זהר פרשת חוקת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · זהר · פרשת חוקת · >>

דפים: קעט, ב | קפ, א/בקפא, א/בקפב, א/בקפג, א/בקפד, א/ב

דף קעט ב

<< · זהר חלק ג · קעט ב · >>


דף קעט ב

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

באמצעיתא ואין פוחתין ביה מי' זכרונות.

"על פי יי' יחנו ועל פי יי' יסעו את משמרת יי שמרו" (במדבר ט, כג), דכל י' אית לה ד' אנפין, ג' חיוון אינון, לקבל תלת יודין, וד' אנפין לכל חיה, לקבל ד' אנפין (ס"א אתוון) דיהו"ה, על פי יי יחנו ויסעו. שמרו, דא שכינתא, דנטרא לאינון דשמרי שבתות וימים טובים, דבגין כך לא זזה שכינה מישראל, בכל שבתות וימים טובים, ואפילו בשבתות (ס"א ביומוי) דחול, אלא דאיהו סוגרת ומסוגרת בהון. ובכל צלותא, איהו עולה לידו"ד, עד דמטאת למרכבתא דאבהן עלאין, דאינון גדול"ה, גבור"ה, תפאר"ת, דאית להון תריסר אנפין, לקבל תריסר שבטין. וכפום דאיהי אוליפת זכות על אלין מארי צלותין, ומארי זכוון, בכל פקודא ופקודא דאורייתא, הכי יחנו על זכוון דלהון, וכן יסעו לגבייהו. והכי נחתא שמירה לגבייהו. אינון דעבדין זכוון על מנת לקבל פרס, נחית קודשא בריך הוא במרכבתיה דעבד, ובד' שומרין דיליה, ומאן דעביד זכוון שלא על מנת לקבל פרס. נחית עלייהו במרכבתא דיליה. ולרשיעיא נחית עלייהו בעובדייהו, באינון שדין ומזיקין ומלאכי חבלה במרכבתא דלהון, לאתפרעא מנהון. (ס"א זכוון שלא על מנת לקבל פרס קודשא בריך הוא נחית עלייהו במרכבתא דיליה ובד' חיוון דיליה ומאן דעביד זכוון על מנת לקבל פרס נחית עלייהו במרכבתא דעבד מטטרו"ן ובד' שומרין דיליה, ולרשיעיא נחית עלייהו בעובדייהו באינון שדין ומזיקין ומלאכי חבלה עון ומשחית אף וחימה). פתחו מארי מתניתין ואמרו, ודאי הכי הוא, זכאה חולקך רעיא מהימנא, ע"כ רעיא מהימנא.

ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי לעולם אמן ואמן.

פרשת חקת

"וידבר יי' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה יי' לאמר וגו'" ר' יוסי פתח וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. ת"ח מלין דאורייתא קדישין אינון עלאין אינון מתיקין אינון כמה דכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וגו' מאן דאשתדל באורייתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני וקביל אורייתא הה"ד היום הזה נהיית לעם והא אוקמוה חברייא כתיב הכא זאת חקת התורה וכתיב וזאת התורה מה בין האי להאי. אלא רזא עלאה הוא והכי אוליפנא. וזאת התורה לאחזאה כלא ביחודא חד ולאכללא כנ"י בקב"ה לאשתכחא כלא חד. בגיני כך וזאת התורה אמאי תוספת וא"ו אלא הא אתמר לאחזאה דכלא חד בלא פרודא וזאת כלל ופרט כחדא דכר ונוקבא ובג"כ וזאת התורה ודאי. אבל זאת בלא תוספת וא"ו חקת התורה ודאי ולא התורה. דינא דאורייתא דגזרה דאורייתא. ת"ח זאת אשר ללוים ולא וזאת דהא מסטרא דדינא (קשיא) קא אתיין ולא מסטרא דרחמי. א"ר יהודה והא כתיב וזאת עשו להם וחיו ודא בליואי אתמר ואת אמרת זאת ולא וזאת. א"ל ודאי הכי הוא וקרא מוכח מאן דאחיד סמא דמותא אי לא יערב ביה סמא דחיי הא ודאי ימות וע"ד וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגין דסמא דחיי מערב בהדיה וזאת עשו וחיו ולא ימותו ודאי וזאת אצטריך להו ולא זאת. בגיני כך וזאת התורה ממש ביחודא חד ביחודא שלים כללא דדכר ונוקבא ידו"ד. זאת ה' בלחודוי וע"ד זאת חוקת התורה:

רבי שמעון ור' אבא ור' אלעזר ור' יצחק הוו שכיחי בבי ר' פנחס בן יאיר אמר ר' פנחס לר' שמעון במטותא מנך אנת דאוקמי עלך לעילא ומילך באתגלייא מה דלא אתיהיב רשותא לב"נ אחרא. בפרשתא דא אימא מלה חדתא א"ל ומאי היא א"ל זאת חקת התורה. א"ל הא שאר חברייא יאמרו

<< · זהר חלק ג · קפ א · >>


דף קפ א

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

אמר לר' אלעזר בריה אלעזר קום בקיומך ואימא מלה חד בפרשתא דא וחברייא יימרון אבתרך. קם ר' אלעזר ואמר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה אי אינון קדמאי עבדי הסכמה דא בדינא דאורייתא ואתו בתראי ובטלוה אמאי בטלוה והא מאן דבטיל מלה דאורייתא כאילו חריב עלמא שלים. ואי לאו איהו בדינא דאורייתא אלא הסכמה בעלמא אמאי נעל הכא. אלא ודאי בדינא דאורייתא הוה וברזא עלאה אתעבידת מלה ובגין דהוו קדמאי חסידי זכאי מלה דא אתגלייא בינייהו ומדאסגיאו חייבי בעלמא אתעבידת (ס"א אעברו) האי מלה בגוונא אחרא בגין לאתכסאה מלין דאינון ברזא עלאה (והא אוקמוה. ת"ח ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך וגו'. וכי אמאי נעל הכא אלא אתמר דפקיד ליה על אתא לאתפרשא מנה ולאזדווגא (ס"א באתר) באתתא אחרא דנהירו קדישא עלאה ואיהי שכינתא וההוא נעל אוקים ליה באתר אחרא (ס"א ואיהי שכינתא) אעבר ליה מהאי עלמא ואוקים ליה בעלמא אחרא וע"ד כל מה דיהיב מיתא לבר נש בחלמא טב נטיל מאניה מן ביתא ביש כגון סנדליה. מ"ט בגין דאעבר רגליה דאינון קיומא דבר נש מהאי עלמא וכניש לון לעלמא אחרא אתר דמותא שארי ביה דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. (מאי היא בת נדיב דא בת דאברהם דכתיב נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם ולא אלקי יצחק) ורזא דמלה בין חברייא איהו. ודא כד מיתא נטיל לון אבל בזמנא דחייא שליף מסאניה ויהיב לבר נש אחרא בגין לקיימא קיים קא עביד בגזירא דלעילא נעל דחליצה כגוונא דלעילא נעל אחרא וכלא אתר חד (ס"א כלא אתייחד) (נ"א רזא חדא). ת"ח ההוא מיתא דאסתלק מעלמא בלא בנין האי בת נדיב לא כנישת ליה לההוא בר נש לגבה ואזיל לאתטרדא בעלמ' דלא אשכח אתר וקב"ה חייס עליה ופקיד לאחוהי למפרק ליה לאתבא ולאתתקנא בעפרא אחרא כמה דכתיב ואדם על עפר ישוב ואוקמוה. ואי ההוא פרוקא לא בעי לקיימא לאחוהי בהאי עלמא בעי למקטר חד נעל ברגליה וההיא אתתא דתשרי ליה ומקבלא לההוא נעל לגבה אמאי נעל אלא בגין דההוא נעל בגין מיתא הוא (ס"א בגין דההוא נעל קיומא דמיתא הוה בהאי עלמא) ואתיהיב ברגליה דחייא אחוהי ואתתא מקבלה לההוא נעל לגבה לאחזאה דהא ההוא מיתא בין חייא אהדר בעובדא דא וחיא בהפוכא מההוא נעל דנטיל מיתא מחייא והשתא האי נעל נטיל חייא ממיתא ובההוא נעל ההוא מיתא לא אזיל בין בחייא (נ"א ובעי נעל דההיא מיתא דא אזל ביה בחייוי) ואתתא נטלא ליה לגבה לאחזאה דההיא אתתא עטרת בעלה נטלא ליה ומקבלא ליה לגבה ובעי לבטשא ליה לההוא נעל בארעא לאחזאה דשכיך גופיה דההוא מיתא וקב"ה לזמנא דא או לבתר זמנא חייס עליה ויקבל ליה לעלמא אחרא. תו בטשותא דההוא נעל בידא (ס"א מידא) דאתתא לארעא לאחזאה דהא יתבני ההוא מיתא בעפרא אחרא דהאי עלמא והשתא יתוב לעפריה דהוה מתמן בקדמיתא (אכדין יתוב לעפרה) וכדין ההיא אתתא תשתרי למעבד זרעא אחרא ואוקמוה. ת"ח ע"ד מאן דבעי לקיימא קיים נטיל נעליה ויהב לחבריה לקיימא עליה קיימא הה"ד וזאת לפנים בישראל על הגאולה מאי וזאת קיימא שלים בכלא. לפנים בישראל כד הוו צנועין קדישין. לקיים כל דבר כל דבר ממש דהא דא הוא קיומא וכדין וזאת התעודה בישראל ודאי דלא תימא דהסכמה בעלמא היא ומדעתייהו עבדי לה אלא קיומא עלאה הוה למהוי עובדיהון (בקיומא) לרזא דלעילא כיון דאסגיאו חייבין בעלמא כסיאו מלה בגוונא אחרא בכנפא דמלבושא והאי מלבושא היא תקונא עלאה ורזא דמלה ולא יגלה כנף אביו כתיב.


<< · זהר חלק ג · קפ ב · >>


דף קפ ב

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

"זאת חקת התורה" זאת דא את קיימא דלא אתפרש דא מן דא (וכד אתפרע דא כלה) דאקרי זה ומנוקבא עייל לדכר, וע"ד שמו"ר וזכו"ר כחדא מתחברן.

חקת התורה, חק התורה מבעי ליה, מאי חקת, אלא חקת ודאי ואוקימנא ה' ד' הות (נ"א חק) והא אתמר. אבל ת' הוא ד' ונ' מחבר כחדא ונו"ן הא אתמר נו"ן אמאי אקראי הכי בנו"ן אלא כד"א ולא תונו איש את עמיתו. דהשתא היא באנפהא נחירין ועבדא אונאה לבני נשא לבתר מחיא כחויא ושצי וקטיל ואמרה לא פעלתי און ועל דא הכי אקרי בנו"ן דאתמר עלייה ת' כלא כחדא דל"ת נו"ן ד' נו"ן דלית רי"ש (ה"א ה"א) רי"ש ודל"ת חד מלה הוא ובאתוו"ן גליפין אנון ת"ח חקות (ס"א אינון חו"ק ו"ת וכלא חד מלה:

יש כאן רעיא מהימנא דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה האי פרה לדכיותא קא אתייא לדכאה למסאבי פרה דקבילת מן שמאלא ומאן הוא לשמאלא שור כד"א ופני שור מהשמאל. אדומה סומקא כוורדא דכתיב כשושנה בין החוחים אדומה גזרת דינא. תמימה מאי תמימה כמה דתנינן שור תם ושור מועד. שור תם דינא רפייא שור מועד דינא קשיא. אוף הכא תמימה דינא רפייא גבורה תתאה דא היא תמימה. גבור עלאה דא היא דינא קשיא והיא יד החזקה תקיפא. אשר אין בה מום כד"א כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אשר לא עלה עליה עול. על כתיב כד"א ונאם הגבר הוקם על. מ"ט בגין דהיא שלומי אמוני ישראל ועליה לאו היא אלא עמה. אשר לא עלה עליה על היינו דכתיב בתולת ישראל בתולה ואיש לא ידעה:

ונתתם אותה אל אלעזר. מצוותה בסגן ואוקמוה. מ"ט ליה ולא לאהרן אלא אהרן שושבינא דמטרוניתא ועוד דאהרן לא אתי מסטרא דטהור אלא מסטרא דקדוש ובגין דדא אתייא לטהרה לא אתייהיב ליה. כל מלה דהאי פרה היא בשבע ז' כבוסים וכו' והא אתמר. מ"ט בגין דהיא שבע שני שמטה ובת שבע אתקרי וע"ד כל עובדוי בשבע. ת"ח כל מאי דאתעביד מהאי פרה בגין לדכאה ולא לקדשא ואע"ג דאתייהיב לסגן הוא לא שחיט ולא שריף בגין דלא ישתכח דינא בסטרוי וכ"ש אהרן דאיהו בדרגא שלים יתר דלא בעי לאשתכחא תמן ולאזדמנא תמן. האי פרה כיון דאתעביד אפר בעי למשדי ביה עץ ארז ואזוב ושני תולעת והא אלין אתמרו. ואסף איש טהור ולא קדוש. והניח מחוץ למחנה במקום טהור דהא טהור לא אקרי אלא מן סטרא דמסאב בקדמיתא רזא דכלא האי דכתיב למי נדה חטאת היא בגין דכל דינין תתאין וכל אינון דאתו מסטרא דמסאבא כד איהו ינקא מסטרא אחרא ויתיבת בדינא כד"א מלאה דם הודשנה מחלב כדין כלהו מתערי ומסתלקי ושראן בעלמא כיון דעבדי האי עובדא דלתתא וכל האי דינא באתר דא דהאי פרה ורמאן עלה עץ

<< · זהר חלק ג · קפא א · >>


דף קפא א

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

ארז וגו'. כדין אתחלש חילא דלהון ובכל אתר דשראן אתברו ואתחלשו וערקין מניה דהאי חילא דלהון אתחזי כגוונא דא לגבייהו כדין לא שראן בבר נש ואתדכי. וע"ד אתקרי מי נדה מייא לדכאה כד עלמא שארי בדינא וסטרא מסאבא אתפשט בעלמא הכא אתכלילן כל זינין מסאבי וכל זיני דכיו ובגין כך טומאה וטהרה כללא עלאה דאורייתא. ואוקמוה חברייא אר"ש אלעזר עבדת דלא יימרון חברייא מלה אבתרך:

פתח ר"ש ואמר המשלח מעינים בנחלים וגו'. ישקו כל חיתו שדי וגו'. הני קראי דוד מלכא ברוחא קדישא אמרן ואית לאסתכלא בהו. ת"ח בשעתא דחכמתא עלאה בטש בגליפוי אע"ג דהיא טמירא בכל סטרין פתח ואתנגיד מניה חד נהרא מליא בתרעין (נ"א ומליא לתרעין) עלאין כמבועא ומקורא דמיא דמלי קוזפא רבא מניה ומתמן אתמשכן מבועין דנחלין ונהרין בכל סטר כך האי בחד שביל דקיק דלא אתיידע משיך ונגיד ההוא נהר דנגיד ונפיק וממלי לההוא נחלא עמיקא ומתמן אתמשכאן מבועין ונחלין ואתמליין מניה הה"ד המשלח מעינים בנחלים וגו'. אלין נהרי עלאי קדישא דאפרסמונא דכייא וכלהו אתשקיין כחד מההוא נביעא דנחלא עלאה קדישא דנפיק ונגיד. לבתר ישקו כל חיתו שדי היינו דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. הני ד' ראשין אלין אינון חיתו שדי כללא דכל אינון משריין וכל אינון חיילין דאחידן בהו שדי אל תקרי שדי אלא שדי דהוא נטיל ואשלים שמא מיסודא דעלמא. ישברו פראים לצמאם אלין אינון דכתיב בהו והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים. מאן היה אלא אלין חיתו שדי ארבע אינון וכל חד וחד לחד סטרא דעלמא וההוא אקרי חיה ואופנים לקביל כל חד וחד ולא אזלין אלא מרוח דההיא חיה דאזיל עלייהו וכד אלין מתשקיין מההוא שקיו עלאה כל שאר חיילין אחרנין אשתקיין ואתרוון ומשתרשן בשרשייהו ואתאחדן אלין באלין בדרגין ידיען הה"ד עליהם עוף השמים ישכון וגו'. משקה הרים מעליותיו וגו'. אלין שאר דרגין עלאין לבתר כל דא מפרי מעשיך תשבע הארץ (ס"א לתתא וכל עלמין וכו') ארעא עלאה קדישא וכד איהי מתברכאן משתכחי משקיו דנחלא עמיקא דכלא. ובשעתא דעלמא יתיב בדינא ברכאן לא משתכחן לנחתא בעלמא וכדין אסתאב מקדש (ס"א ובשעתא דברכאן לא משתכחי לנחתא בעלמא כדין עלמא יתיב בדינא ומסטרא דשמאלא רוחא אתער ואתפשט בעלמא) וכמה חבילי טריקין משתכחי בעלמא ושראן (בכמה אתרי) על בני נשא ומסאב ההוא רוחא להו כבר נש דגוע (ס"א כבר האי רוח) ורוח מסאבא שריא עליה הכי נמי שריא למאן דיקרב בהדיה הה"ד הסתיר פניך יבהלון וגו'. האי קרא מאי קא מיירי אלא תסתיר פניך יבהלון דהא לא אתשקיין לאשתכחא ברכאן לעלמין. תוסף רוחם יגועון (נ"א לאתערא) ואתער רוחא אחרא מסטרא שמאלא ורוח מסאבא שריא על בני נשא על אינון דמיתין ומאן דקאים בהדייהו ועל שאר בני נשא מאי אסוותא דלהון הא דכתיב ואל עפרם ישובון דא עפר שריפת החטאת (ס"א דא עפר מקדשא דלעילא) בגין (לאתדכאה ביה והיינו רזא הכל היה מן העפר ואפי' גלגל חמה. לבתר דמהדרן להאי עפר בגין לאתדכאה ביה מתעבר רוחא מסאבא ואתער רוחא אחרא קדישא ושארי בעלמא. הה"ד תשלח רוחך יבראון. ויתסון באסוותא עלאה דרוחא אחרא. ותחדש פני אדמה דהא אתדכיאת (אתתא לבעלה) וחדתותי דסיהרא אשתכח ועלמין כלהו מתברכאן. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה יהיב לון עיטא דכלא אסוותא בגין דיזכון לחיי עלמא דאתי וישתכחו דכיין בהאי עלמא קדישין לעלמא דאתי עלייהו כתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם:


<< · זהר חלק ג · קפא ב · >>


דף קפא ב

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

"ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין וגו'" ר' יהודה אמר אמאי פרשתא דפרח סמיכה למיתתא מרים הא אוקמוה אלא כיון (ס"א כמה) דאתעביד דינא בהאי פרה לדכאה למסאבי אתעביד דינא במרים לדכאה עלמא ואסתלקת מן עלמא. כיון דאסתלקת מרים אסתלק ההוא באר דהוה אזיל עמהון דישראל במדברא ואסתלק בירא בכלא א"ר אבא כתיב ואתה בן אדם שא קינא על בתולת ישראל וכי עלה בלחודהא. לא אלא בגין דכלא אתבר בגינה. בגינה אתבר ימינא אבתרה דהוה מקרב לה גבי גופא וגופא דאיהו שמשא אתחשך בגינה ודא הוא רזא דכתיב הושיעה ימינך וענני. גופא (ס"א בגינה דכתיב חשך השמש בצאתו וכתיב) דכתיב אלביש שמים קדרות דהא שמשא אתחשך בגינה כגוונא דא ותמת שם מרים וגו':

ולא היה מים לעדה דהא אסתלק בירא דעילא ותתא לבתר אתבר ימינא דכתיב יאסף אהרן אל עמיו ולבתר אתחשך שמשא דכתיב ומות בהר וגו'. והאסף אל עמך וגו'. הא דרועא ימינא אתבר וגופא דאיהו שמשא אתחשך. ות"ח לא אשתכח דרא בעלמא כדרא דמשה קיימא בעלמא ואהרן ומרים. ואי תימא ביומוי דשלמה הכי נמי. לאו דהא ביומוי דשלמה שליט סיהרא ושמשא אתכניש וביומוי דמשה אתכניש סיהרא ושמשא שלטא. תלת אחין הוו משה אהרן ומרים כד"א ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. מרים סיהרא. משה שמשא אהרן דרועא ימינא. חור דרועא שמאלא ואמרי לה נחשון בן עמינדב. בקדמיתא מיתת מרים. אסתלקת סיהרא. אסתלק באר. לבתר אתבר דרועא ימינא דמקרב תדיר בסיהדא באחוה בחידו וע"ד כתיב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן. אחות אהרן ודאי. דאיהו דרועא דמקרב לה באחדותא באחוה עם גופא. לבתר אתכניש שמשא ואתחשך כמה דאוקימנא דכתיב והאסף אל עמך גם אתה וגו'. זכאה חולקהון דמשה אהרן ומרים דאשתכחו בעלמא. ביומוי דשלמה שלטא סיהרא בתקונהא ואתחזי בעלמא ואתקיים שלמה בחכמתא דנהירו דילה ושליט בעלמא. כיון דסיהרא נחתא בחובוי. אתפגים יומא בתר יומא עד דאשתכח בקרן מערבית ולא יתיר ואתיהיב שבטא חד לבריה. זכאה חולקא דמשה נביאה מהימנא. כתיב וזרח השמש ובא השמש וגו'. האי קרא אוקימנא. אבל וזרח השמש כד נפקו ישראל ממצרים דנהיר שמשא ולא סיהרא ואל מקומו שואף וגו' הא כתיב ובא השמש במדברא עם שאר מתי מדברא כיון דאעל שמשא לאן אתר אתכניש אל מקומו בגין לאנהרא לסיהרא הה"ד שואף זורח הוא שם דאע"ג דאתכניש זורח הוא שם ודאי דהא לא אנהיר סיהרא אלא מנהורא דשמשא ודא הוא רזא דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם אע"ג דתתכנש הנך קיים לאנהרא לסיהרא. כך הוא משה ועליה כתיב האי קרא מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו' מה יתרון לאדם בכל עמלו. דא יהושע דאשתדל לאחסנא ארעא דישראל ולא זכה לאשלמא לסיהרא כדקא יאות דהא איהו אעמל בהו בישראל תחת השמש תחותיה דמשה ת"ח ווי לההוא כסופא ווי לההוא כלימה בגין דפלח ולא נטל אתריה ממש אלא תחות שמשא ולא הוה ליה נהירו מדיליה אלא נהירו דנהיר ליה. ואי הכי מאי תושבחתא הוה ליה הואיל ולא אשלים להכא ולהכא. ובכל אתר דאמר שלמה תחת השמש על דרגא דיליה קאמר. ראיתי תחת השמש. ועוד ראיתי תחת השמש שבתי וראה דרך אמת לאותה בשה וכלימה

<< · זהר חלק ג · קפב א · >>


דף קפב א

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

תחת השמש וכן כלהו ובגין דרגא דיליה קאמר ודא הוא דזא רמלה ודאי רש"א ודאי מאן דנטיל סמא דמותא בלחודוי עליה כתיב בכל עמלו שיעמול תחת השמש ודאי ומאן הוא תחת השמש הוי אימא דא סיהרא ומאן דאחיד סיהרא בלא שמשא עמלו תחת השמש ודאי ודא הוא חובא קדמאה דעלמא ועל דא מה יתרון לאדם בכל עמלו לאדם קדמאה וכן לכלהו דאתיין בתריה דחבו באתר דא. הולך אל דרום וסובב אל צפון היינו דכתיב מימינו אש דת למו ימינו זה דרום. אש דת דא צפון ודא כליל בדא. סובב סובב הולך הרוח. האי קרא קשיא סובב סובב הולך השמש מבעי ליה מאי הולך הרוח. מאן רוחא דא דא הוא תחת השמש דאקרי רוח הקדש ודא (הוא) רוח הולך וסבב לאלין תרין סטרין לאתחברא בגופא וע"ד כתיב הרוח ההיא דאשתמודע. השמש סתם דאשתמודע (ס"א לאתחברא בגופא דאיהו שמשא ההוא דאשתמודע) חולקא דישראל. ועל סביבותיו שב הרוח מאן סביבותיו אלין אבהן דאינון רתיכא קדישא ואינון תלת ודוד וד' רוחי דאתחברן בהו (ס"א ודא רוחא דאתחברא בהו) (ס"א ודוד דא הוא רוחא רביעאה דאתחבר בהו) הא אינון רתיכא קדישא שלימתא ועל דא כתיב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה בגין דכל מלוי דשלמה מלכא סתימין כלהו בחכמתא וכלהו לגו בגו דהיכלא קדישא ובני נשא לא מסתכלי בהו וחמאן מלוי כמלין דב"נ אחרא אי הכי מה שבחא הוא לשלמה מלכא בחכמתיה משאר בני נשא אלא ודאי כל מלה ומלה דשלמה מלכא סתים בחכמתא:

פתח ואמר טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש אי לאו דהא אתגלייא מלה דא לא (שמענא ולא) ידענא מאי קאמר טובה חכמה דא היא חכמה דהיא תחת השמש (ס"א לכורסייא) כורסייא מתתקנא ליה טובה חכמה עם נחלה יאה ושפירא כד איהי שרייא עמהון דישראל דאינון נחלה ועדבא דילה לאתקשרא בה אבל תושבחתא יתיר לרואי השמש לאינון דזכו לאתחברא בשמשא ולאתקשרא ביה דהא אחיד באילנא דחיי ומאן דאחיד ביה בכלא אחיד בחיין דהאי עלמא ובחיי דעלמא דאתי ודא הוא דכתיב (שם) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה מאי ויתרון דעת דא אילנא דחיי יתרון דיליה מהו החכמה ודאי דהא תורה מחכמה עלאה נפקא. תו טובה חכמה עם נחלה טובה חכמה ודאי עם נחלה דא צדיקא דעלמא דאיהו נהורא דשמשא דהא תרין דרגין אלין כחדא יתבי ודא הוא שפירו דלהון אבל ויותר לרואי השמש לאינון דמתאחדין (לה) בשמשא תוקפא דכלא שבחא דכלא ודא הוא דעת אילנא דחייא והא אוקמוה. גם בלא דעת נפש לא טוב מאן נפש דא נפש טוב דדוד מלכא ודא חכמה דקאמרן. ובגיני כך יתרון דעת החכמה דמתמן אשתרשא אילנא ואתנטע לכל סטרין וכן לכל אינון דאחידן ביה בהאי אילנא ועל דא שלמה מלכא לא אשתכח אלא בההוא דרגא דיליה ומתמן ידע כלא והוה אמר עוד ראיתי תחת השמש. ושבתי וראיתי וגו'. וכן כלהו. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דמלכא קדישא וסתימין עלאין דגניזין באורייתא דכתיב כי ישרים דרכי יי' וגו':

"יאסף אהרן אל עמיו וגו'" רבי חייא פתח ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו'. האי קרא אתמר ואוקמוה ת"ח כל עובדוי דקב"ה בדינא וקשוט ולית מאן דאקשי לקבליה וימחי בידיה ויימר ליה מה עבדת וכרעותיה עבד בכלא. ושבח אני


<< · זהר חלק ג · קפב ב · >>


דף קפב ב

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

את המתים. וכי שלמה מלכא משבח למתייא יתיר מן חייא והא לא אקרי חי אלא מאן דאיהו בארח קשוט בהאי עלמא כמה דאת אמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי והא אוקמוה חברייא ורשע דלא אזיל בארח קשוט אקרי מת ואיהו משבח למתים מן החיים אלא ודאי כל מלוי דשלמה מלכא בחכמתא אתאמרו והא אתמר. ושבח אני את המתים אילו לא כתיב יתיר הוה אמינא הכי אבל כיון דכתיב שכבר מתו אשתכח מלה אחרא בחכמתא. שכבר מתו זמנא אחרא אסתלקו מן עלמא ואתתקן בעפרא (דאזדמנא די ממנא עליה ומית בחיי עלמא דבגין דאתתקן (ס"א דאזדמנא עליה ותב בהאי עלמא בגין דיתתקן) בתר דאשתלים זמניה מית ודאי הוא שבחא משאר מתי עלמא אי תימא לא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא דכתיב לא תקום פעמים צרה) כ"ש דהא קבילע ונשא זמנא ותרין ודא ודאי אתריה אתתקן בשבחא יתיר מאינון חיי דעד לא קבילו עונשא וע"ד כתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו דייקא אלין אינון חיין ואקרו מתים מ"ט אקרון מתים בגין דהא טעמו טעמא דמותא ואע"ג דקיימי בהאי עלמא מתים אינון ומבין מתייא אהדרו. ועוד על עובדין קדמאין קיימין לאתקנא ואקרון מתים. מן החיים אשר המה חיים. דעד לא טעמו טעמא דמותא ולא קבילו עונשייהו ולא ידעי אי זכאן בההוא עלמא ואי לאו. ת"ח זכאין דזכאן לאתקשרא בצרורא דחיי אינון זכאין למחמי ביקרא דמלכא עלאה קדישא כמה דאת אמר לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו ואינון מדורהון יתיר ועלאה מכל אינון מלאכין קדישין וכל דרגין דלהון דהא ההוא אתרא (ס"א חדוה) עלאה לא זכאן עלאין ותתאין למחמי ליה הה"ד עין לא ראתה אלקים זולתך וגו'. ואינון דלא זכאן לסלקא כ"כ כאינון (ס"א דוכת' אית וכו') דכייתא אית לון לתתא כפום אורחייהו ואלין לא זכאן לההוא אתר ולמחמי כמה דחמאן אינון דלעילא ואלין קיימי בקיומא דעדן תתאה ולא יתיר. ואי תימא מאן עדן תתאה אלא דא עדן דאקרי חכמה תתאה ודא קיימא על גן דבארעא ואשגחותא דהאי עדן עליה (ולא יתיר) ואלין קיימי בהאי גן. ואתחנון מעדן דא. מאי בין עדן תתאה לעלאה כיתרון האור מן החשך עדן תתאה אקרי עדנא נוקבא. עדן עלאה אקרי עדן דכר עליה כתיב עין לא ראתה אלקים זולתך. האי עדן תתאה אקרי גן לעדן דלעילא והאי גן אקרי עדן לגן דלתתא ואלין דמשתכחי בגן תתאה אתחנון מהאי עדן דעלייהו בכל שבת ושבת ובכל ירחא וירחא הה"ד והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. ועל אלין אמר שלמה מן החיים אשר המה חיים עדנה דהא אלין בדרגא עלאה יתיר מנייהו מאן אינון אינון שכבר מתו וקבילו עונשא תרי זמני ואלין אקרון כסף מזוקק דעאל לנורא זמנין ותרין ונפיק מניה זוהמא ואתברר ואתנקי. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה ההוא רוחא דקאים לעילא ואתעכב לנחתא לתתא דהאי קאים בקיומיה ולית ליה לקבלא עונשא ואית ליה מזונא מההוא מזונא

<< · זהר חלק ג · קפג א · >>


דף קפג א

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

עלאה דלעילא לעילא טב מכלהו מאן דלא אתפרש ולא אתגלייא וכל מלוי בסתימא אינון דא הוא זכאה חסידא דנטר פקודי אורייתא וקיים לון ואשתדל באורייתא יממא ולילי דא אתאחיד ואתהני בדרגא עלאה על כל שאר בני נשא וכלהו אתאחדן (ס"א אתוקדן) מחופה דהאי. ת"ח בשעתא דאמר קב"ה למשה יאסף אהרן אל עמיו אתחלש חולא דיליה וידע דהא אתבר דרועא ימינא דיליה ואזדעזעא כל גופיה כיון דאמר קח את אהרן ואת אלעזר בנו א"ל קב"ה משה הא דרועא אחרא אוזיפנא לך (נ"א אזמינית לך) והפשט את אהרן וגו' ואהרן יאסף הא אלעזר יהא לג... זמנא (נ"א ימינא) דא תחות אבוי ועם כל דא לא אשלים אתר בההוא זמנא כאבוי דהא ענני יקר אסתלקו ולא אהדרו אלא בזכותא דמשה ולא בזכותא דאלעזר:

ויעש משה כאשר צוה וגו'. אמאי לעיני כל העדה אלא בגין דאהרן חוה רחימא דעמא יתיר מכלא ולא יימרון דהא אתנגיד על ידא דמשה ומשה משיך לאהרן במלין עד דסליקו לטורא וכל ישראל הוו חמאן בשעתא דאפשיט משה לבושי דאהרן ואלביש לון לאלעזר. מאי מעמא משה (נ"א ולא אהרן) אלא משה אלבשינון לאהרן כד סליק לכהנא הה"ד וילבש משה את אהרן את בגדיו וכתיב וילבש אותו את המעיל. השתא משה אעדי מניה מה דיהב ליה וקב"ה אעדי מניה מה דיהב ליה ותרווייהו אפשיטו ליה לאהרן מכלא ומשה אעדי לבר. וקב"ה לגו. ועד דאעדי משה קב"ה לא אעדי זכאה חולקא דמשה. זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה בעי ביקריהון. אתקין קב"ה לאהרן ערסא ומנרתא דדהבא דנהרא. ומדידיה נטיל מההוא מנרתא דהוה דליק בכל יומא תרי זמני. ואסתים פום מערתא ונחתו. רבי יהודה אמר פום מערתא הוה פתיחא דכל ישראל הוו חמאן לאהרן שכיב ובוצינא דמנדתא דליק קמיה וערסיה נפיק ועייל ועננא חד קאים עלה וכדין ידעו ישראל דהא אהרן מית וחמו דהא אסתלקו ענני כבוד הה"ד ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' והא אוקמוה. וע"ד בכו לאהרן כל בית ישראל גוברין ונשין וטף דהא רחימא מכלהו הוה. רבי שמעון אמר הני תלתא אחין עלאין קדישין אמאי לא אתקרבו באתר חד ושייפין אתבדרו חד הכא וחד הכא וחד באתר אחרא. אלא אית דאמרי באתר רבעאן ישראל לאסתכנא ביה מית כל חד וחד בגין לאגנא עלייהו ואשתזבון אבל כל חד וחד מית כדקא חזי עלייהו. מרים בקדש בין צפון לדרום אהרן לסטר ימינא משה כדקא חזי ליה. אחיד ההוא טורא לטורא דאהרן וכניש לקבורתא דמרים לגבי ההוא טורא אחיד לתרי סטרי. ועל דא אתקרי חד העברים דתרי סטרי טורא דמעברי ואחיד לסטרא דא ולסטרא דא. זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואע"ג דאינון באתר אחדא בעלמא אחרא עלאה זכותהון קיימא בעלמא דא לדרי דרין. ובשעתא דישראל חייבין בתיובתא קמי קב"ה וגזירה אתגזר עלייהו כדין קארי קב"ה לצדיקייא דקיימי קמיה לעילא ואודע לון ואינון מבטלי ההיא גזרה וחייס קב"ה עלייהו דישראל. זכאין אינון צדיקייא דעלייהו כתיב ונחך יי' תמיד וגו':

"וידבר העם באלקים ובמשה וגו'" פרשתא דא באתר אחרא אסתליק עם אינון מי מריבה דמשה ואהרן. רבי יצחק פתח ויהי ביום השלישי


<< · זהר חלק ג · קפג ב · >>


דף קפג ב

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

ותלבש אסתר מלכות וגו'. מגלת אסתר ברוה"ק נאמרה ובגין כך כתובה בין הכתובים ויהי ביום השלישי דאתחלש חילא דגופא והא קיימא ברוחא בלא גופא כדין ותלבש אסתר מלכות. מאי מלכות אי תימא בלבושי יקר וארגוונא הא לאו הכי אקרי אלא ותלבש אסתר מלכות דאתלבשת במלכות עלאה קדישא ודאי לבשה רוח הקדש. מאי טעמא זכתה להאי אתר בגין דנטרא פומה דלא לחוואה מדי. הה"ד אין אסתר מגדת מולדתה ואוליפנא כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוח דקודשא וכל מאן דסטי פומיה למלה בישא הא ודאי ההוא מלה בישא עליה. (ס"א ואי לאו) ואי תימא הא נגעים או צרעת דמוקדן כחויא עליה והא אוקמוה:

וידבר העם באלקים ובמשה. דאמרו מלה בישא בקב"ה וכתרגומו ועם משה נצו. למה העליתונו שוו כל אפייא שווין בג"כ אזדמן לגבייהו חוויין דמוקדן לון כאשא ועייל אשא למעייהו ונפלין מתין כד"א וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים ר' חייא אמר חווין הוו אתיין מלחשן בפומייהו ונשכין ומתין. מאי מלחשן כד"א אם ישוך הנחש בלא לחש אשא הוו מלהטן בפומייהו ונשכן ושדיין אשא בהו ואתוקדאן מעייהו ומתין והא מלין אלין אסתלקו לאתר אחרא:

ומשם בארה הוא הבאר. מ"ש דהכא בארה ולבתר באר אלא בארה לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא ונחתי לתתא. באר בשעתא דיצחק מלייא ליה היא הבאר הוא כתיב ורזא דא כמה דכתיב ועבד הלוי הוא. ר' אבא אמר בכל אתר הוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא וכללא עלאה ה' נוקבא ו' דכר א' כללא דכלא דהא א' בשלימו שריא. זכאין אינון ישראל אע"ג דאינון לתתא אינון אחידאן בכללא עלאה דכלא ובג"כ כתיב הוא עשנו ולא אנחנו באלף כתיב כללא דו"ה וא' דכליל כלא. ר"ש אמר רוח דמיא דא הוא רוח הקדש דנשב בקדמיתא כד"א הפיחי גני לבתר נזלין מייא למליא לה (כלא) הה"ד ישב רוחו יזלו מים ישב רוחו בקדמיתא ולבתר יזלו מים ועד לא נשיב האי רוחא לא נזלין מייא מאי קא משמע לן משמע דבעי בכלא לאתערא מלה בעובדא או במלה או לאתחזאה כחיזו דעובדא. והכא עד דרוחא לא נשיב לא נזלין מייא לגביה דההוא רוח. הוא הבאר היא הבאר קרינן מ"ש בקדמיתא בארה והשתא באר אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא כללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' (מאה) מלה נוקבא דכר קרינן לכלא. אשר אמר יי' למשה אסוף את העם בגין דהאי באר לא אעדי (באר) מנייהו. ואי תימא היך יכלין לשאבא מניה כלא אלא איהו נפיק לתליסר נחלין ונביע אתמלי ונפיק לכל סטרין וכדין הוו ישראל בשעתא דשארן ובעיין מייא קיימין עליה ואמרי שירתא ומה אמרי עלי באר סלקי מימיך לאנפקא מיין לכלא ולאתשקאה מנך וכן אמרי תושבחתא דהאי באר באר חפרוה שרים וגו'. מלה קשוט הוו אמרי וכך הוא מהכא אוליפנא (נ"א ת"ח) כל מאן דבעי לאתערא מלין דלעילא בין בעובדא בין במלה. אי ההוא עובדא או ההוא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מדי. כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא. אבל זעירין אינון דידעין לאתערא וקב"ה קריב לכלא דידעי למקרי ליה ולאתערא מלה כדקא יאות אבל אי לא ידעי למקרי לי' לאו איהו קריב דכתיב קרוב יי' לכל קוראיו וגו'. מאי באמת דידעי לאתערא מלה דקשוט כדקא יאות וכן בכלא. אוף הכא הוו אמרי ישראל הני מלין מלין דקשוט בגין לאתערא

<< · זהר חלק ג · קפד א · >>


דף קפד א

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

להאי בירא ולאשקאה לון לישראל ועד דאמרי הני מלי לא אתער. וכן אפילו באינון חרשי עלמא דמשתמשי בזינין בישין עד דעבדי עובדוי דקשוט לגבייהו אי לא אמרו מלי דקשוט בגין לאמשכא לון בהני גווני דבעיין לא מתערין לגבייהו ואפי' דצווחי כל יומא במלין אחרנין או בעובדא אחרא לא משכין לון לגבייהו לעלמין ולא מתערין לקבלייהו. ת"ח כתיב ויקראו בשם הבעל וגו'. מאי טעמא. חד דלאו רשי בההוא בעל בהאי. ועוד דמלין לא מתכשרן בינייהו ואנשי לון קב"ה מנהון הה"ד (שם) ואתה הסבות את לבם אחורנית. זכאן אינון צדיקייא דידעי למקרי למאריהון כדקא יאות. אמר רבי שמעון הכא בעינא לגלאה מלה. ת"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדקא יאות הא ודאי מתערי לקב"ה לאמשכא מלין עלאין דמתכשרן (ס"א ואי לא לא אתכשר לגבייהו) ולא אכשר לגבייהו אי הכי כל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מלין מאי חשיבו דלהון דצדיקייא דידעי עקרא דמלה ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאלין אחרנין דלא דעי כל כך. אלא אלין דלא ידעי עקרא דעובדא כולי האי אלא סדורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקב"ה דלא טס באוירא דשגיחו אקרי. ואלין דידעי ומכווני לבא ורעותא מפקי ברכאן מאתר דמחשבה ונפקי בכל גזעין ושרשין כארח מישר כדקא יאות עד דמתברכן עלאין ותתאין ושמא קדישא עלאה מתברך על ידיהון. זכאה חולקהון דהא קב"ה קריב לגביהון וזמין לקבליהון בשעתא דקארון ליה הוא זמין לון בשעתא דאינון בעאקו הוא לגבייהו הוא אוקיר לון בעלמא דין ובעלמא דאתי הה"ד כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי:

ויאמר יי' אל משה אל תירא אותו וגו'. רבי יהודה פתח לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. ת"ח כנסת ישראל ינקא מתרי סטרי השתא ברחמי השתא בדינא כד בעיא לינקא ברחמי אשתכח אתר לאתישבא ביה. כד בעי לינקא בדינא אתר אשתכח לאתישבא ביה ולמשרי עלוהי דהכי הוא בכל אתר לא שארי מלה דלעילא עד דאשתכח אתר למשרי עלוי וע"ד כנסת ישראל לא תירא לביתה משלג מ"ט בגין דכל ביתה לבוש שנים לא שריא האי אלא בהאי חוור בסומק וסומק בחוור והא אוקמוה (ת"ח כתיב) ויאמר יי' אל משה אל תירא אותו תרין אותו אינון שלימין באורייתא בתרין ווי"ן חד דא וחד עד דרוש אחיך אותו מ"ט בגין דאינון אות ממש עד דרוש אחיך (אחיך ממש) אותו דבעי לפרשא ההוא אות דההוא אבידה אוף הכא דין אותו דא עוג דאתדבק באברהם ומאנשי ביתיה הוה וכד אתגזר אברהם מה כתיב וכל אנשי ביתו וגו'. דא עוג דאתגזר עמיה וקביל האי את קדישא כיון דחמא עוג דישראל מקרבין גביה אמר הא ודא אנא אקדימנא זכותא דקאים לון ודא שוי לקבליה. ביה שעתא דחיל משה היך יכיל לאעקרא רשימא דרשים אברהם. אמר ודאי הא ימינא דילי מית דהא ימינא בעיא להאי. אי נימא הא אלעזר. ימינא דסיהרא הוא ולא דילי והאי את לימינא הוא דאברהם לימינא הוא מיד אמר קב"ה אל תירא אותו לא תדחל לההוא את דיליה ואפילו לימינא לא אצטריך. כי בידך נתתי. שמאלא דילך יעקר ליה מעלמא דהא הוא פגים רשימא דיליה ומאן דפגים להאי את אתחזי לאתעקרא מעלמא כ"ש שמאלא דילך דאיהו ידך יעקר ליה מעלמא בגין כך


<< · זהר חלק ג · קפד ב · >>


דף קפד ב

מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)

אתעקר מעלמא ואפילו דאיהו תקיפא מבני גברייא ובעא לשיצאה להו לישראל נפל בידיה דמשה ואשתצי. בגין כך כלא שציאו ישראל בנוי וכל עמיה וכל דיליה כמה דכתיב ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו וכתיב ונך אותו ואת בנו. בנו כתיב חסר יו"ד וקרינן בניו והא אוקמוה חברייא. זכאין אינון ישראל דמשה נביאה הוה בינייהו דבגיניה עביד לון קב"ה כל הני אתוון ואוקמוה. וקב"ה לא גזר קיימיה עם שאר עמין לאתקשרא ביה אלא עם ישראל דאינון בנוי דאברהם דכתיב בו ובין זרעך אחריך לדרתם ברית עולם. וכתיב ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך וגו' לא ימושו מפיך וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן:

פרשת בלק

וירא בלק בן צפור וגו'. ר' שמעון אמר. וירא. מאי ראיה חמא ראיה ודאי ממש חמא במשקופא דחכמתא וחמא בעינוי. חמא במשקופא דחכמתא כמה דכתיב וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון. מאי בעד החלון כד"א בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא (אלא) דא (ס"א ודא) חלון דחכמתא. דזנבי שוליהון דככביא ואינון חלוני דחכמתא. וחד חלון אית דכל חכמתא ביה שריא ובה חמי מאן דחמי בעקרא דחכמתא. אוף הכא וירא בלק בחכמתא דיליה. בן צפור. כמה דאמרו. אבל בן צפור ממש דהא חרשוי הוו בכמה זינין דההוא צפור נטיל צפור מכשכש בעשבא מפרח באוירא עביד עובדין ולחיש לחישי וההוא צפור הוה אתי וההוא עשבא בפומיה (ס"א מפרח באוירא) מצפצפא קמיה ואעיל ליה בכלוב חד. מקטר קטרתין קמיה ואיהו אודע ליה כמה מלין עביד חרשוי ומצפצפא עופא ופרח וטס לגבי גלוי עינים ואודע ליה. ואיהו אתי. וכל מלוי בההוא צפור הוו. יומא חד עבד עובדוי ונטיל ההוא צפור ופרח ואזיל ואתעכב ולא אתא הוה מצטער בנפשיה עד דאתא חמא חד שלהובא דאשא דטס אבתריה ואוקיד גדפוי. כדין חמא מה דחמא ודחיל מקמייהו דישראל. מה שמיה דההוא צפור. ידו"ע. וכל אינון דמשמשי וידעי לשמשא בההוא צפור הוה ידע. והכי הוה עביד גחין קמיה וקטיר קטרתא חפי רישיה וגחין ואמר. איהו אמר העם וצפרא אתיב ישראל איהו אמר מאד וצפרא אתיב רב. על שום רב עלאה דאזיל בהו. שבעין זמנין צפצפו דא ודא. איהו אמר דל וצפרא אמר רב כדן דחיל דכתיב ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא רב הוא ודאי. ובזיני חרשן (ס"א דקסריא"ל) דקסדא"ל (נ"א דכשדיאל) קדמאה אשכחן דצפרא דא הוו עבדין ליה בזמנין ידיען מכסף מערב בדהבא. רישא דדהבא. פומא דכסף. גדפוי מנחשת קלל מערב בכספא. גופא דדהבא נקודין דנוצי בכסף רגלין דדהבא. ושויין בפומא לישן דההוא צפור ידו"ע ושוין לההוא צפרא בחלון חד. ופתחין כוין לקבל שמשא. ובליליא פתחין כוין לסיהרא. מקטרין קטרתין ועבדין חרשין ואומאן לשמשא. ובליליא אומאן לסיהרא