ביאור:זבח
(הופנה מהדף זבח = שחט לצורך הוצאת הדם ואכילת הבשר)
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זבח = שחט לצורך הוצאת הדם ואכילת הבשר
[עריכה]זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
ראה מקורות נוספים בערכי לשון הקודש ערך: זבח
השורש "זבח" מופיע בתנ"ך, בדרך כלל, בשלושה הקשרים:
א. שחיטה לצורך הקרבה לאל
[עריכה]שחיטה לצורך הקרבה לה':
- (שמות כ כ): "מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך; בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך"- העולות מוקרבות כולן לה'; כך גם בכל המקומות שנזכר השם "מזבח", הכוונה למקום שמקריבים עליו קרבנות לה', גם קרבנות שאינם נאכלים.
ולהבדיל, גם שחיטה לצורך עבודת אלילים:
- (שמות כב יט): "זבח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו"- הכוונה לכל סוג של הקרבה, עם או בלי אכילה;
- (דברים לב יז): "יזבחו לשדים לא אלה, אלהים לא ידעום; חדשים מקרב באו, לא שערום אבתיכם"
ב. שחיטה לצורך אכילה
[עריכה]למשל:
- (דברים יב טו): "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך, הטמא והטהור יאכלנו, כצבי וכאיל"- הכוונה לבשר ששוחטים מחוץ למקדש, שמותר לאכלו גם בטומאה;
ג. שחיטה לצורך סעודה מקודשת, שיש בה גם הקרבה לאל וגם אכילה
[עריכה]למשל:
- שמות יב כז: " "ואמרתם" "זבח פסח הוא לה'..." " - קרבן הפסח הוא קודש לה', וגם הבעלים אוכלים ממנו;
- שמות יג טו: " "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ידוד כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן" "אני" "זבח לידוד כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה" " - הבכור נזבח לשם ה', והכהנים אוכלים חלק ממנו;
- (שמות כד ה): "וישלח את נערי בני ישראל, ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים"- הנערים העלו עולות (קרבנות שאינם נאכלים), וזבחו זבחי שלמים (קרבנות שחלקים מהם נאכלים ע"י הכהנים והבעלים); ויש עוד פסוקים רבים שבהם קרבן השלמים נקרא "זבח" (למשל ויקרא ג-ט, במדבר ו-ז ועוד).
-
- ויקרא ז יב: " "אם על תודה יקריבנו, והקריב" "על" "זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן" "; (תהלים קז כב): "ויזבחו זבחי תודה , ויספרו מעשיו ברנה"- תודה היא סוג של זבח שלמים, שחלקים ממנו נאכלים ע"י הכהנים והבעלים.
- (שמות כג יח): "לא תזבח על חמץ דם זבחי , ולא ילין חלב חגי עד בקר", וכן (שמות לד כה): "לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח"- גם פסוקים אלה נאמרו על זבח הפסח, אולם, כאן מדובר על זביחת דם , ושד"ל פירש, " "כי שורש זבח נגזר מן "זוב", וטעם זביחה - הגרת הדם" " (ראו גם שחיטה = סחיטת הדם ); ואכן, כששוחטים לצורך אכילה, יש להקפיד במיוחד על שהדם יזוב ויצא מהבשר, ואולי זו הסיבה ששחיטה לצורך אכילה נקראת " זביחה ".
להבדיל, גם סעודות "מקודשות" לאלילים נקראות זבחים:
- (שמות לב ח): "...עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו..."- ובפרשת העגל נאמר "ויקם העם לאכול ושתה..."
- (שמות לד טו): "פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו"
- [[ביאור:]] (ויקרא יז ז): "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם, חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם"- נאמר בהקשר של איסור אכילת בשר מחוץ למשכן במדבר;
- (במדבר כה ב): "ותקראן לעם לזבחי אלהיהן, ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן"
נספח - פסוקים שבהם כמה משמעויות אפשריות
[עריכה]- (בראשית לא נד): "ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם וילינו בהר"- לשם ה' ו/או לסעודה;
- (בראשית מו א): "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק"- לא מסופר שאכלו, אבל אי אפשר לדעת;
- (שמות ג יח): "...נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, ונזבחה לה' אלהינו"- זה מה שבני ישראל ביקשו מפרעה; מסתבר שהכוונה לזביחה לצורך סעודה חגיגית, אבל אי אפשר לדעת;
- (במדבר כב מ): "ויזבח בלק בקר וצאן, וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו"- שחט לצורך סעודה רגילה או מקודשת, לשם ה' או לאליליו;
- (דברים לג יט): "עמים הר יקראו, שם יזבחו זבחי צדק; כי שפע ימים יינקו, ושפני טמוני חול"
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-15.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:זבח - שחט לצורך הוצאת הדם ואכילת הבשר
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/zvx