בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ב/דרוש ג
דרוש הקודם * בני יששכר חודש אדר מאמר ב דרוש ג * דרוש הבא
דרוש ג
[עריכה]כי תשא את ראש בני ישראל וכו' (שמות ל, יב). עיין מה שכתבתי בדרושי חג השבועות בפרשת מתן תורה בפסוק (שמות יט, ו) "ואתם תהיו לי ממלכת וכו' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", ישראל הם אתוון לי ראש. והנה כביכול קודשא בריך הוא עם כנסת ישראל הוא דמיון חיתוני חתן וכלה. והנה ידוע מכתבי מרן האריז"ל (שער המצות פרשת כי תצא), אשר בשעת הקידושין שמקדש החתן את הכלה נותן אל הכלה אור מקיף, ועל ידי היחוד נותן לה אור פנימי. והנה תמצא באותיות ישרא"ל, אותיות החיצונים ומקיפין הם אתוון ל"י, והם מרמזין על קידושין, "הרי את מקודשת לי" ידים מוכיחות. והנה הל', גבוה מכל האותיות, מרמזת על גבוה, שומר [ישראל]; ואות י', הקטנה מכל האותיות, מרמזת על כנסת ישראל, "כי אתם המעט" וכו' (דברים ז, ז). על כן אותיות ל"י שייכים לקידושין דקודשא בריך הוא עם כנסת ישראל (עיין זה במגלה עמוקות פרשת בלק). ואתוון רא"ש או אש"ר, הם אתוון פנימיים בתיבת ישרא"ל, מרמזין על אור פנימי הנעשה כביכול על ידי הייחוד.
והתבונן כביכול בשיעור קומת אדם, רמ"ח איברין דדכורא עם רנ"ב דנוקבא עם המפתח שאמר ר' עקיבא בבכורות (דף מה.) הם בגימטריא אש"ר, ראש. על כן כביכול יש לכנות בייחוד הקדוש באותיות רא"ש אש"ר. והנה הם אתוון פנימיים בתיבת ישרא"ל, כי על ידי הייחוד בא האור פנימי, ואותיות ל"י המה מקיפין בתיבת ישרא"ל, והמה מורים על קידושין, שעל ידי זה בא אור מקיף. ואם כן, לפי זה יש בשם ישרא"ל הוראה על קידושין ועל הייחוד, אור מקיף ואור פנימי.
והנה כתיב על הזמן המקווה לעתיד במהרה בימינו: "כי בועליך עושיך ה' צבאות" (ישעיהו נד, ה), נשמע שעד היום היה רק בחינת אירוסין וקידושין, כמו שכתוב (הושע ב, כא): "וארשתיך לי לעולם" וכו'. ואחר כך "וידעת את ה'", לשון חיבור וייחוד ממש כביכול, "ולא יכנף עוד מוריך" (ישעיהו ל, כ). והנה משה רבינו ע"ה הוא סוד הדעת הגורם הייחוד, כנודע, על כן היה הוא הסרסור במתן תורה בין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, שאז היה בחינת קידושין, על כן נאמר "ואתם תהיו לי וכו' "וגוי קדוש". וכן הוא יהיה לעתיד במהרה בימינו, כשתתגלה לנו התורה בבחינה פנימיית בסוד "כי תורה (חדשה) מאתי תצא" (ישעיהו נא, ד) בבחינת נישואין, "כי בועליך עושיך" וכו'. וזהו שסיים השם יתברך: "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", בבחינת אש"ר, פנימיית, תדבר לעתיד אלה הדברים ממש, רק שיהיה בהתגלות הפנימיית, "מאתי תצא", הבן הדברים.
וזהו שאמר: "אל בני ישראל, אשר מרומז בשמותם: "ואתם תהיו לי" וכו' וגם "אשר תדבר" לעתיד, היינו ל"י אש"ר, אירוסין ונישואין, מקיף ופנימי, הבן הדברים:
וזה הוא גם כן ברמז הפרשה הזאת: כי תשא את ראש בני ישראל, כשיבא זמן התנשאות רא"ש בני ישרא"ל, היינו בגלותא בתראה, שכבר יגיע זמן הייחוד השלם באחרית הימים, לפקדיהם, היינו כשיגיע זמן הפקודה והגאולה, אזי זאת העצה היעוצה: ונתנו איש כפר נפשו לה', היינו המסירות נפש האמיתי בקריאת שמע ותפילה. ואמרו בזהר, דאיתחשיב לפני הקב"ה כאילו מסרו נפשם בפועל, ואפילו עבירות שאינם מתכפרים רק על ידי מיתה, כגון חילול השם וכיוצא שכולם תולין ומיתה ממרקת (יומא פו, א), כמא דאת אמר: "אם יכופר העוון הזה לכם עד" וכו' (ישעיהו כב, יד), עם כל זה, כיון שמוסר נפשו באמת בקריאת שמע, איתחשיב כאילו מת על קדושת שמו יתברך.
וזהו שאמר: "ולא יהיה (בזה) נגף בפקוד אותם", כי יתכפרו במסירות נפש בכח בהסכמה אמיתיית בלב, וזה הוא הייחוד השלם, ותבוא הגאולה במהרה בימינו אמן:
ולדרך הזה גם כן יש לפרש המדרש הנ"ל (הובא לעיל דרוש ב'), שאמר משה להקב"ה: משאני מת אין אני נזכר. אמר לו הקב"ה: חייך, כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה וכו' פרשת שקלים וכו'. הוא שציווה הקב"ה שיתנו מחצית השקל, שק"ל בגימטריא תבנית:נפ"ש, וצוה הש"י ליתן מחצית דייקא. נראה, דהנה ידוע, הנפש הבאה לעולם הזה מהעולם העליון מהחדר ששמו גוף, כמו שפירש רש"י בגמרא (הוא סוד מלכות שמים, נקרא גופא קדישא כמבואר במקובלים). והגם שבאה הנשמה משם לעולם הזה, עם כל זה שורשה נשאר שם במקורה, כי רוחניות אינו נעתק ממקום למקום, רק מתרבה. ואותו חלק הנפש אשר בשמים ממעל מאיר לאשר בארץ בגוף האדם, והחלק אשר בארץ מחויב להשתוקק למקור אשר בשמים (וזה עניין מסירת הנפש באהבה). על כן הנפש נקרא ב' חצאי נפשות, והמשכיל יבין.
וזהו שרמזנו במקום אחר בדברי המדרש (במדבר רבה טו יד): "עשה לך שתי חצוצרות כסף" (במדבר י, א), זהו שאמר הכתוב: "ירא את ה' בני ומלך" (משלי כד, כא), המליכהו עליך. והוא פלאי. ופירשנו בזה על פי דברי הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל כתב: "עשה לך שתי חצוצרו"ת", שתי חצאי צורות; "כס"ף", שיהיו נכספים זה לזה. ולפי דברינו הנ"ל יתפרשו דברי הרב, היינו חלק הנפש אשר הוא בעולם הזה מלובש בגוף – תכסוף למקורה לחלק השמיימי, ואז חלק השמיימי יכסוף להאיר לחלק אשר בעולם הזה כנ"ל.
והנה רמ"ח בגימטריא חצי (מספר) מלכו"ת. והנה גם חלק הנפש השמיימי במקורה הוא גם כן רמ"ח, זה הוא מלכו"ת שמים שלימה שהזכירו חז"ל (ברכות טו, א), והוא סוד אברה"ם אברה"ם (בראשית כב, יא) הנזכר אחר העקידה, אחר שכבר נתדבק אברהם כל כך בקונו שמסר להש"י דבר החביב עליו יותר מנפשו, היינו בן יחיד הבן יקיר לו, הוא המסירת הנפש המופלג והדיבוק לגמרי בקונו, ונתהוו לאחדים ממש חלקי הנפשות, רמ"ח רמ"ח, אברה"ם אברה"ם, ונתהווה מספר מלכו"ת שמים שלימה. (ותוכל להשכיל להיטיב אחר כך: "ויקרא מלאך ה' אל אברה"ם שנית מן השמים", ר"ל אל הנפש השנית השוה מן השמים, ואין להאריך והמשכיל יבין). והוא לדעתי סוד הפסוק "הבן יקיר לי אפרים וכו' רח"ם ארחמנ"ו נאום ה'" (ירמיהו לא, יט). ובזה יתבארו דברי המדרש הנ"ל: "עשה לך שתי חצוצרות כסף", היינו כסיפות השתי חצאי צורות יתחברו, רמ"ח רמ"ח יתהווה מלכו"ת שמים שלימה. ואתה תבין, כי קיצרתי וביארתי במקום אחר:
ותתבונן לפי הדברים הנ"ל במה שדקדק הרשע אחשורוש, מלכותא חייבתא, לומר לאסתר המלכה בכל פעם: "עד חצי המלכו"ת וינתן לך" (אסתר ה, ג), לא רצה שיהיה מלכות שלימה, ולא רצה שתהיה עבודת ישראל במסירת הנפש, שידע שעל ידי זה תהיה מלכות שמים שלימה ואז יעבור ממשלת זדון מן הארץ:
ויפתחו לך שערי בינה להתבונן בתפילת ראש השנה, תקנו אנשי כנסת הגדולה (שהיו בזמן ההוא שרצה אחשורוש שלא תהיה חס ושלום עבודת ישראל, רק חצי המלכות) בתפילת ראש השנה: "ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו לבדך על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים וכו' ככתוב וכו' ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון" וכו'. הנה לכאורה יש להתבונן, הראיה שהביא מן הפסוק אינו עניין אל התפילה, כי בתפילה מבקשים שימלוך השם יתברך בהר ציון; וזה אינו בפסוק, רק שימלוך ה' לעולם, והוא יתברך שמו הוא אלקי ציון. אבל כאשר תשכיל בדברי חז"ל (מגילה טו, ב), דקדקו גם כן, למה אמר אחשורוש "עד חצי המלכות"? ופירשו שאמר עד ולא עד בכלל, היינו בניין בית המקדש שעומד בחצי המלכות, היינו באמצע העולם, זה לא רצה להסכים. והנה לכאורה דבריהם רחוקים מדברינו; וכאשר תעמיק בדבר, תראה הכל הולך אל מקום אחד. דהנה בית המקדש, מקום העבודה, עומד בחצי המלכות לכוונה הנ"ל, היינו חצי מלכו"ת, רמ"ח מכאן, להורות שזה כל פרי מגמתנו בעבודה במסירות הנפש ממש, שתהיה מלכו"ת שמים שלימה, בסוד רח"ם ארחמנ"ו, כנ"ל:
ותעמיק עוד בדבר. הבית המקדש עומד באמצע עולם, אם כן הוא חצי המלכות למזרח, וכן למערב, וכן לצפון ולדרום. אם כן הוא ב' פעמים מלכו"ת ב' פעמים מלכו"ת שווה 992, הוא מספר מכוון עו"ל מלכו"ת שמי"ם. והוא הנרצה לרז"ל בכמה מקומות אומרם: הרוצה לקבל עליו עו"ל מלכו"ת שמי"ם שלימה (ברכות יד, ב). וכאשר תתבונן בכל זה, תבין מה שתקנו: "ותמלוך אתה וכו' לבדך וכו' בהר ציון וכו' ובירושלים" וכו', כמו שידוע לך בכוונות ב' ימים דראש השנה, ב' פעמים מלכו"ת. וממילא תבין הראיה מפסוק "ימלך ה' לעולם וכו' לדו"ר ודו"ר", עיין בכוונת "לדור ודור המליכו" וכו' ותלך לבטח:
והנה בהיות משה רבינו עליו השלום, סוד הדעת הכללי של ישראל, בחיים חיותו, השפיע לכנסת ישראל מבחינת הדעת, הוא הדביקות במסירת הנפש [דעת הוא דביקות והתקשרות, מלשון "וידע אדם" (בראשית ד, כה)]; ולימד לבני ישראל דעת, איך יתדבקו במסירת הנפש, חלקי הנשמות אשר בארץ, לרא"ש בני ישראל, היינו שרשם העליון אשר בשמים ממעל. וחשש משה, פן כשיתגנז אורו, אור הדעת, שוב לא יהיה לבני ישראל הדעת הלזה, דביקות במסירת הנפש, דביקות הנפש במקורה. וזהו שאמר: "משאני מת אין אני נזכר", היינו הדעת שלו, שלא יהיו חס ושלום דבוקים בקונם למסור נפשם על קדושת שמו, להתדבק חצאי הצורות ולהמליך מלכו"ת שמים שלימה. ואמר לו הקב"ה: כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים, ועניין מחצית השק"ל הוא חצי נפ"ש, כנ"ל, ליתן אותו חצי הנפש כופר לה', היינו מסירת הנפש כנ"ל על ידי משה, בחינת הדעת המקשר. כך בכל שנה ושנה, כשקורין לפני פרשת שקלים וכו', כי בכל שנה ושנה מתעורר בכל עדת ישורון בכל מקומות מושבותם נשמת משה רבינו, כללות הדעת של ישראל, ללמדם דעת ותבונה והשכל להתקשר עצמם בדביקות צורם ויוצרם, והאיך יקבלו על עצמם במסירת הנפש, עו"ל מלכו"ת שמי"ם שלימה, כי זה כל האדם, והבן מאד.
וקורין בעבור זה הפרשה הזאת בהגיע חודש אדר, כי בחודש הזה קיימו וקבלו היהודים מחדש קבלת התורה מאהבה במסירת הנפש. כי עד היום היה מודעה רבא לאורייתא, ובזמן הנס קבלו עליהם ועל זרעם מאהבה, עיין שם בגמרא (שבת פח, א) בלשון רש"י ז"ל (ד"ה בימי אחשורוש). ובזה תתבונן מה שאמרו בזהר חלק ב קצא ב: "וקבלו היהודים", דא הוא משה כללא דיהודאי, שקיבל מגלת אסתר מסיני, הבן: