התורה והמצוה על במדבר טו לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר טו לג:

נה. ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים די בשיאמר ויקריבו אותו אל משה, ופי' חז"ל שמלמד שהתרו בו. וכמ"ש בסנהדרין (דף מא) שהתרו בו ועדין הוא מקושש. ור' יצחק אומר שזה נלמד מעיר הנדחת שהוא חמור יותר שממונו אבד וצריך התראה, כמ”ש בספרי ( ראה צג) ממ"ש וידיחו את יושבי עירם לאמר, רק ממד שהתרו בו מעין מלאכתו שהוא מקושש שחייב משום קוצר. וי"ל דת"ק יסבור כמאן דאמר דעיר הנדחת א"צ התראה גמורה. דבתוספתא דסנהדרין (פ"ו) קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה אין נהרגים ר' אליעזר אומר נהרגין אמר לו ר' עקיבא מה אני מקיים ונתן לך רחמים ורחמך אם לרחם על הגדולים כבר נאמר הכה תכה ומה אני מקיים ונתן לך רחמים, אלו קטנים שבתוכה. ר' אליעזר אומר אף גדולים אין נהרגים אלא על פי עדים והתראה ומה אני מקיים וכו'. משמע שלר”ע נדונים בלא התראה.

וכבר תראה שלדעת הכ"מ (פ”ד מה' עכו"ם הלכה ו') יסבור הרמב"ם שאנשי עיר הנדחת א”צ התראה גמורה והוא כדעת ר"ע. וכן יסבור ת”ק דספרי ולכן לא למד ק"ו מעכו”ם. ור' יצחק ס"ל כר' אליעזר דעיר הנדחת צריך התראה גמורה ומיותר התראה דמקושש ללמד שצריך להתרות בו מעין מלאכתו. והגהתי גירסת הספרי עפ"י גירסת הגר”א.

נו. אל משה ואל אהרן כמימרא זו נמצא בפ' בהעלוחך על פסוק ויקרבו לפני משה ולפני אהרן, ובפ' פנחס בפ' ותעמודנה לפני משה, ושם בפ' בהעלותך בארתי טעם פלוגתתן.

<< · התורה והמצוה על במדבר · טו · לג · >>



קיצור דרך: mlbim-bm-15-33