בראשית רבה צה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · בראשית רבה · צה · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה צה[עריכה]

בראשית רבה פרשה צה פיסקא: א ב ג ד


א. [עריכה]

ואת יהודה שלח לפניו כתיב (ישעיהו סה כה): "זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן" בא וראה כל מה שהכה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מרפא אותן לעתיד לבא העורים מתרפאים שנאמר ([[שם לה, ו]]): "אז תפקחנה עיני עורים" והפסחים מתרפאים שנאמר ([[שם ו]]): "אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם" וכשם שאדם הולך כך הוא בא הולך עור ובא עור חרש ובא חרש אלם ובא אלם כשם שהוא הולך לבוש כך הוא בא לבוש ממי את למד משמואל שראה אותו שאול מהו אומר לאשה מה תארו ותאמר (שמואל א כט) איש זקן והוא עוטה מעיל שכך היה לבוש שנאמר (שם ב) ומעיל קטן תעשה לו אמו ולמה כשם שהאדם הולך כך הוא בא שלא יאמרו כשהם חיים לא ריפאן משמתו ריפאן הקב"ה ואחר כך הביאן דומה שאינן אותן אלא אלו אחרים הם אמר הקדוש ברוך הוא אם כן יעמדו כמו שהלכו ואח"כ אני מרפא אותן למה (ישעיהו מג) לפני לא נוצר אל ואני מרפא אותן ואף החיות מתרפאות שנאמר (ישעיהו סה) זאב וטלה ירעו כאחד הכל מתרפאים מי שהביא מכה על הכל אינו מתרפא אלא (ישעיהו סה) ונחש עפר לחמו למה שהוא הוריד הבריות לעפר ד"א זאב וטלה זאב זה בנימין וטלה אלו השבטים שנאמר (ירמיהו נ) שה פזורה ישראל ירעו כאחד אימתי כשירד בנימין עמהם והיה יעקב אומר להם (בראשית מב) לא ירד בני עמכם וכיון שהגיע השעה וירד עמהם היו ממצעים אותו והיו משמרין אותו וכן ביוסף אומר (שם מג) וישא את עיניו וירא את בנימין אריה זה יהודה (שם מט) גור אריה יהודה כבקר זה יוסף (דברים לג) בכור שורו הדר לו נמצאו אוכלים כאחת (בראשית מג) וישבו לפניו וגו' וישא משאות הוי ואריה כבקר יאכל תבן לפיכך ואת יהודה שלח לפניו:

<< · בראשית רבה · צה · ב · >>


ב. [עריכה]

אמר הכתוב (ישעיהו יא יג): "וסרה קנאת אפרים" לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף בשעה שהביאו לו את הכתונת שנאמר (בראשית לו): "ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה" ואין חיה רעה אלא אריה:

<< · בראשית רבה · צה · ג · >>


ג. [עריכה]

ד"א ואת יהודה שלח לפניו ר' חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא חד אמר להתקין לו בית דירה וחד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו תדע לך שהוא כן כיון שהלך לו יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פירש ממנו שהיה משנה אותו כיון שבאו אחי יוסף אצלו ואמרו לו עוד יוסף חי ויפג לבו נזכר באיזה פרק פירש הימנו ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף אמר להם אם אתם יודעים באיזה פרק פירש ממני אני מאמין לכם אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו מה עשה יוסף נתן להם עגלות שנא' (בראשית מה) ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ללמדך שבכ"מ שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו ועד עכשיו לא נתנה תורה וכתיב באברהם (שם כז) וישמור משמרתי ומהיכן למד אברהם את התורה רבן שמעון אומר נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה ומנין שכן הוא שנאמר (תהלים טז) אף לילות יסרוני וגו' רבי לוי אמר מעצמו למד תורה שנאמר (משלי יד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב ר' יונתן שר הבירה אמר אפילו עירובי תבשילין היה אברהם יודע שנאמר (בראשית כז) עקב אשר שמע אברהם וגו' ובן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו בן מ"ח שנה הכיר את בוראו ריש לקיש אמר בן שלש שנים דכתיב עקב מנין עק"ב ואברהם חיה קע"ה שנים נמצאת למד שבן שלש שנים הכיר את בוראו והיה משמר דקדוקי תורה והיה מלמד את בניו שנאמר (שם יח) כי ידעתיו וגו' אמר לו הקב"ה אתה למדת בניך תורה בעולם הזה אבל בעולם הבא אני בכבודי מלמד לכם את התורה שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה':

<< · בראשית רבה · צה · ד


ד. [עריכה]

"וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים". מפני מה אמר הכתוב ומקצה אחיו ללמדך שלא היו גבורים ומי היו הללו חמשה אנשים ראובן לוי בנימין שמעון יששכר ומפני מה לקח יוסף הצדיק הללו חמשה אנשים מאחיו שהיה יודע באחיו כל גבור וגבור שהיה בהם ועשה הדבר בחכמה אמר אם מעמיד אני גבורים לפני פרעה רואה אותן ועושה אותן אנשי מלחמתו כל מי שכפל שמו בברכתו של משה היה גבור וכל מי שלא כפל שמו לא היה גבור יהודה שהיה גבור כפל שמו שנאמר: (דברים לג, ז): "וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה" לפיכך לא העמיד אותו לפני פרעה וכגון נפתלי שנאמר: (שם, כג) "ולנפתלי אמר נפתלי" וכגון אשר (שם, כד) "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר" וכגון דן שנאמר (שם, כב) "ולדן אמר דן" וכגון זבולן שנאמר (שם, יח) "ולזבולן אמר שמח זבולן" וכגון גד (שם, כ) "ולגד אמר ברוך מרחיב גד" לפיכך לא העמיד אלו לפני פרעה והשאר שלא כפל שמותם לא היו גבורים לפיכך העמידם לפני פרעה לכך כתיב ומקצה אחיו לקח ולא זכר שמותם כאן לפי שלא היו גבורים.

"ויאמר יוסף הבו מקניכם" וגו' הסוס לקבלי וקלף בצליא (פירוש כבר הלכו מנגדינו מהם מתו מהם נמכרו ומכספנו ומחמורנו אנו ערומים מהם וקלופים כבצל הנקלף מתו הסוסים והשלכנו בחוץ מנגדנו והכלבים אכלום וקלפו את עורם):

<< · בראשית רבה · צה · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.