. דרך האדם כשיש לו משפט, מבקש לדחותו, פן בתוך כר ימצא זכות, ומעשה דאלימלך יוכיח, ועל ידי דלטוריא מתעוררים עליו דינים מיד, ויצא חייב בבית דין של מעלה. על ידי קיום פרשיות אלו מתעוררת עליו זכות מלמעלה. נמסרים תחת ידו כמה עניינים עליונים, והוכחה לכך ממעשה רחבעם בן יואש שלא קיבל לשון הרע על עמוס.
פרק ו. פי האדם דומה לפתח וצריך להיזהר שלא יהא פתוח תמיד, אלא רק בעת הצורך. שיטת היצר להרדים את האדם. סגולה להצלחה המועילה מכל הסגולות, לשון הרמב״ם בסוף הלכות טומאת צרעת.
פרק ז. קבלת עול מצוות שבכל יום כוללת בוודאי גם העניינים התלויים בדבור, ואף האדם הפשוט ביותר צריך לקיים קבלה זו. מי שפיו הפקר מצוי מאוד על ידי זה שעונותיו מרובים מזכויותיו, ונידון בבית דין של מעלה בהתאם לזה. מעלת התורה והתפלה תלויים בטוהר הפה, ולפי זה מתן שכרם.
פרק ח. יבוארו ט״ז מעלות היוצאות מחובת השמירה. הערה גדולה להפליא על המתרשלים לתקן את הקלקול שהיה בזמן הבית. תמיהה על איחור הגאולה, ותשובה על זה.
פרק ט. בעשרה דברים צריך להיזהר כשהוא רוצה לדבר אולי יש בדבורו אחד מהם. ואלו הם: לשון הרע, רכילות, שקר, חנופה, ליצנות, אונאת דברים, הלבנת פנים, דברי גאוה, מחלוקת, כעס.
פרק י. יבוארו שלש עשרה תנאים הנצרכים לשלמות השמירה.
פרק יא. הממעט התחברות עם אנשים רוכש זמנים ללימוד התורה, ותלמודו נעלה מאד.
פרק יב. התבוננות במה שאמרו חז״ל: "לעולם יראה אדם את עצמו והעולם כולו כאילו חציו זכאי וחציו חייב". ושיתבונן איך לזכות ברוב מצוות.
פרק יג. זירוז להחזקת התורה. וביאור מה שאמרו חז״ל שרק זכות התורה מביאה לתחיית המתים ולא שאר מצוות. ומוסר השכל על זה מרישום ביתו בחברת ביטוח. יבואר שבעבור עוון הגאווה ורבית אין עפרו ננער לתחייה — אף אם יש לו זכות התורה.
פרק יד. פרטים, הלכות והנהגות, בענייין עשרה דברים הנ״ל.
תפילה. תפלה על כל ענייני הדבור שיהיו כרצון ה׳ יתברך, ונכון לאומרה אחר התפלה בבוקר, או בכל זמן שיוכל.
ספרים נוספים מהמחבר[עריכה]
- נדחי ישראל - ענינים מעיקרי הדת
- חפץ חיים - הלכות לשון הרע ורכילות
- שמירת הלשון - חלק שלישי לספר חפץ חיים