זהר פרשת קרח
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קעו א
מתוך: זוהר חלק כו (עריכה)
זוהר חלק ג דף קעו/א בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב"ה קטולא דמצרים וע"ד באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כימי. כיום מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו. אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב"ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב ישעי' יב] ואמרתם ביום ההוא הודו ליי' קראו וגו' זמרו יי' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ מאי מודעת זאת בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב"ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן:
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
פרשת קרח
[דף קעו ע"א] "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו'" רבי אבא פתח הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים. כמה עלאין פתגמי אורייתא כמה יקירין אינון תאיבין אינון לעילא תאיבין אינון לכלא בגין דאינון שמא קדישא וכל מאן דאשתדל באורייתא אשתדל בשמא קדישא ואשתזיב מכלא אשתזיב בעלמא דין אשתזיב בעלמא דאתי.
ת"ח כל מאן דאשתדל באורייתא אחיד באילנא דחיי כיון דאחיד ביה - בכלא אחיד דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וגו'. רבי יצחק אמר כל מאן דישתדל באורייתא חירו אית ליה מכלא. חירו ממיתה כמה דאמרן בגין דחירו עליה שריא ואחיד ביה. אילו ישראל מתעטרין באורייתא ישתזבו מכלא ולא ישתכחו בגלותא, ודא הוא דכתיב (ס"א אילו ישראל מנטרין אורייתא ישתזיבו מכלא ולא ישתכחו בגלותא כתיב) "חרות על הלחות" אל תקרי חרות אלא חירות. וחירות דא (אוקמוה) באורייתא אשתכח אורייתא איהי חילא דימינא כד"א מימינו אש דת למו ושמאלא אתכליל בימינא. מאן דעביד ימינא אשמאלא ושמאלא ימינא הא איהו כאילו חריב עלמא.
ת"ח אהרן ימינא, ליואי שמאלא. קרח בעי למעבד חלופא דימינא לשמאלא בג"כ אתענש ולא עוד אלא דאשתכח ביה לישנא בישא ואתענש בכלא. רבי יהודה אמר שמאלא אתכליל תדיר בימינא. קרח בעא לאחלפא תקונא דלעילא ותתא בג"כ אתאביד מעילא ותתא.
"ויקח קרח" - מאי ויקח נסיב עיטא בישא לגרמיה כל דרדף בתר דלאו דיליה איהוע ריק מקמיה ולא עוד אלא מה דאית ביה אתאביד מניה קרח רדיף בתר דלאו דיליה דידיה אביד ואחרא לא רווח. קרח אזיל במחלוקת מאי מחלוקת פלוגתא. פלוגתא דלעילא ותתא ומאן דבעי לאפלגא תקונא דעלמא יתאביד מכלהו עלמין. מחלוקת פלוגתא דשלום ומאן דפליג על שלום פליג על שמא
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קעו ב
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
קדישא בגין דשמא קדישא שלום אקרי. ת"ח לית עלמא קאים אלא על שלום כד ברא קב"ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא ומאן דפליג עליה יתאביד מעלמא. צלפחד פליג על שבת דהוה מקושש עצים ומאן אינון עצים אינון אילנין אחרנין כדאמרן ואינון מלין (ס"א אילנין) דחול וחול בקדש לא שרייא (מכאן ולהלאה מלי דחול בשבת אסיר ודאי) דפליג על שלמא דעלמא. רבי יוסי אמר כתיב "שלום רב לאוהבי תורתך וגו'". אורייתא הוא שלום דכתיב "וכל נתיבותיה שלום". וקרח אתא לאפגמא שלום דלעילא ותתא בג"כ אתעניש הוא מעילא ותתאה:
ויקומו לפני משה וגו'. האי קרא אוקמוה חברייא. ר' שמעון אמר "קריאי מועד" - "קראי" כתיב חסר יו"ד אמאי "קראי"? אלא הכי הוא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ורזא דא כל אינון כתרין עלאין דשמא קדישא אתאחיד בהו כלהו זמינין מאתר דאקרי קדש הה"ד מקראי קדש ואימתי בשעתא דמועד זמין בעלמא כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה ה"נ קדש תתא זמין לחילוי לאעטרא ולאעלאה להו. קדש עלאה ידיעא קדש תתאה חכמת שלמה ה"נ איהי זמינת לכל חילה ואינון חיילין כולהו זמינין לאתעטרא בהאי קדש תתאה בזמנא דמועד שרייא בעלמא וכגוונא דחילחא קיימין לעילא ה"נ קיימי ממנן דעמא כדוגמא דילה לתתא וע"ד אקרון קראי מועד ובגין דאנון לתתא קראי מועד חסר (כגוונא דלעילא) אבל בשלימו יתיר אינון. אנשי שם ודאי ולא אנשי יי' ודא הוא רזא בנקבו שם יומת ואוקימנא ועל דא אקרי הכא אנשי שם ודאי כיון דמסטרא דגבורה קא אתיין אנשי שם אינון הא שבחא דלהון יתיר אבל אינון נטלו לגרמייהו ואתאחדו במחלוקת:
"בקר ויודע יי' את אשר לו". אמאי בקר ואמאי קדוש ולא טהור אלא אינון מסטרא דטהור קא אתיין וקדוש כהנא אמר משה בקר דכדין כתרא דכהנא אתער בעלמא אי אתון כהני הא בקר פלחו עבודה דבקר וכדין ויודע יי' את אשר לו ואת הקדוש. את אשר לו סתם. דא ליואה. ואת הקדוש דא כהנא כדין והקריב אליו ולית מאן דאבחין מלה אלא בקר אי תתחזון לאשתארא בסטר דינא בקר לא סביל לכו דהא לאו זמניה הוא ואי תתחזון לאשתארא בחסד הא זמניה הוא ותשתארון גביה ויקבל לכו כמה בקטרת דהא קטרת בעי לשושבינא לאתקטרא על ידיה בכלא ולאתקשרא. מאן שושבינא דא כהנא ובג"כ "והיה האיש אשר יבחר יי' הוא הקדוש" ולא הטהור תרין דרגין אינון. קדוש. וטהור. כהן קדוש. לוי טהור. וע"ד "הקדוש" כתיב:
ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות לכל בשר. ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה. במה בגין דכתיב "ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות רוחת" כתיב חסר וא"ו ובג"כ אילנא דמותא הוא ובכל אתר נפילת אנפין לההוא אתר הוי וע"ד אל אלקי. אל הה"ד ואל זועם בכל יום. אלקי הרוחות דאיהו אתר צרורא דנשמתין דעלמא וכל נשמתין תמן סלקין ומתמן אתיין. (נ"א תמן אתחזיין).
רבי יהודה פתח שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי. האי קרא אליהוא אמרו. ת"ח מה כתיב "ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וגו'". דהא אינון הוו אמרין מלין ואיוב לא הוה אתנחים עלייהו. מהכא אוליפנא מאן דעאל לנחמא לאבל בעי ליסדא מלין בקדמיתא
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קעז א
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
דהא חברייא דאיוב הוו אמרי מלי קשוט אבל לנחמא ליה לאו בגין דבעי מלין דאיהו יודי עלייהו (בארח קשוט) וכדין יקבל עליה דינא ויודי למלכא קדישא עליה מה כתיב "ואליהו חכה את איוב בדברים וגו'". דאודי לבתר לקב"ה וקביל עליה דינא דשמיא. ת"ח כתיב "לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול". "לכן אנשי לבב שמעו לי" - שלימין בכלא לאבחנא מלין. חלילה לאל מרשע הה"ד ואל זועם בכל יום ושדי מעול דא סמיך לקבלא דא (והא אוקמוה) אל שדי. כי פועל אדם ישלם ל הא ב"נ אזיל בהאי עלמא ועביד עבידתוי וחטי קמי מאריה ההוא עובדא תליא עליה לשלמא ליה דינא הה"ד כי פועל אדם ישלם לו ההוא עובדא ישלם לו. ועם כל דא אם ישים אליו לבו כיון דבר נש שוי לביה ורעותיה לאתבא קמי מאריה כדין אל אלקי הרוחות רוחו ונשמתו אליו יאסוף לאתצררא בצרורא דחיי ולא שביק לנפשיה לבר לאתדנא בדינא אחרא רבי יוסי אמר האי מלה רזא (אחרא) הוא בדינין טמירין דקב"ה. כי פועל אדם ישלם לו לאתדנא בדיניה ובאינון עובדין דבר נש עביד בהאי עלמא וסליק ליה לאתדנא כעובדוי ויתאביד מעלמא מה כתיב בתריה "מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה". "מי פקד עליו ארצה" דא הוא אחוה דפריק ליה ומי שם תבל כלה דבאני ביתא ובני בניין עלמא ותקונא וישובא מה כתיב בתריה "אם ישים אליו לבו". האי בר נש דפקיד עליה למבני בניינא בעי לכוונא לבא ורעותא לגביה דההוא מיתא מכאן בר נש דאתי על ההיא אתתא בגין שפירו ותיאובתא דילה הא בניין עלמא לא אתבני דהא רעותא ולבא לא אתכוון לגבי מיתא ובגין כך כתיב "אם ישים אליו לבו" ברעותא דלבא דיכוין לגביה כדין רוחו ונשמתו אליו יאסוף ואתמשך גביה לאתבנאה בהאי עלמא מה כתיב בתריה "יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב". "יגוע כל בשר יחד" - ההוא גופא יתבלי בעפרא וכל ההוא בשרא. והשתא אדם על עפר ישוב הא חדתותין דבנינא כמלקדמין ויתוב על עפרא דבניינא דגופא אחרא כמה דהוה בקדמיתא ועל דא רוחא ונשמתא בידוי דקב"ה וחייס עליהו דבני נשא דלא יתאבידו מהאי עלמא ומעלמא אחרא בגין כך אל אלקי הרוחות לכל בשר:
ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו'. רבי חייא פתח חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה כמה אית להו לבני נשא לאסתמרא מחובייהו ולנטרא עובדייהו דהא בכמה זמנין עלמא אתדן ובכל יומא ויומא עובדין במתקלא סלקין ומשגיחין עלייהו לעילא ואכתיבו קמיה וכד עובדייהו דבני נשא לא מתכשרן קמי מלכא סליק רוגזא ודינא אתער הה"ד חמת מלך מלאכי מות וע"ד בכל יומא ויומא בעי ב"נ לאזדהרא מחובוי. ואיש חכם יכפרנה. בשעתא דמאריהון דדינין קיימין על עלמא ורוגזא תלי אי אשתכח בדרא זכאה דרשים לעילא קב"ה אשגח ביה ואשתכך רוגזא. למלכא דאתרגז על עבדוי והוה תבע על סנטירא למעבד דינא אדהכי עאל רחימא דמלכא וקם קמיה כיון דחמא ליה מלכא אתנהירו אנפוי שארי ההוא רחימא דמלכא לאשתעי בהדיה ומלכא חדי לבתר כד אתא סנטירא חזא אנפוי דמלכא חדאן אסתלק ואזיל ליה ולא עביד דינא וכדין ההוא רחימא בעי למלכא על עבדוי ומכפר להו ובג"כ ואיש חכם יכפרנה. אוף הכא כד חמא משה דרוגזא הוה
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קעז ב
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
תלי מיד ויאמר משה אל אהרן בגין דאיהו שושבינא דמטרוניתא וקטרת לא סלקא אלא בידוי דאיהו אסגי שלמא בעלמא וקשיר קשרא דמהימנותא קטרת הא אוקמוה חדוותא דעילא ותתא קשורא דמהימנותא סליקו דרוגזא הה"ד שמן וקטרת ישמח לב וכדין ואיש חכם יכפרנה ינקי וידכי לההוא רוגזא ורחמין מתערין:
רבי אלעזר (נ"א רבי אבא אמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים בגין דאינון גזעא ושרשא דליואי וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו דבעי כהנא לאתקנא להו דאע"ג דקריבין אינון לקודשא לא ייעלון אלא בתקונא דכהנא דהוא ידע סימנא דימטון לגביה ולא יתיר וכד מכסיא למאני קודשא כד כסויא אחרא שרי ואסיר לון לקרבא למחמי דהא מלח בחשאי לא אית לגבייהו אלא לכהני (וע"ד) דמלה דלהון ועובדא דלהון ברזא ובחשאי וליוא לארמא קלא. בג"כ כהני בחשאי וברזא וע"ד אסיר לון חמדא דחמרא לארמא קלא ולגלאה רזין איהו בג"כ ליואי אתמסרו לארמא קלא דהא בדינא אתאחד דינא באתגלייא איהו ולפרסמא מלה קמי כלא אבל כהנא כל מלוי ברזא ובחשאי ולאו באתגלייא (סימנא דכלא שמאל תהא דוחה וימין מקרבת) בגין דאיהו ימינא (מקרב) כד דינין שריין בעלמא מסטרא דשמאלא ימינא יהא מקרבא ובמה בקטורת דאיהו בחשאי ברזא דקיק ופנימאה מכלא.
ת"ח כד האי מדבחא אחרא שארי לאתערא אתערותא כד לא ישתכחו זכאין מדבחא פנימאה אתער לגביה וקאים לקבליה ודינין משתככי וע"ד קיימא לקבל דא וכדין דינא אסתלק ר' אלעזר אמר (שם) זאת עבודת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים בשעתא דבני קהת נטלין קדש קדשים כדין אתי כהנא וחפי כלא עד לא יקרבון לנטלא ליה ולא הוו חמאן לעלין מה דאינון נטלין אלא בכסוייא מנייהו כמה דכתיב (שם) "ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך" ורוב כסוייא דמאני מקדשא תכלת איהו בגין דתכלת הא אוקמוה ואתמר. בתר דאתכסייא כלא מקרבין בני קהת דנטלין ולא מקרבין אלא באינון בדים דנפקין לבר הה"ד (שם) וכלה אהרן ובניו לכסות את הקדש וגו' בנסוע המחנה ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת וגו' בג"כ קטרת דאיהי פנימאה וכל מה די ברזא לכהנא אתמסר וע"ד ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל ויתן את הקטרת דאיהו פנימאה רזא דכהנא כדין ויכפר על העם ויעמוד בין החיים בין אילנא דמותא כדין ימינא קריב דא בדא ותעצר המגפה זכאה חולקא דכהנא. דכהנא אית ליה חילא לעילא ואית ליה חילא לתתא והוא גרים שלמא לעילא ותתא ובכל זמנא שמאלא פלח לימינא הה"ד וילוו עליך וישרתוך וימינא בשמאלא משתכחי במקדש:
רבי אלעזר הוה קאים קמיה דרבי שמעון אבוה. א"ל כתיב "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך" א"ל ת"ח ראה חיים עם אשה אשר אהבת (ס"א והוה אמר ר"ש כתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת) דא הוא רזא דבעי בר נש לאכללא חיים באתר דא. דא בלא דא לא אזלא. ובעי ב"נ לאכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ודא הוא ראה חיים עם אשה אשר אהבת מ"ט בגין כי הוא חלקך בחיים דחיים לא שראן אלא על דא ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש כמה דאמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. ות"ח כל מלו דשלמה מלכא כלהו סתימין לגו בחכמתא והני קראי אתחזון דהותרה רצועה כמה דכתיב (נ"א א"ל ר"א כתיב) בתריה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון וגו' האי קרא אית לאסתכלא ביה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וכי שלמה
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קעח א
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
דחכמתא עלאה ביה יתיר על כל בני עלמא אמר הכי אלא (נ"א א"ל) כל מלוי דשלמה מלכא על רזא דחכמתא אתמרו. ת"ח כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה דא הוא דבעי בר נש לאכללא שמאלא בימינא וכל מה דהוא עביד מבעי ליה דלא יהון אלא כלילן בימינא. כל אשר תמצא ידך. דא שמאלא. לעשות בכחך דא הוא ימינא כד"א ימינך יי' נאדרי בכח. וכיון דבר נש יזדהר דכל עובדוי יהון לסטרא דימינא ויכליל שמאלא בימינא כדין קב"ה שארי בגוויה בהאי עלמא ויכניש ליה לגביה לההוא עלמא דאתי ולא יימא בר נש בשעתא דאתינא לההוא עלמא כדין אתבע מן מלכא רחמי ואיתוב קמיה אלא כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בתר דיסתלק בר נש מהאי עלמא אלא אי בעי בר נש דמלכא קדישא ינהיר ליה לההוא עלמא ויתן ליה חולקא לעלמא דאתי ישתדל בהאי עלמא לאכללא עובדוי בימינא. וכל עובדוי יהון לשמא דקב"ה דהא לבתר כד יתכניש מהאי עלמא לאתדנא בדינא תקיפא בדינא דגיהנם לית תמן עיטא וחכמה וסכלתנו לאשתזבא מן דינא.
ד"א כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול. בגיהנם אית ביה מדורין על מדורין. מדורא תתאה שאול. מדורא תתאה מניה אבדון ודא סמיך לדא. מאן דנחית לשאול ידונון ליה ומתמן יצפצף ועולה הה"ד מוריד שאול ויעל ומאן דנחית לאבדון תו לא סליק לעלמין. מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו (ס"א אי טבא איהו) מארי דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא ולילא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי מ"ט בההיא שעתא בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי ויודי עלייהו בגין דאיהי שעתא דמותא ואלין אקרון מארי דחושבנא. וכן מאן דאשתדל בדעת ובחכמה למנדע למאריה כד יעברון ליה לאסתכאה ולאסתכלא באינון חייבין דאתטרידו בגיהנם ובדרגא דשאול וכלהו צווחין מאינון דרגין הוא לא ישתאר תמן ולא ישתכח בינייהו ועל דא אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול ולא ישתכח אלא לעילא לעילא באתר דכמה נהורין ובוצינין וכמה כסופין שארן ביה וקב"ה אתי (ביה) (ס"א ותאיב ליה) לאשתעשעא עם שאר צדיקייא די בגן עדן. זכאה חולקהון דצדיקייא בהאי עלמא ובעלמא דאתי עלייהו כתיב "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך":
"ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד וגו'". רבי אבא פתח היושב על חוג הארץ וגו'. ת"ח כד בעא קב"ה למברי עלמא סליק ברעותא קמיה וברא ליה באורייתא (ס"א כד סליק ברעותא קמי קב"ה למברי עלמא אסתכל באורייתא וברא ליה) ובה אשתכלל הה"ד בהכינו שמים שם אני וכתיב (שם) "ואהיה אצלו אמון". והא אוקמוה אל תקרי אמון אלא אומן. כד אתי למברי אדם והא אתמר אמרה תורה וכי למגנא אתקריאת ארך אפים ורב חסד. בההיא שעתא דנפק אדם לעלמא הוה זיו פרצופא דיליה מעילא ומתתא והוו דחלין מניה כל בריין ואוקמוה. ת"ח לא אתקיים עלמא ולא אשתלים עד ההיא שעתא דנפק אדם בשלימו דכלא ואתקדש יומא ואתתקן כרסייא קדישא למלכא כדין אשתלימו עלאי ותתאי ואשתכחו חדוון בכלהו עלמין בההיא שעתא דבעא יומא לאתקדשא הוו נפקי רוחיהון דשדין לאתברי גופא דלהון ואתקדש יומא ולא אתבריאו ואשתאר עלמא כמה דאתפגים מעבידתא ואסתחר
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קעח ב
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
(ס"א ואתחסר) כיון דאתקדשו (עלמין) ישראל ואשתלימו בדרגיהון ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא כד (ס"א כדין) אשתלים ההוא פגימא דעלמא דמסטר שמאלא וע"ד בעאן לאתדכאה ליואי וכדין כלא אתכליל בימינא ועלמא לא אתפגים ובג"כ כתיב "ועבד הלוי הוא". הוא אשלים לסטר שמאלא הוא אשלים לפגימו דעלמא ואפי' ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קב"ה עלמא. ליואה בארונא אשלים לכלא מאי בארונא בההוא מטולא דהוו נטלי במשכנא אשתלים כל ההוא פגימו על ידיה הוא לעילא לשמאלא הוא אתכליל בימינא תו הוא דא עתיקא (ס"א ת"ח ול"ג מן תו) אלמלי דינא לא אשתכח בעלמא לא הוו ידעי בני נשא מהימנותא עלאה ולא ישתדלון בני נשא באורייתא ולא יתקיימו פקודי אורייתא פולחנא שלימותא דישתכח בעלמא לגבי מלכא קדישא מאן עביד ליה הוי אומר דא ליואה.
תו ועבד הלוי הוא כד"א כי יי' הוא האלקים הוא אשלים שלימותא למיהוי כלא חד הוא פשיטא לקבלא לכנסת ישראל כד"א שמאלו תחת לראשי בגין לחברא זווגא כחדא מאן אתער רחימותא הוי אומר הוא. תו הוא כד"א שמאלו תחת לראשי בגין לחברא זווגא כחדא מאן אתער רחימותא הוי אומר הוא. תו הוא כד"א (ס"א תו הוא דא עתיקא כד"א כי יי' הוא האלקים) הוא עשנו ולא אנחנו עמו בג"כ הוא לתתא הוא לעילא הוא אתגלייא הוא סתים הוא אלקים. ר' יצחק אמר זמין קב"ה לאנהרא לסיהרא כהנורא דשמשא ונהורא דשמשא יהא על חד שבע זמנין הה"ד וחיה אור הלבנה כאור החמה וגו'. וכתיב "לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף". וכתיב (שם) "לא יהיה לך עוד השמש וגו'":
רעיא מהימנא
"כל פטר רחם לכל בשר וגו' ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" (במדבר יח, טו) פקודא דא לפדות פטר חמור, לפדות לעלמא דאתי. ואי קודם דאזיל לההוא עלמא, לא יפדה נפשיה ורוחיה ונשמתיה באורייתא, עתיד לאחזרא להאי עלמא כדבקדמיתא. ישוב לימי עלומיו (איוב לג, כה), ולקבל נפשא ורוחא ונשמתא.
כתיב "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" (איוב לג, כט). וישראל, בגין דפדיון דלהון הוה בלא תורה, דאיהו כסף כסופא דעלמא דאתי, אהדרו תלת זמנין אחרנין בגלותא, ובפורקנא בתרייתא דפורקנא דלהון יהא באורייתא, לא יהדרון לעלם בגלותא. אתו רבנן ובריכו ליה, ואמרו רעיא מהימנא, קודשא בריך הוא יפדה לך, וכל ישראל יפדון על ידך, ותתחדש עמהון, ואינון עמך.
פקודא בתר דא, לדון בערכי בית. וברזא דחכמתא, בית דבר נש, דא אתתא. אי איהי אתתא דטוב ורע, ובעי להמיר רעה בטובה, יפדה לה מההוא רע, ויהיב ליה ערך דילה. אבל אתתא דאילנא דחייא, אתמר בה "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח, יז), ואין לה ערך. כמה דאתמר, "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי יב, ד). ואתמר "אשת חיל מי ימצא וגו'" (משלי לא, י). ודא שכינתא. מאן דגמיל חסד עמה, לית ערך לאגרא דיליה. ומאן דחאב לגבה, לית ערך לענשא דיליה.
כמה שפחות אית לה דמשמשין לה, וכל חדא וחדא מנייהו, אית לה ערך. וכל חד וחד צריך פדיון. אבל מאן דירית נשמתא, או רוחא, או נפשא משכינתא, לא צריך פדיון, דשכינתא עלה אתמר "אני יי הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיהו מב, יא), דפדיון דילה בקודשא בריך הוא תליא. דאמשכן לה (לגביה) ישראל, בקשורא דתפילין, באות דשבת, באות דיומין טבין, באות דברית, ותורה, בכמה פקודין. דפדיון דילה תליא בקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, "ואעש למען שמי" (יחזקאל כ, ט), ובגינה "ואף גם זאת" (ויקרא כו, מד). הכי כמה פקודין אינון דעבדין בני נשא על מנת לקבל פרס. וכמה חובין. ולכל פקודא אית ליה ערך בההוא עלמא. (ס"א אבל עונשא) ולכל עונשא למאן דאעבר עלייהו, אין ליה ערך ושיעור.
פקודא בתר דא לדון במחרים נכסיו לכהן, הדא הוא דכתיב "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר יח, יד), (ורזא דא) "באדם ובבהמה כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ליי באדם ובבהמה" (במדבר יח, טו), רחם בהיפוך אתוון כחושבן
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קעט א
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
רמ"ח אברים דבר נש, עלייהו אתמר "ברגז רחם תזכור" (חבקוק ג, ב), בתר דכעיס בר נש ומחרים ההוא בעירא לגביה, הא שריא אל אחר נחש, דאתמר ביה "ארור אתה מכל הבהמה" (בראשית ג, יד), ואיהו לשמאלא דבר נש, בגין דא מני קודשא, בריך הוא למיהב לכהנא, דאיהו רחמי ברכה, לאתכפייא רגז, דאתער בההוא בר נש מרה, חרבא דמלאך המות, ואתער ימינא לגביה ברחמי, ואתכפייא רוגזא דשמאלא, והאי איהו ברגז רחם תזכור.
מאן דכעיס, דאית ליה בכעס סם המות, דעליה אוקמוה מארי מתניתין, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, בגין דסטרא אחרא אתוקדת בבר נש. ובההיא בעירא דיהיב לכהנא, אתפרש חרם מניה, וסמאל אל אחר חרם, ונוקבא דיליה קללה, כלולה מכל קללות שבמשנה תורה. וקודשא בריך הוא בריך בכל אורייתא כלא, וכל ברכאן מימינא דאחיד בה כהן. ובגין דא כל חרם צריך למיהב ליה לכהנא, דאיהו אכיל ליה בנורא ושצי ליה מעלמא, ושכיך אשא משמאלא בימינא, דאיהו מייא, וביה "וחמת המלך שככה" (אסתר ז, י).
פקודא בתר דא, להפריש תרומה גדולה, ואוקמוה תרי ממאה. מאי תרומה, רבנן דמתיבתא, האי תרומה דצריכין לאפרשא תרי ממאה, בסתרי תורה מאי ניהו, מאן דבעי למטעם, אי הוא זר יומת, והיינו אל זר סמא"ל. דקודשא בריך הוא אמר "ויקחו לי תרומה" (שמות כח, ב), תרי ממאה, ליחדא ליה תרין זמנין ביומא, דהיינו תרי ממאה, במ"ט אתוון דשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דערבית, ובמ"ט אתוון דשחרית, חסרין תרין ממאה, אינון שכינתא עלאה ותתאה, בתרווייהו צריך ליחדא לקודשא בריך הוא. אמה דתרווייהו. מדה דתרווייהו. מאה באמה. אמ"ה באתווי מא"ה איהו, ואיהו בהפוך אתוון הא"ם.
ועוד, "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליי" (במדבר טו, יט), תרימו, כגון "רום ידיהו נשא" (חבקוק ג, י), ואינון עשר אצבען דסליקו דלהון לעשר ספירן, דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דסליקו מ"ה. ובאתוון דאלפא ביתא, מה סליק מא"ה. י"ם ה"צ. והאי איהו דאוקמוה רבנן (מארי מתניתין), "ועתה ישראל מ"ה יי אלהיך שואל מעמך" (דברים י, יב) ואמרו, אל תקרי מה אלא מאה, לקבל מאה ברכאן דמחייב בר נש לברכא למאריה בכל יומא, והאי איהו דצריך בר נש למטעם בכל יומא למאריה, ובגין דא ויקחו לי תרומה. וכמה תרומות אינון, אית תרומה מדאורייתא. תורה מ', והאי איהו תרומה, תורה דאתייהיבת בארבעים יום. ואי תימרון דאכילנא מינה (נ"א מנא), (הא כתיב) "ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" (שמות לד, כח), נטירת הוה עד השתא האי תרומה לקודשא בריך הוא, וכיון דמלכא לא אכל, איך אכלין עבדי, דהא (לבתר דאמר), "אריתי מורי עם בשמי" (שיר השירים ה, א), לבתר "אכלו רעים" ייכלון עבדוי. פקודא בתר דא להפריש מעשר ללוי (תרומת מעשר), ואיהי שכינתא מסטר דימינא דאיהו חסד, תרומה גדולה לכהן, מסטרא דשמאלא דאיהו גבורה, תרומת מעשר ללוי, דאיהי שכינתא. יו"ד ה"י וא"ו ה"י, "שלשת עשרונים לפר" (במדבר כח, כח), מסטרא דההוא דאתמר ביה, "ופני שור מהשמאל" (יחזקאל א, י) ודא גבורה, ועשרון לכבש, ודא יו"ד ה"א וא"ו ה"א (נ"א יו"ד ה"י וא"ו ה"י) דסליק לעשר אתוון. האי עשרון, ועשר למ"ה ומ"ה למאה. אבל שלשה עשרונים י' י' י' (נ"א דא יו"ד ה"י וא"ו ה"י) וסלקין לל', וי' ספירן בהון, סלקין מ"ג ביצים וכלא יו"ד, חומש ביצה, תוספת מצד ה', והכי מעשר, דאיהו פקודא להפריש ישראל מעשר, מסטרא דאת י', מעשר מן המעשר חד מחמש, מסטרא דאת ה', כל עשורין דאת י', ואיהי שכינתא חד מעשר ספירן, א' מחמש, איהו מסטרא דתפארת, דאיהו חמשה מכתר. וכד תחשוב ממלכות עד תפארת, תשכח תפארת חמש מתתא לעילא, ושכינתא חמשאה לגביה.
ומסטרא אחרא איהי, "שני עשרונים לאיל" וכלילת י' י' הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה י' ה"ה, לאיל דא ו', דאיהו שקל הקדש, והאי איהו "עשרה עשרה הכף בשקל הקדש", ועוד, שני עשרונים י' י' מן וייצר. לאיל ו' מן וייצר. וכלא א', י' לעילא, י' לתתא. ו' באמצעיתא. ועוד שלשה עשרונים אינון י' י' י'. פקודא בתר דא להפריש תודה. ורבנן מארי מתניתין אוקמוה, דתודה עשרים עשרונים, ומתפלגין י' עשרונין לחמץ. וי' למצה. ומי' של מצה עושים ל' מצות. ומעשרה של חמץ עושים י' חלות. ודא איהו סלת "חלות מצות בלולות בשמן" (ויקרא ז, יב), מי' עשרונים, דאינון יו"ד ה"י וא"ו ה"י, הוו עבדין ל' מצות, דאינון י' י' י', האי שמא, זמנין איהו לימינא, וזמנין איהו לשמאלא. וזמנין באמצעיתא. רחמי מכל סטרא, לימיניה ולשמאליה.
וזמנין י' לימינא, ואין פוחתין ביה מעשרה מלכיות. ולזמנין יו"ד לשמאלא, ואין פוחתין ביה מעשרה שופרות. ולזמנין יו"ד
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קעט ב
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
באמצעיתא ואין פוחתין ביה מי' זכרונות.
"על פי יי' יחנו ועל פי יי' יסעו את משמרת יי שמרו" (במדבר ט, כג), דכל י' אית לה ד' אנפין, ג' חיוון אינון, לקבל תלת יודין, וד' אנפין לכל חיה, לקבל ד' אנפין (ס"א אתוון) דיהו"ה, על פי יי יחנו ויסעו. שמרו, דא שכינתא, דנטרא לאינון דשמרי שבתות וימים טובים, דבגין כך לא זזה שכינה מישראל, בכל שבתות וימים טובים, ואפילו בשבתות (ס"א ביומוי) דחול, אלא דאיהו סוגרת ומסוגרת בהון. ובכל צלותא, איהו עולה לידו"ד, עד דמטאת למרכבתא דאבהן עלאין, דאינון גדול"ה, גבור"ה, תפאר"ת, דאית להון תריסר אנפין, לקבל תריסר שבטין. וכפום דאיהי אוליפת זכות על אלין מארי צלותין, ומארי זכוון, בכל פקודא ופקודא דאורייתא, הכי יחנו על זכוון דלהון, וכן יסעו לגבייהו. והכי נחתא שמירה לגבייהו.
אינון דעבדין זכוון על מנת לקבל פרס, נחית קודשא בריך הוא במרכבתיה דעבד, ובד' שומרין דיליה, ומאן דעביד זכוון שלא על מנת לקבל פרס. נחית עלייהו במרכבתא דיליה. ולרשיעיא נחית עלייהו בעובדייהו, באינון שדין ומזיקין ומלאכי חבלה במרכבתא דלהון, לאתפרעא מנהון. (ס"א זכוון שלא על מנת לקבל פרס קודשא בריך הוא נחית עלייהו במרכבתא דיליה ובד' חיוון דיליה ומאן דעביד זכוון על מנת לקבל פרס נחית עלייהו במרכבתא דעבד מטטרו"ן ובד' שומרין דיליה, ולרשיעיא נחית עלייהו בעובדייהו באינון שדין ומזיקין ומלאכי חבלה עון ומשחית אף וחימה). פתחו מארי מתניתין ואמרו, ודאי הכי הוא, זכאה חולקך רעיא מהימנא, ע"כ רעיא מהימנא.
ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי לעולם אמן ואמן.
פרשת חקת
"וידבר יי' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה יי' לאמר וגו'" ר' יוסי פתח וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. ת"ח מלין דאורייתא קדישין אינון עלאין אינון מתיקין אינון כמה דכתיב "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וגו'" מאן דאשתדל באורייתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני וקביל אורייתא הה"ד היום הזה נהיית לעם והא אוקמוה חברייא כתיב הכא "זאת חקת התורה" וכתיב "וזאת התורה" מה בין האי להאי. אלא רזא עלאה הוא והכי אוליפנא. וזאת התורה לאחזאה כלא ביחודא חד ולאכללא כנ"י בקב"ה לאשתכחא כלא חד. בגיני כך וזאת התורה אמאי תוספת וא"ו אלא הא אתמר לאחזאה דכלא חד בלא פרודא וזאת כלל ופרט כחדא דכר ונוקבא ובג"כ וזאת התורה ודאי. אבל זאת בלא תוספת וא"ו חקת התורה ודאי ולא התורה. דינא דאורייתא דגזרה דאורייתא. ת"ח זאת אשר ללוים ולא וזאת דהא מסטרא דדינא (קשיא) קא אתיין ולא מסטרא דרחמי. א"ר יהודה והא כתיב "וזאת עשו להם וחיו" ודא בליואי אתמר ואת אמרת זאת ולא וזאת. א"ל ודאי הכי הוא וקרא מוכח מאן דאחיד סמא דמותא אי לא יערב ביה סמא דחיי הא ודאי ימות וע"ד "וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו" בגין דסמא דחיי מערב בהדיה וזאת עשו וחיו ולא ימותו ודאי וזאת אצטריך להו ולא זאת. בגיני כך וזאת התורה ממש ביחודא חד ביחודא שלים כללא דדכר ונוקבא ידו"ד. זאת ה' בלחודוי וע"ד "זאת חוקת התורה":
רבי שמעון ור' אבא ור' אלעזר ור' יצחק הוו שכיחי בבי ר' פנחס בן יאיר אמר ר' פנחס לר' שמעון במטותא מנך אנת דאוקמי עלך לעילא ומילך באתגלייא מה דלא אתיהיב רשותא לב"נ אחרא. בפרשתא דא אימא מלה חדתא א"ל ומאי היא א"ל זאת חקת התורה. א"ל הא שאר חברייא יאמרו