התורה והמצוה על במדבר טו יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על במדברפרק ט"ו • פסוק י"א | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כא • כב • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לז • לח • לט • מ • מא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ט"ו, י"א:

כָּ֣כָה יֵעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד א֖וֹ לָאַ֣יִל הָאֶחָ֑ד אֽוֹ־לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים א֥וֹ בָעִזִּֽים׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר טו יא:

'.

יב. לאיל האחד מלמד ששעור שני עשרונים שוה בכל איל אף באיל בן ארבע שנים. ולא תחשוב שיש לענין נסכים שני מיני אילים. וכ"ה בגמ' שם. והנה בנקבות שבצאן לא הבדילה התורה בנסכיהן בין גדול לקטן , וכן בעזים לא הבדילה בין גדי לתיש. ומן הסברא הייתי דן ללמוד מן מה שהבדיל בין כבש לאיל, שה”ה בין כבשה לרחלה שהיא נקבה שבצאן והיא יתר מבת שנתה. וכן בין גדי ותיש. ולכן אמר או לשה בכבשים, כי שה כולל זכר ונקבה וגדול וקטן. ללמד שאין הבדל בנקבות שבצאן. ושה בעזים כולל כל מין עז גדי ותיש, כמ”ש הסר משם כל שה נקוד וטלוא בעזים, ויסר את התישים ואת כל העזים. ללמדך שבהם אין חילוק ונסכיהם רק ג' לוגין.





קיצור דרך: mlbim-bm-15-11